יש בעולם את החיים כהנים, האייל שניים והאהרונים. אלו שתמיד ינסו ליצור משהו חדש, לפרוץ דרך או להביא לנו מנה אקזוטית מעולמות אחרים. גם כשהם עושים משהו בסיסי ופשוט, זה ילווה בהגיגים שיתנו לנו תחושה כאילו מדובר בגילוי קולינרי מעורר השראה ולא בסתם פסטה עם רוטב עגבניות. לעומתם יש את האבו חסנים של העולם. אלו לא ינסו להמציא את הגלגל, יעשו לנו את החומוס המוכר והאהוב, אבל יעשו אותו פשוט כל כך טוב שאנחנו נחזור שוב ושוב.
דיויד ברומברג שייך לאבו חסנים. לא תשמעו אצלו צליל חדשני ולא נראה לי שהוא מתיימר לתת לנו בשורה חדשה, אבל כשהוא עושה בלוז, מרגישים את זה עמוק בבטן, וכשהוא מביא קטע פולק, בלו גראס או קאנטרי-ווסטרן סטייל האנק וויליאמס אי אפשר להשאר אדישים לנגינת הגיטרה הנהדרת שלו. מדובר בגיטריסט מחונן שפיתח שיטת נגינה ייחודית והוא מסוגל לנגן גיטרה מובילה וליווי בו זמנית.
את ברומברג הכרתי בזכות אילן טכנאי. אילן ואשתו הטרייה עדי הגיעו לטיול ירח דבש בחוף המערבי. קבעתי להפגש עם הזוג המקסים בעיר (עשיתי איתם סיבוב בהייאט-אשבורי) ואילן זרק לי שיש בערב הופעה בפילמור של דיויד ברומברג ושאל אם ארצה להצטרף. לא הכרתי בכלל את קריירת הסולו שלו, אבל בזכות הפנייה לפוסט שכתב אורי ב״ש מחנות התקליטים "השריטה חוזרת" על השיר הנפלא Sammy's song נדלקתי. מדובר בטקסט מקסים וצובט בלב על נער בן שש עשרה המאבד את בתוליו בבית זונות, טקסט עם ניחוחות של ריימונד קארבר, האמינגווי או צ'ארלס בוקובסקי. בכלל מדובר בכותב טקסטים נפלא שמשלב הומור עצמי מאוד יהודי עם דלתא בלוז, פולק, רוקנ׳רול וקאנטרי. אם תרצו, וודי אלן, ג׳ון לי הוקר, וודי גאתרי וווילי נלסון באיש אחד.
Sammy’s song
Somewhere in the south of Spain
Sammy, still sixteen, goes with his uncle for a ride
The sun is high
Sailing through the city
For to see the sights and the talking sex
Sammy's sitting tall
The sun is high
His uncle brings him to a brothel
Being big, he buys a drink
Rum and Coke
Don't taste too bad
Having brought him to the brink
His uncle leaves him with his drink
Rum and Coke
Don't taste too bad
The girls all gather in a group
And give Sammy boy the eye
And stare at him seductively
And try to make him buy
So choosing one that's younger
Better looking than the rest
Sammy speaks no Spanish but she understands
They go upstairs to buy the room
She wants her money in advance
Sammy speaks no Spanish but he understands
And lying on her back upon the bed she beckons
Sammy won't lie down yet
He wants her nude
Speaking Spanish, she refuses him
At last, afraid of losing him
She takes off all her clothes
He wants her nude
Her hands upon her heart can hardly hide the horrid scars
From her shoulder to her waist, her skin is leathery and hard
She pantomimes an accident
A car, a fire, not so long ago
His eyes are wide
She moves to put her clothes back on
But he won't let her go
He lies her down
His eyes are wide
And lightly, like a lover
Sammy lets his lips caress the leather of her breast
His brain is numb
Moved by some far, distant mind
He makes himself her bridegroom
Sammy's hardly there at all
His brain is numb
She moves to take him in now
But her hand finds him still slack
So she sucks to make him hard
And then again lies on her back
And Sammy does the deed to silent screaming in his skull
The scars surround him
Is this all real?
Schizophrenic, Sammy sees himself
Outside his body and his brain
Is this all real?
And back at the hotel he has to heal himself
But all he does is shake
And shake some more
Without the grace of tears or sickness
Sammy sucks it all inside and shakes
And shakes some more
דיויד התחיל את הקריירה המוסיקלית שלו דוקא בהרכב שבהחלט היה פורץ דרך ובעצם היה אחד מהרכבי הפסיכדליה הראשונים - The Deep. אגב זה ההרכב הראשון ששילב את המונח פסיכדליה בשם האלבום (אני ממליץ להכנס לפוסט הנהדר שכתב עליהם אורון יעבץ בבלוג שלו). אחרי ה Deep הוא פתח בקריירה עצמאית שהחלה בתחילת שנות השבעים ונמשכת עד היום.
הוא ניגן עם רבים וטובים: בוב דילן, ווילי נלסון, ג׳רי גרסייה, ג׳ורמה קאוקונן, רינגו סטאר, האיגלז, ג׳ו הנרי, קאנטרי ג׳ו מקדונלד (רשימה חלקית ביותר) ואף כתב שיר יחד עם ג׳ורג׳ האריסון. הוא הוציא בקריירה שלו קרוב לעשרים אלבומים והשתתף כנגן בעשרות רבות של אלבומים. אלבומו Try me one more time אף היה מועמד לפרס הגראמי בקטגוריית הפולק. כיום דיויד גר עם אשתו ננסי, אמנית בפני עצמה, במדינת דלוור ובבעלותו חנות העוסקת בתיקון ומכירת כינורות.
בהופעה בפילמור הוא הופיע בהרכב קווינטט. השימוש במונח קווינטט ולא בסתם להקה המכילה חמישה נגנים הוא לא מקרי. ההרכב מנגן כמו הרכב ג׳ז. גם אם מדובר בבלוז סטנדרטי, כל נגן יקבל את הבמה ואת האפשרות לאלתר כאילו מדובר ביצירת ג׳ז לכל דבר. מעבר להרכב הקלאסי של שתי-גיטרות-בס-תופים, היה בלהקה גם כנר צעיר ומוכשר כשד שנתן לצליל וואחד קיק. עד אתמול לא ידעתי כמה בלוז יכול להישמע נהדר על כינור. ההופעה היתה מאוד ורסטילית וברומברג קפץ בקלילות מסגנון לסגנון. היהודי המגודל אפילו הביא לנו גוספל ושירת א-קפלה שכאילו יצאה היישר מכנסייה מאזור ״חגורת התנ״ך״ שבדרום. הקהל, שהורכב ברובו מותיקי הבריגדה (אילן ועדי הורידו את הגיל הממוצע ביג טיים…), השתלהב והלהקה עלתה לשני הדרנים.
נכון, עם השנים ברומברג התרחק מאוד מהפסיכדליה החדשנית של תחילת דרכו. אבל אם חשקה נפשכם בפולק המכיל טקסטים שנונים, לעיתים נוגעים ללב, לעיתים משעשעיים, או בבלוז שחור משחור של יהודי ניו יורקי, אתם במקום הנכון. אבו-חסן.
...ועכשיו למוזיקה
תראו איזה יופי של בלוז
השיר הבא הוא שיר ישן נושן שמבוסס על סיפור אמיתי על ילדה שחורה שנרצחה ב 1900 ושווה פוסט בפני עצמו
ועוד שיר נפלא שברומברג נותן לו ביצוע נהדר
