העץ הוא גבוה

לכבוד ט"ו בשבט הבא עלינו לטובה אני רוצה לכתוב על עץ. לא סתם עץ, אלא אחד ששורשיו נטועים עמוק בהתיישבות העובדת והתנועה הקיבוצית מצד אחד ובעולם הרוק הפסיכדלי ואפילו ג'ז מצד שני. העץ הוא ירוק, העץ הוא גבוה, ובעיני אחד העצים היפים והמעניינים בנוף המוסיקה הישראלי.
להקת Tree הוקמה ע"י ארבעה קיבוצניקים, שניים מהם אחים, אי שם ב 2005. חברי הלהקה הם:
נווה קורן -תופים
דור קורן -גיטרה בס, שירה
יאיר ורמוט -קלידים, אורגנים, טאר, חליל פרסי, שירה
בן גולן -גיטרה חשמלית, אקוסטית, שירה

עם השיער הארוך, הקעקועים וסיגריות הנובלס הם נראים כמו קיבוצני-היפים (מילה שהמצאתי הרגע). מה גם שהחלו את דרכם בג'ימג'ומים של לד זפלין והנדריקס,  אז בכלל… אבל למרות שהמוזיקה שואבת לא מעט את השראתה מהסצינה הפסיכדלית של שנות השישים, היא נטועה כאן ועכשיו ויש בה הרבה רעננות. אנשים שראו אותם בהופעה (אני טרם הספיקותי, לצערי), אומרים שהם משאירים את הקהל פעורי לסת. האנרגיות והכימיה בין חברי הלהקה פשוט מדהימים.

הם החלו את דרכם כלהקת ג'אם, כלומר להקה בה ניתן לאילתור מקום נכבד, דבר המתבטא בעיקר בהופעות החיות. כמו להקות ג'אם ידועות בעולם (הגרייטפול דד, Phish), גם אצל Tree מופע אחד לא דומה למשנהו. לאט לאט החלו אוספים חומרים מקוריים עד שב 2011 הוציאו אלבום בכורה. שמם עובר מפה לאוזן בקרב חובבי סצינת האינדי המקומית בארץ ומעגל המעריצים הולך וגדל.

 הם שרים באנגלית והמבטא שלהם נשמע בסדר גמור. הם גם הופיעו לא מעט באירופה ולצד אמנים ידועים בארץ ובעולם. הנה רשימה חלקית: הופיעו עם ברי סחרוף ואהוד בנאי, חיממו את הקלידן  Ray Manzarek ז"ל והגיטריסט רובי קריגר, שניהם חברי להקת הדלתות לשעבר, ניגנו עם  Damo Suzuki מלהקת  CAN המצויינת, הופיעו עם עמיר לב, להקת רוקפור והיוו את להקתו של גבע אלון (גם הוא קיבוצניק מעמק חפר) בזמן הקלטת אלבומו השלישי Get Closer ובמהלך סיבוב ההופעות.
אני מזמין אתכם להקשיב לשיתוף הפעולה עם יעל דקלבאום (לשעבר מ"הבנות נחמה") בשירה של ג'וני מיטשל Woodstock. ביצוע מרחף ונפלא מהאוזן-בר.
במהלך השנים שוחררו מספר הופעות מוקלטות ובסוף 2012 הלהקה הוציאה תקליטון הכולל קטע אינסטרומנטלי בשם Mantra שהפך פופולרי למדי בקרב תקליטנים במסיבות. אין ספק שהחבר'ה יודעים לגוון. אפשר לשמוע אצלם השפעות מזרחיות, ג'אזיות ומה לא. אני מזמין אתכם לעוף למשל עם טריפ פסיכדלי בן יותר משתיים עשרה דקות בשם Eastern Blues שנשמע כאילו נעשה ע"י פינק פלויד בימיה הראשונים.
באוקטובר האחרון הם הוציאו אלבום שני הנקרא בפשטות Two ובנוסף הדפיסו תקליט ויניל בגרמניה עם עטיפה מושקעת ב 500 עותקים בלבד (כל עותק ממוספר). השירים באלבומם האחרון נעים בין פולק-רוק מתמסר בקלות דוגמת השיר Travel Light  (והקליפ הנהדר שלו ) לרוק פסיכדלי עמוס גיטרות.

אתם מוזמנים להכנס לאתר הלהקה ולהוריד את אלבומם האחרון בכלום כסף. יאללה, הגיע הזמן לרדת מהעץ…

שיהיה לכם ט"ו בשבט ירוק ושמח

חגיגות היובל # 1 - טופס טיולים

חשבתי לעשות מדי פעם פינה קטנה בשם ״חגיגות היובל״. לא יהיו נאומים חוצבי להבות וגם לא אזמין פוליטיקאים לבמה חלילה וחס, אבל אציין ארועים בעולם הפסיכדלי שהתרחשו לפני חמישים שנה. מכיוון שאנחנו ב 2016, חישוב זריז לאחור מביא אותנו לתקופה מאוד משמעותית בהיוצרות הצליל הפסיכדלי והשפעתו על תרבות ההמונים. האמת שכשהארועים קרו בזמן אמיתי עוד לא הייתי אפילו בתכנון, אז מה? זה לא אומר שאי אפשר להתגעגע...

אני רוצה לספר הפעם על ארוע בשם The trips festival שנערך במועדון Longshoreman's Hall שבסן פרנסיסקו על המים (פשוטו כמשמעו, המועדון יושב על המזח). זה קרה בין ה 21 ל 23 בינואר 66, סופשבוע ארוך של חגיגת אסיד ומוזיקה מבית היוצר של קן קיזי (מחבר ״קן הקוקיה״) ושותפיו לפשע חבורת ה Merry Pranksters. אגב קן קיזי עצמו נתפס זמן קצר לפני כן כשבאמתחתו מריחואנה רחמנא ליצלן, ולא הורשה להשתתף (הכיסוי העתונאי של התקרית נתן לפסטיבל יופי של פרסום). הוא הגיע לארוע כשהוא מחופש כאסטרונאוט בתוך חליפת חלל, בטוח שאף אחד לא שם לב… מארגן נוסף לארוע היה בילי גראהם שהחל שם את הקריירה שלו.

מערכת הסאונד במועדון עברה שידרוג רציני לפני הארוע והמוסיקה לוותה במופעי אורות צבעוניים עוצרי נשימה. לפסטיבל הגיעו כששת אלפים משתתפים ורוב הלהקות עוד היו בשלבי התפתחות ראשוניים. אז מי הופיע? הגרייטפול דד היו שם (קבלו הקלטה של המופע), ל Big brother and holding company זו היתה בסה״כ הופעתם השנייה (כחצי שנה לפני הצטרפותה של ג׳ניס) וה marbles שהפכו להיות The loading zone , שגם להם זו היתה ההופעה הרצינית הראשונה. מה עוד היה שם? טרמפולינה, אוהל מחווה לתרבות אינדיאנית תחת הכותרת: America needs Indians, רקדניות חשופות חזה, סרטים, מופע קברט , מופע של החבורה התאטרלית המפורסמת שעשתה תיאטרון אבסורד מחאתי Mime Troupe, מה עוד? האמת, קצת קשה לדעת כי כל מי שהיה שם באמת לא ממש זוכר...

הארוע פורסם בתחנות הרדיו המקומיות וכניסה עלתה $2.50, למרות שרבים נכנסו חינם דרך הדלת האחורית. אלן גינסבורג הגיע ובארוע נכחו (כמו גם בהרבה ארועים "היפיים" מאוחר יותר) חברי ה Hells Angels. שם גם פגש לראשונה ג'רי גרסייה את בילי גראהם. עיתון ה Chronicle כינה את הארוע "אורגיה של אורות וצלילים". בקיצור, חתיכת היסטוריה. איך אומר השיר של The loading zone:

Times are gonna be different...

לרבים מהמשתתפים זו היתה התנסות האל אס די הראשונה. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי…

Good Cope Bad Cope

אני רוצה לכתוב הפעם על Julian Cope . חזרתי לאחרונה לאלבום הכפול איתו נחשפתי לאיש המוכשר והמעניין הזה. זה היה אי שם באמצע 1991 והאלבום הוא Peggy Suicide.  הייתי אז חייל משוחרר, מה שמכונה בעגה הקיבוצית ״במב״ח״ (בן משק בשנת חופש) שחוסך כסף וחולם על הטיול הגדול בעולם אליו עוד מעט יצא. בזכות ג׳וליאן המסע הזה החל עוד לפני שכף רגלי דרכה בארצות נכר.

זהו אלבום פוסט-פאנק ברובו. ג'וליאן התחיל את דרכו בפאנק וגם נגע בפסיכדליה באלבומים כגון "wilder" של להקתו בסוף שנות השבעים  The teardrop explodes (נראה לי שאפילו שם הלהקה מרמז על משהו, לא?).  הוא אפילו קיבל שם של קורבן LSD שכמעט והתחרפן כליל אי שם בתחילת שנות השמונים. כמו אושיות תרבות אחרות דוגמת סיד בארט, רוקי אריקסון (שלו גם עשה ג'וליאן קאבר מוצלח ב Where the pyramid meets the eye), או סקיפ ספנס.

ניל יאנג שר פעם את השורה האלמותית: It's better to burn out than to fade away (אותה ציטט קורט קוביין במכתב ההתאבדות שלו, אבל מעניין שדוקא ג׳וני הרקוב יבדל״א מוזכר בשיר...).

כפאנקיסט ואנרכיסט צעיר, Cope היה יכול בקלות ״להישרף״ כמו סיד ווישס וקורט קוביין או מצד שני ״פייד אווי״ לתהום השיכחה. אבל נדמה שג׳וליאן שרד את השנים הפרועות והתבגר יפה. הוא כיום אחד האינטלקטואלים החשובים של תרבות הרוק (ושל תרבות בכלל) וכתב כמה ספרים מרתקים. ב 95 הוא כתב את Krautrocksampler על עולם הקראוט-רוק, ב 2007 את  Japrocksampler על תרבות מוסיקת האוונגרד היפנית שהתפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה וב 2012 את Copendium בו הוא מנתח את התפתחות מוזיקת הרוק עם דגש על מוסיקה מחתרתית. אגב ג׳וליאן הוא לא בדיוק כתב אקדמי במובן המקובל, הוא מרשה לעצמו סובייקטיביות בלתי מתנצלת והתבטאויות שלוחות רסן.

 

הוא גם הסטוריון, ארכיאולוג ותומך נלהב של תרבות הפאגניזם וה occultism (תורת הנסתר). הוא מומחה מגליטי (תחום חקר אתרי האבנים שנבנו בתקופה הפרהיסטורית) ואף כתב מדריכי ביקור לאתרים דוגמת הסטונהג'. אבל עזבו, כל זה נמצא בוויקיפדיה.

אוקי, עד כאן ההקדמה הארוכה, יש לי הרגשה שחפרתי מספיק. ועכשיו ל Peggy Suicide.

פגי הגיחה לאויר העולם אחרי שני אלבומים אקוסטיים שדי נכשלו מסחרית Skellington ו Droolian ומהווה נקודת מפנה בקריירה של Cope. זהו אלבום בעל מודעות חברתית ופוליטית מפותחת בו ג׳וליאן תוקף את הממסד, אלימות המשטרה, נוגע ביחס לבעלי חיים, זכויות נשים, בזיהום ואקולוגיה ותוקף את הממסד הדתי (במיוחד המונוטאיסטי,  לפאגניזם השיבטי יש לו דוקא יחס אוהד). Cope אמר שהאלבום הזה הוא בעצם מעין מדיטציה על היחסים המורכבים בין בני האדם ואמא אדמה.

הימים היו ימי ממשלתה השמרנית של מרגרט טאצ׳ר והארוע הפוליטי הבולט ביותר המשתקף באלבום קשור למס גולגולת חדש אותו רקחו השמרנים בשם The poll tax. המס הזה עורר זעם רב וב 1990 פרצה באנגליה מחאה חברתית מלווה במהומות ספונטניות ברחבי הממלכה ונסיונות דיכויין בברוטליות ע״י המשטרה. בשיר Soldier Blue למשל, מכניס ג׳וליאן קטעי הקלטה ממהומות המחאה נגד המס וגם סימפל מדברי לני ברוס נגד המשטרה (מאלבום הופעה חיה של לני בברקלי מ 65 שיצא תחת הלייבל ביזאר פלנט של זאפה). אגב השיר היה אמור לצאת כסינגל אבל חברת התקליטים (Island Records) סירבה בטענה שהוא פוליטי מדי. בסופו של דבר שוחרר הסינגל Beautiful love הקליל והידידותי שאף זכה להשמעות רדיופוניות (ה b-side היה East easy rider שמזכיר לי את המרחבים בסרט המסע האופנועי של דניס הופר ופיטר פונדה מ 1969).

האלבום נפתח בשיר Pristeen. במשך שנים חשבתי בטעות שהשיר הזה מדבר על בחורה בוגדנית, אבל מסתבר שמדובר בכלל באמא אדמה.

השיר האהוב עלי באלבום הוא Safesurfer ואתם מוזמנים לעוף עם הרפיטטביות המדיטטיבית שלו (השפעות קראוטיות?) ועל דואט הגיטרות המופלא של Cope עם " Michael Watts "moon-eye (שבהמשך יהפוך לגיטריסט של ה Spiritualized). באותם ימים מגפת האיידס נכחה באויר ביג טיים והשיר מספר על חשיבות השימוש בקונדום…

השיר Not raving but drowning הוא על מקרה אמיתי של בחור שנפל ממעבורת וטבע במימי האינגליש צ׳אנל בזמן שהיה בטריפ של אל אס די. שם השיר מתייחס לפואמה שכתב סטיבי סמית' על אדם טובע שהאנשים על הספינה חושבים שהוא מנופף להם לשלום ולא נחלצים להצילו.

לתקליט צירף ג'וליאן מספר מילות הסבר לכל שיר. אבל  אל תצפו ממנו להסבר לקוני. את השיר You למשל הוא מתאר כמתח בין ההכרה ותת ההכרה כשאת תת ההכרה הוא ממשיל לאיגי פופ מנגן סיד בארט...

באלבום מנגנים חוץ מג׳וליאן עצמו (גיטרה, בס, אורגן מוג ועוד) ומייקל וואטס, גם דונלד סקינר (גיטרות, בס, אורגן), רון פייר בפסנתר, רוסטר קוסבי בתופים וכלי הקשה ואף מייק ג'ויס, מתופף הסמית'ס מתארח בכמה שירים.

לפני כמה ימים יצא לי לראות סרט ג'יימס בונד ישן מ 97 - Tomorrow never dies בכיכובו של פירס ברוסנן. בונד מאז ומתמיד קיבל מה MI-6 ציוד ריגול מתקדם והראה לנו חידושי טכנולוגיה מופלאים. בסרט הנ"ל נדהמתי לגלות שמכוניתו מכילה מכשיר המכונה GPS. GPS (ראשי תיבות של Global Positioning System) הוא מכשיר ניווט המתקשר עם לווין שנמצא בחלל החיצון. ניתן לנווט איתו לכל מקום וגם מאפשר למנהליו ב MI-6 לעקוב אחרי מיקומו בלי צורך לשלוח בלש עם כובע ומקטרת. מדהים. לבונד גם היה טלפון אלחוטי (בגודל הפלאפונים האימתניים של שנות התשעים) שהיה מצוייד במכשיר היודע לסרוק טביעת אצבעות. וזה עוד לא הכל, הטלפון יכל להתניע את המכונית בשלט רחוק ואף להסיע אותה ללא נהג. מעניין שעל בנותי חידושי הטכנולוגיה האלו לא השאירו כל רושם (לעומת זאת, הן התרגשו לגלות שנערת ג'יימס בונד היתה לא אחרת מ טרי האטצר, הידועה גם כסוזן מ"עקרות בית נואשות", שהיא בוגרת התיכון בו הן לומדות. בנות, אם תסיימו את הלימודים בהצלחה אולי תוכלו להיות יום אחד נערת ג'יימס בונד).

מה הקשר לסיפורנו? ממרחק הזמן המחאה הפוליטית של Cope לא נראית נשכנית במיוחד. מישהו ינסה להתווכח איתו שאסור לדאוג לעתידו האקולוגי של כוכבנו? מישהו חושב שלהתעלל בבעלי חיים זה טוב? או תומך במס הפוגע בעיקר בעניים ובעד אלימות ברוטלית של שוטרים? אבל בזמנו האלבום נחשב בועט ופורץ דרך כמעט כמו חידושי הטכנולוגיה של ג'יימס בונד.

בין כתיבת Peggy Suicide ועד לצאתו לחנויות כבר הספיקה המחאה החברתית להפיל את גברת הברזל מהשלטון. אבל גם אם המאבק ב Poll tax כבר היה פחות רלוונטי, עדיין נשארנו עם אלבום מצויין.