Tuesday, March 31, 2015

41 כדורים

לפני שאני מתחיל, גילוי נאות קצר: הפוסט הבא נכתב ביום ראשון ופשוט לא שמתי לב שהוא יפורסם ביום שישי, ערב פסח. אני מתנצל מראש על חוסר החגיגיות, אבל במחשבה שנייה, למרות שלא כתבתי שום דבר "אביבי", ייתכן ודוקא ראוי להוציא זאת לאור ביום בו אנחנו חוגגים את חג יציאתנו לחרות.

אני רוצה להתחיל הפעם בהתבטאות של ביבי נתניהו ביום הבחירות על המוני הערבים שנוהרים לקלפיות. הנושא כבר נטחן בתקשורת, רבות נאמר ונכתב על כך, ביבי הואשם בגזענות, הצטדק/התנצל, ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים. התקרית הזו הביאה אותי לחשוב על הפער בין מה שאנחנו אומרים כשאנחנו שקולים ורגועים לעומת תגובתנו האינסטינקטיבית במצבי לחץ, שלפעמים חושפת רבדים שאפילו לא ידענו שחבויים בתוכנו. אני למשל, לא רואה בעצמי גזען אבל אם הייתי הולך לבדי בסמטה צרה בשעת דמדומים וחבורת צעירים חסונים היתה הולכת כמה צעדים אחרי, אני לא יודע אם רמת הפחד שלי היתה זהה בין אם היה מדובר בחבורת כהי עור לעומת חבורת נורווגים זהובי בלורית. למזלי, עד כה לא יצא לי לבדוק את העניין מקרוב.
הפעם רציתי לבחון כמה שירי מחאה, פה באמריקה, שעוסקים באיזשהו מימד של גזענות וביחס של כוחות החוק למיעוטים. במקרה שלנו הגזענות מופנית לרוב כלפי (סורפרייז, סורפרייז) שחורים.
בסוף המילניום הקודם הוציא ברוס ספרינגסטין שיר בשם:    American Skin / 41 shots
השיר נכתב בעקבות מותו של Amadou Diallo בחמישי לפברואר 1999. אמאדו היה מהגר צעיר בן 22 מגינאה שנורה למוות בידי ארבעה שוטרים סמויים מחוץ לדירתו שבקווינס, ניו יורק. אמאדו חזר הביתה בסביבות חצות, ולרוע מזלו, חבורת שוטרים לא במדים שנסעו ברכב ועברו לידו ברחוב, חשבו שמדובר באנס סדרתי מבוקש וניגשו אליו. השוטרים הזדהו וביקשו ממנו לעצור אך אמאדו החל לרוץ לכיוון דירתו. בפתח ביתו הוא נעצר להראות לשוטרים את ארנקו. השוטרים חששו שמדובר באקדח או סכין וריססו אותו בו במקום ב 41 כדורים. אתם קולטים מה זה 41 כדורים? זה אומר שמרבית הסיכויים שהם לא רק רוקנו את מחסניות האקדח אלא גם הכניסו מחסנית חדשה והמשיכו בירי. בחקירה התברר כי אמאדו כלל לא היה חמוש. המקרה עורר זעם ציבורי גדול והשוטרים הואשמו בהריגה מתוך רשלנות, אבל עירערו בטענה שבאקלים התקשורתי שנוצר לאחר התקרית הם לא קבלו משפט הוגן. הם זוכו בעירעור מכל אשמה.
ברוס ספרינגסטין מאז ומתמיד היה רגיש לעוולות חברתיות ולא פחד להביע את אשר על ליבו.
41 shots, and we'll take that ride
Across this bloody river to the other side
41 shots, they cut through the night
You're kneeling over his body in the vestibule
Praying for his life
Is it a gun?
Is it a knife?
Is it a wallet?
This is your life
It ain't no secret (it ain't no secret)
It ain't no secret (it ain't no secret)
Ain't no secret my friend
You can get killed just for living in your american skin
41 shots
41 shots
41 shots
41 shots
41 shots, lena gets her son ready for school
She says now on these streets charles
You got to understand the rules
Promise me if an officer stops you'll always be polite
Never ever run away and promise mama you'll keep your hands in sight
Cause is it a gun?
Is it a knife?
Is it a wallet?
This is your life
It ain't no secret (it ain't no secret)
It ain't no secret (it ain't no secret)
No secret my friend
You can get killed just for living in your american skin
41 shots
41 shots
41 shots
41 shots
Is it a gun?
Is it a knife?
Is it a wallet?
This is your life
It ain't no secret (it ain't no secret)
It ain't no secret (it ain't no secret)
It ain't no secret (it ain't no secret)
41 shots and we'll take that ride
Across this bloody river to the other side
41 shots my boots caked in mud
We're baptized in these waters and in each other's blood
Is it a gun?
Is it a knife?
Is it a wallet?
This is your life
It ain't no secret (it ain't no secret)
It ain't no secret (it ain't no secret)
No secret my friend
You can get killed just for living in
You can get killed just for living in
You can get killed just for living in
Your american skin


ספרינגסטין משתמש יפה בדימוי העור. מעבר לעובדה שצבע עורנו "מסמן" אותנו ודן את יחס החברה כלפינו, העור גם מהווה את שכבת המגן שלנו ושומר על כל מה שחשוב לנו מפני העולם החיצון. 41 הכדורים שחיררו את העור כמו מסננת מהווים אזהרה לחוסן של אותו American skin קולקטיוי. גם השימוש בהיטהרות ובהטבלה הנוצרית הוא חזק. בתחילת השיר הוא שר:
Across this bloody river to the other side במובן הפיזי ספרינגסטין גר בניו ג'רסי והרצח התרחש בניו יורק שמעבר לנהר ההדסון. לקראת סוף השיר הוא שר: ...We're baptized in these waters
בו  ההתייחסות אל "הנהר" (נשמע מוכר?)המדמם היא כאל המקום בו אנו "מיטהרים" מחטאינו. "הבוס" הכניס גרסה מחודשת של השיר לאלבומו האחרון  - "High Hopes" שיצא בשנה שעברה, בסמיכות מצמררת לאותו לילה אומלל בו נורה למוות מייקל בראון, צעיר שחור בן 18 ולא חמוש בעיר פרגוסון, מיזורי. על ארועי פרגוסון ודאי אין צורך להרחיב.
Across the Lines נכתב ע"י טרייסי צ'פמן בסוף שנות השמונים ונכלל באלבום הביכורים הנפלא שלה. צ'פמן גדלה בקליבלנד והספיקה לראות ולחוות גזענות ומהומות שפרצו עקב גילוייה. אמנם מדובר בשיר על אפליה נגד שחורים באופן כללי, אבל הביטוי Across the lines מתלבש יפה על קו רחובות ממשי בלוס אנג'לס של שנות החמישים והששים (אגב אין לי שום הוכחה שטרייסי צ'פמן כיוונה לכך, זוהי רק אינטרפרטציה אישית שלי). באותה תקופה השחורים חיו בלוס אנג'לס בשכונות נפרדות, מעין גטאות, ומשטרת LA היתה ידועה בברוטליות שלה כלפיהם. מזרחית לרחוב Alameda היתה שכונה לבנה ואוי לו לשחור שיעיז להתקרב. צעיר שחור שהיה נתפס משוטט "מעבר לקו" בשכונה לבנה היה נעצר ונחקר באגרסיביות גם אם לא עשה דבר. הסרט הדוקומנטרי Crips and Bloods מתאר יפה את היחס לשחורים באותה תקופה בלוס אנג'לס ומספר את סיפור מאבק הכנופיות האכזרי וקובנותיו חסרי הישע. ייתכן והשורה Tonight the riots begin מתייחס ל Watts riots - מהומות שפרצו במזרח לוס אנג'לס בשכונה השחורה Watts בשנת 1965 בעקבות מעצר של צעיר שחור על נהיגה בשכרות. התקרית המינורית הזו היתה מעין קש ששבר את גב הגמל ומהר מאוד וויכוח קולני ברחוב הפך למהומות שנמשכו ששה ימים. כ 4000 חיילים הוזעקו לעזרת ה LAPD  , שלושים וארבעה אנשים קפחו את חייהם והנזק לרכוש נאמד ב 40 מליון דולר.
Across the lines
Who would dare to go
Under the bridge
Over the tracks
That separates whites from blacks
Choose sides
Or run for your life
Tonight the riots begin
On the back streets of America
They kill the dream of America


טרייסי צ'פמן זכתה במילגת למודים כחלק מתוכנית עזרה למעוטי יכולת. היא למדה אנתרופולוגיה ולימודי אפריקה, היתה פעילה חברתית והופיע בבתי קפה עם שירי מחאה עוד לפני הפריצה המסחרית. כדי להבין את האקלים החברתי באותה תקופה אזכיר ששנים מועטות אחרי צאת האלבום פרצו מהומות ענק בכל רחבי ארה"ב בעקבות המכות הנמרצות אותן ספג רודני קינג בעודו שוכב על הרצפה בידי ארבעה שוטרים לבנים שעצרו אותו לאחר מרדף על מהירות מופרזת. למזלם הרע של השוטרים, הארוע נתפס במצלמת וידאו, אחרת הוא היה נשכח כלא היה ורודני קינג היה הופך לעוד קורבן אילם של השיטה.
אני רוצה לסיים בשיר מאוד ידוע שכתב בוב דילן בשנות השבעים - Hurricane. זהו גם שמו של סרט מאוד מפורסם ועטור פרסים בכיכובו של דנזל וושינגטון שיצא ב 1999, אותה שנה בה אמאדו (זה משירו של ברוס ספרינסטין, זוכרים?) מצא את מותו. סיפורו של Rubin "Hurricane" Carter לאלו שלא ראו או לא זוכרים את עלילת הסרט, הוא סיפור על מתאגרף במשקל בינוני בעל סיכויים לא רעים לזכות בתואר אלוף העולם, שהואשם על לא עוול בכפו ברצח משולש. הרצח האכזרי התרחש ב1966  בבר בניו ג'רסי בו מצאו את מותם הברמן ושני לקוחות (גבר ואישה) שישבו על הבר. קרטר יצא באותו זמן עם חבר מבר אחר, נעצר ע"י המשטרה והופלל בידי אחד החשודים האחרים ברצח. לא אפרט את כל השתלשלות הארועים, אבל אציין שרק לאחר שניפתחה חקירה חוזרת שהראתה איך התיק "נתפר" על הוריקן בצורה ממש נפשעת, הוא שוחרר. את השנים הארוכות בהן בילה בין כתלי בית הסוהר (הוא שוחרר רק ב 1985) אף אחד כבר לא יוכל להחזיר לו.
הדבר הכי מקומם הוא שבניגוד למיקרים הקודמים שהזכרתי, בו שוטרים היו תחת לחץ ותוך סכנה לחייהם (או לפחות כך נראתה הסיטואציה מנקודת מבטם), במקרה של הוריקן מדובר בעיוות דין שבוצע באופן קר ומודע.
בוב דילן לא רק שמע על המקרה, הוא אף נסע לפגוש את רובין קרטר אישית בבית הכלא לפני שכתב את השיר. הגירסה הראשונה של השיר נפסלה ע"י חברת התקליטים בטענה שהדבר חושף אותה לתביעות דיבה מצד החוקרים אותם האשים בגזענות והטיית צדק. דילן הקליט גירסה מרוככת יותר, זו הגירסה אותה אנו מכירים ואשר פותחת את תקליטו "Desire".
קרטר עצמו אמר לאחר שחרורו: "Hate got me into this places, love got me out".

Pistols shots ring out in the barroom night
Enter Patty Valentine from the upper hall
She sees the bartender in a pool of blood
Cries out "My God they killed them all"
Here comes the story of the Hurricane
The man the authorities came to blame
For something that he never done
Put him in a prison cell but one time he could-a been
The champion of the world.



מי כמונו היהודים, מודע לגזענות ולהשלכותיה הנוראות על ההיסטוריה. כולי תקוה שראש ממשלתנו, הידוע בחששו מהגרעין האירני ומהתרחשותה של "שואה שנייה", התכוון לומר ביום הבחירות משהו בסיגנון: "איזה יום נפלא, תושבי המגזר הערבי נוהרים בהמוניהם לקלפי, ממש חגיגה לדמוקרטיה!" ודבריו פשוט לא הובנו כהלכה. אני מעדיף לתת לו להנות מהספק מאשר לחשוב על האפשרות השנייה…

שיהיה לכם חג שמח ושבת שלום!

Tuesday, March 17, 2015

כשהפירמידה פוגשת את העין

הבחירות עצמן מאחורינו, תודה לאל, אבל בזמן האחרון הכל פוליטיקה. לא שיש כאן איזה דיון אמיתי ולא שמישהו באמת מקשיב למישהו. בד"כ רובינו יורים את האג'נדה הפוליטית שלנו, חוזרים על אותן סיסמאות ולא ממש פתוחים לשמוע דעה שונה, שלא לדבר על לשנות את דעתינו. הפעם אני רוצה ללכת הכי רחוק שאפשר מאקטואליה ומהביצה הפוליטית הישראלית ולעוף הרחק לאוסטין טקסס, שנות ה-60, סמים ופסיכודליה. בטיסה הזאת רצוי לשחרר חגורות, להשעין את המושב אחורה, מותר לעשן (הכי טוב אורגני...) ויאללה ממריאים.

בחודש מאי ייערך באוסטין, כמו בכל שנה, פסטיבל מוזיקה פסיכדלית - Austin Psych Fest          
השנה יש ליין אפ מרשים במיוחד: הפליימינג ליפס (עליהם כבר כתבתי פעם פוסט http://jokerstotherighthereiam.blogspot.com/2014/11/blog-post.html  ) ג'יזס אנד מרי צ'יין הסקוטים שמבצעים את תקליטם המצוין משנת 85' Phsycocandy ועוד רבים וטובים. המופע המרכזי הפעם הוא איחוד לאחר 50 שנה של רוקי אריקסון ומעליות הקומה ה-13 (שם הפסטיבל השנה הוא Levitation כמחווה לשיר שכתב אריקסון). אז לפני שאתם עוזבים הכל ורצים לקנות כרטיס טיסה לאוסטין אני רוצה לספר לכם קצת על הבחור.
הסיפור של רוקי אריקסון הוא בסה"כ די עצוב, מעין טרגדיה מודרנית שנמשכת על פני יותר מיובל. מדובר באחד מחלוצי הרוק הפסיכדלי שהשפיע רבות על מוזיקאים למרות שהצלחתו המסחרית הייתה די שולית. הוא גדל באוסטין וכנער מתבגר גידל שיער, שומו שמיים, לבש ג'ינס ופרש מהלימודים חודש לפני סיום התיכון. רוקי, ילד שלי מוצלח…
אחרי ניסיון בלהקת בוסר (The Spades) הוא הקים ב-1965 עם כמה חברים את ה-13th Floor Elevators. ג'ניס ג'ופלין שקלה להצטרף ללהקה ובסוף, במקום להגיע לאוסטין, היא בחרה בסן-פרנסיסקו. איך אומרים במקומותינו - אנד דה רסט איז היסטורי…

כשרוקי היה בן 19 בלבד הלהקה הוציאה את תקליטה הראשון. הם פעלו בסה"כ 4 שנים והוציאו רק שיר אחד שזכה לאיזושהי הצלחה מסחרית מינורית (You're Gonna Miss Me) אבל את הקול הצווחני של אריקסון ואת האנרגיה המטורפת של הלהקה קשה לשכוח.
סוף שנות ה-60 העליזות/סוערות היו ימי פריחה לסמי ההזיה. טימותי לירי, הכהן הגדול של האל-אס-די, השפיע רבות על הצעירים ההיפים ובאותה תקופה מסיבות אל-אס-די וסמים אחרים היו עניין שבשגרה. בניגוד למריחואנה, אותו רדפה המשטרה בקנאות, אל-אס-די היה, לפחות לתקופה מסוימת, חוקי לחלוטין (בסטנפורד אפילו סטודנטים השתתפו בניסויים של הצבא האמריקאי בהם לקחו  LSD כי הצבא רצה לבדוק את אפשרות השימוש בו לחקירת שבויים והוצאת סודות). רוקי אריקסון וחבריו לא טמנו ידם בצלחת וחגגו במסיבות סמים. באחת ההופעות ב-1968 אריקסון החל "לשכוח" את האנגלית ועבר לדבר ג'יבריש. הוא אובחן כבעל פאראנויה סכיזופרנית ונשלח לבית חולים לחולי נפש, שם טופל באמצעות שוקים חשמליים. ב-1969 הוא גם התחיל להסתבך עם החוק. משטרת טקסס (מדינה שמרנית למדי) לא אהבה, בלשון המעטה, את הביטניקים ארוכי השיער שעשו מין חופשי ועישנו סמים.
רוקי ולהקתו היו יעד נחשק ולא פעם המשטרה ניסתה להפליל אותם ללא הצלחה. פעם אחת, בעודו נוסע על איזה כביש מהיר, אריקסון עישן ג'וינט וזרק את הבדל מהחלון. הוא לא ידע שעוקב אחריו שוטר סמוי שזינק לשיחים ומצא את העדות המרשיעה. מגוחך שאחרי צריכת כמויות אדירות של אל-אס-די ושאר "מפתחי תודעה", הוא הועמד למשפט והיה צפוי לעונש מאסר של עד 10 שנים על ג'וינט אחד עלוב (האמת שעל זריקת לכלוך דרך החלון באמת הגיע לו לחטוף איזו שטוזה מהמשטרה…) עקב היותו תפרן הוא ביקש הגנה מהסנגוריה הציבורית ועורך דינו יעץ לו לטעון לאי-שפיות. שוב חזר לבית משוגעים, ושוב קיבל שוקים חשמליים על ימין ועל שמאל.
ב-1974 כשהוא שוחרר סוף סוף, אריקסון הקים להקה בשם Bleib Alien (שיבוש המילה Bible וגם צירוף מילים שבגרמנית משמעותו משהו כמו "עזוב אותי באימאש'ך"). הצלקות מימי האישפוזים הפכו אותו למנותק יותר ויותר מהמציאות. ב-1982 הוא הכריז שחוצנים (aliens) ממאדים השתלטו עליו. הוא עצמו הפך לחוצן ולטענתו סבל מהתנכלויות מנטאליות מצד בני האנוש. חבר הציע לו להכריז על היותו חוצן באופן רשמי, מה שיגרום לכך שהחוק הבינ"ל לא יחול עליו... רוקי טען שההצהרה הנוטריונית אכן עזרה ובני האדם הפסיקו להתנכל לו.
בתקופה הבאה רוקי הפך להיות צורך ומייצר אובססיבי של דואר זבל. הוא שלח מכתבים בכמויות מסחריות לכל מיני סלבס (חלקם כבר היו מתים), גנב דואר מהשכנים ואפילו נעצר על כך. הוא שוחרר אחרי שטען שמעולם לא פתח את המכתבים, רק תלה אותם על קירות ביתו. בקיצור, משוגע עם תעודות.
אני הכרתי אותו בזכות יואב קוטנר ותקליט האוסף When the Pyramid Meets the Eye
בו אומנים רבים, ידועים יותר או פחות, מבצעים גירסאות לשיריו כגון: R.E.M , ZZ Top, Jesus and Mary Chain, Julian Cope, ו- Primal Scream שגם יופיעו בפסטיבל. התקליט המאוד מגוון הזה היווה הזדמנות מצוינת לפשפש בחנויות תקליטים ולהתוודע אל המקור.

ה Foo Fighters מבצעים את Two Headed Dog:

בשנת 2005 יצא סרט דוקומנטרי על האיש ופועלו בשם You're Gonna Miss me  וזכורה לי שם סצינה בה אמו, שהשגיחה עליו ו"טיפלה" בו והייתה hoarder כפייתית כך שבקושי היה אפשר לזוז בביתה מרוב ג'אנק, מנעה ממנו גישה לתרופות המטפלות בסכיזופרניה, בטענה שהרופאים חותרים תחתיו בקונספירציה זדונית.
המזל החל להאיר לרוקי פנים בשנת 2001.  אחיו הצעיר זכה בבית משפט בבקשה להוציא אותו מבית אמו ולקחת עליו חסות. רוקי החל לקבל טיפול תרופתי סדיר ולאט לאט החל להתאושש. הוא גם חזר להופיע, הגיע לפסטיבל Coachella המפורסם במדבר בדרום קליפורניה והופיע בניו-יורק ובאנגליה. להקה חביבה בשם Okkervil River (עם גיטריסטית מדהימה) אספה חומרים שהוא יצר במהלך השנים ומעולם לא פירסם, ויצאה עם אריקסון לסיבוב הופעות. יצא לי לראות אותו במועדון ה Fillmore בסן-פרנסיסקו עם חבר. סימני הזמן ניכרו על הברנש והוא התקשה לנגן בגיטרה אבל קולו הדק והצווחני נשאר כשהיה. במהלך ההופעה שאל אותו סולן הלהקה: "נו. איך זה לחזור ולנגן במועדון בו ניגנת בשנות ה-60 עם ג'ניס ג'ופלין וג'רי גארסייה?" רוקי מילמל משהו לא מחייב, והיה ברור שכמויות הסמים, השוקים החשמליים והתרופות די מחקו לו את המוח.

אבל הנה, למרות הכל, עוד חודש ומשהו, רוקי אריקסון ומעליות הקומה ה-13 יעלו לבמה ויוכיחו לעולם שגם אחרי 50 שנה הם עדיין יכולים לתת בראש. אם ראש ממשלת ישראל מצליח לשרוד קדנציה אחר קדנציה ולהתאושש כל פעם מחדש למרות שאויבים דמיוניים ואמיתיים קמים עליו, אז למה שילד רע מאוסטין שלקח קצת יותר מדי סמי הזיה לא יוכל?

למי מהשניים תעדיפו להאזין בזמנכם החופשי? זאת כבר כבר בחירה שלכם...