צעירה לנצח

 דלת חדר הישיבות נפתחת. סביב שולחן מהגוני מוארך, על כיסאות עור שחורים, חברי הבורד מתמתחים במושביהם. אילון מאסק ניגש לראש השולחן, סוקר את חבר היושבים, ובעודו עומד, דופק על השולחן בחוזקה. ג'וינט. עכשיו. הוא נובח לעבר מזכירה שעומדת בפינה. יס סיר. היא ממהרת לארונית בפינה, שולפת ג'וינט מגליל פלסטיק ומצית, ומדליקה. אילון מתיישב, ושואף כמה פאפים. העשן הכחלחל מתפזר בחלל החדר. על המסך מאחוריו דיווח מהוול סטריט ג'ורנל. E.T. AI, חברת החלל הצעירה שהונפקה רק לפני חצי שנה, עברה בשווי שוק את ספייס אקס הוותיקה. אילון לא בנוי להיות מספר שתיים. כדאי שמישהו מחבורת האפסים פה בחדר יסביר לו מה פאקינג קורה כאן.

מיסטר מאסק, ברשותך, היינו רוצים לתת סקירת שוק עדכנית, אומר בהיסוס בחור בחליפת בלייזר כחולה. ג׳ניפר, תעלי בבקשה את המצגת. אחרי כמה שקפים של ניתוח מגמות עתידיות בשוק החלל, היא עוברת לשקף על המתחרים. חברת E.T. AI ניצלה את פלטפורמת הקוד הפתוח של הבינה המלאכותית. במקום לשלם לאלפי מדענים ולהשקיע שנים של פיתוח, הצליחו צוותי הרובוטים של .E.T לפתח תחנת חלל מדוגמת. הם הבינו שאין להם סיכוי להתחרות בנו בעולם תיירות החלל, היא עוצרת ומכחכחת קלות בגרונה, לכן הם פנו לשוק שונה לחלוטין, אנטי אייג׳ינג. הם בנו בתחנת החלל אגף VIP מיוחד לכוכבים. הדואט של טיילור סוויפט עם בוב דילן ״צעיר לנצח״ הביא לביקוש מטורף. לא סתם החברה בעלייה מטאורית. בשיתוף עם ,Waymo, הם בנו רכבי חלל בלתי מאויישים שמובילים את הסלבס, או את כל מי שמוכן לשלם, מכדור הארץ לתחנת החלל דרך הזמנה באפליקציה. 

אלחנדרה קרוז הביטה במראה. קמט עדין, כמעט בלתי נראה, הופיע בזוית הפה. עוד יום ארוך לפניה. ביקור בבית יתומים בבוקר, צילומי פרסומת לקולקציה חדשה אחר הצהריים, ומפגש עם אמא לארוחת ערב במסעדת בשרים יפנית שנפתחה לאחרונה. אחרי הזכייה היא נכנסה לסחרור מטורף. ״הפנים היפות של קולומביה” קראו כותרות העיתונים. במשך שבועיים אי אפשר היה להוריד לאמא שלה את החיוך מהפנים. החברים פירגנו, קרובי משפחה שהיא בכלל לא שמעה על קיומם פתאום נזכרו לבוא לבקר. תכניות אירוח בטלויזיה, הצעות להשתתפות במשחקי ריאליטי, מופעי צדקה, מה לא. אבל כבר עברו שמונה חודשים מאז הזכיה, עוד מעט היא תצטרך להעביר את הכתר למיס יוניברס חדשה. 

גם אחרי ששמה מייק-אפ, הקמט הזעיר לא נעלם. הטלוויזיה בסלון היתה פתוחה על תכנית הבוקר והיא יכלה לראות את השתקפות המסך במראה שלפניה. פרסומות למשחת שיניים התחלפה בפרסומת חדשה. ״צעיר לנצח״ התנגן ברקע וחבורת יפים ויפות בבגדי ים טובלים בג׳קוזי מפנק, כוס שמפנייה ביד, מלאים חיוכים צחורי שיניים. החיים הטובים. המצלמה עושה זום החוצה ואנחנו מגלים שאנחנו בכלל שטים בחלל. חדר הספא המפונפן נמצא בתחנת חלל אי שם במרחבי הגלקסיה. קול של קריינית בוקע מן המרקע. ״אם רציתם לעצור את ההזדקנות ולהישאר צעירים לנצח, זה כבר לא מדע בדיוני. בתחנת החלל של E.T. AI הזמן שט לאט יותר. תוכלו לבלות במתחם ה VIP שלנו, לאכול ארוחות גורמה במסעדת כוכבי המישלן, לראות סרטים, לרקוד לצלילי מיטב ה די ג׳ייז, לפגוש אנשים זוהרים כמוכם, ולחזור לכדור הארץ צעירים ויפים בעוד העולם מסביבכם הזדקן זה מכבר. הזמינו עוד היום מקום בתחנת החלל, והכחל״ט שלנו יקח אותכם מעבר לכוכבים״. אלחנדרה לא ידעה מה זה כחל״ט, אבל הרעיון לעצור את ההזדקנות קסם לה. מאוחר יותר היא תלמד שכחל״ט הם ראשי תיבות של כלי חלל ללא טייס. לא ברור מה מאריו יחשוב על כל זה, הוא בטח יגיד לה שהיא נפלה על כל הראש, אבל היא מרגישה שזה כבר לא זה. הם הכירו עוד בתיכון והוא היה החבר הראשון שלה. זה לא שלא היו לה מחזרים, בכל מקום בו הלכה הרגישה את מבטי הגברים. גם את מבטי הקנאה של בנות הכיתה היא קלטה. מאריו ראה אותה באמת, כמו שהיא, עבורו היא לא היתה איזו כוסית-על שמסתובבים איתה בשביל השופוני, הוא באמת אהב אותה. אבל עכשיו היא במקום אחר לגמרי. היא אפילו לא בטוחה שהיא עדיין אוהבת אותו, הם כל כך הרבה זמן יחד, יש מצב שהקשר ביניהם סתם ממשיך מכוח האינרציה. אולי זה הזמן להרפתקה חדשה. כסף יש לה, הזמן טס ואנחנו לא נעשים צעירים יותר, אז למה לא? אם לא עכשיו אז מתי?

הכרטיס עלה הון. גם היה צריך לעבור סדרת בדיקות רפואיות ואפילו ראיון עם פסיכולוג. עושה רושם שהחברה בוחרת את המועמדים בקפידה. עובדת היותה מיס יוניברס פתחה את כל הדלתות וקיצרה תהליכים, אבל עדיין, זה לא הבטיח לה מקום אוטומטית. בסדרת הפגישות עם שאר המשתתפים למסע הסבירו להם שמדובר בנסיעה שתרגיש כמו חודשיים, אבל באותו הזמן בכדור הארץ יעברו חמש עשרה שנה. הם צריכים להיות ערוכים לזה שבני משפחתם וכל מי שהם מכירים יהיו מבוגרים יותר, ייתכן וחלקם אפילו לא יהיו בין החיים. יוהן, כוכב סדרות טלוויזיה נורווגי החליט לפרוש. גם בה החלו לכרסם הרהורי חרטה. לא, היא הולכת על זה עד הסוף.

כמה שבועות מאוחר יותר ארזה שתי מזוודות וטסה לטקסס, שם פגשה את שאר השותפים למסע ועלתה על הכחל״ט. הטיסה עברה חלק. הכיסאות היו נוחים, השירות הרובוטי אדיב, האוכל מצויין, ומראה הכדור הכחול הקטן והולך היה מרהיב. החיבור לתחנת החלל היה קצת מלחיץ, הכחל״ט היה צריך כמה נסיונות עד שהצליח להתחבר לשרוול בצורה הרמטית, אבל כעבור מספר דקות נדלק האור הירוק ודלת הכחל״ט נפתחה. 

תחנת החלל היתה מרשימה אף יותר מאשר בברושורים. תצלומי ענק כיסו את הקירות. חלקן מכדור הארץ: יוסמיטי, טרסות בפיליפינים, נהר האמזונס, החומה הסינית, העיר העתיקה של ירושלים, וחלקן נופים מוזרים מכוכבים רחוקים. יצורים משונים עברו מולם. בדוכן הצ׳ק אין עמד פקיד אנושי ובירך את הבאים בחביבות תוך כדי שהוא פונה לכל אחד ואחת בשמם. הוא התעניין איך עברה הטיסה וחילק לדיירים החדשים אוזניות זעירות, לא גדולות יותר מעגיל קטן. הפקיד, ריק שמו, הסביר שחברת E.T.AI פיתחה אפליקציית תרגום חדשנית המאפשרת תקשורת חלקה לא רק בין דוברי שפות שונות מכדור הארץ, אלא גם עם תושבי כוכבי לכת אחרים השוהים בתחנת החלל. רובוט חביב לקח את המזוודות וליווה את אלחנדרה לחדרה. מכיוון שהתקבלה לאגף הכוכבים, היא קיבלה חדר חיצוני. מיטה גדולה ומפנקת במרכז החדר, פינת ישיבה עם ספה רכה, שולחן כתיבה וכיסא משרדי, פינת קפה, אמנם חדר לא גדול כמו רבות מהסוויטות בהן התארחה מאז הזכייה בתואר, אבל חדר נח ונעים. גולת הכותרת בחדר היו התקרה והקיר החיצוני, שהתעגלו ליחידה אחת, והיו עשויים זכוכית שקופה. מראה מרהיב של הגלקסיה נשקף מולה. אלחנדרה התכוונה לעשות שטיפה ואחר כך להסתובב, להכיר את המקום, ולהתיידד עם שכניה. כשהתפשטה לפני שנכנסה למקלחת הרגישה אי נוחות. אמנם היתה לה פרטיות ביחס לשאר החדרים, אבל היא הרגישה חשופה במערומיה לעיני כל כוכבי הגלקסיה. 

הימים הבאים עברו עליה בנעימים. היא התיידדה עם כמה בני ובנות אדם כמוה, חלקם סלבס די מפורסמים. היה שם כוכב רוק מזדקן, אוליגרך רוסי חביב עם אשתו החמוצה, מתעמלת אמנותית שנראתה בת שש עשרה לכל היותר, וגם סתם אנשים. סוכנת נדל״ן מצליחה ובעלה הארכיטקט (היא סיפרה שהיא מאמינה בלונג-טרם אפרישיאיישן וזאת דרך מצויינת לקצור רווחים במהירות בזק), מאפיונר איטלקי יחד עם אשתו, שני הילדים ואפילו הוריו. אשתו לקחה את אלחנדרה הצידה וסיפרה שסימנו עליו חוזה, והוא מקווה שעד שיחזור הביתה כבר כל אויביו יחוסלו. היה גם אלמן נרגן שטען בפני כל מי שרק רצה לשמוע (וגם מי שלא), איך הילדים שלו רק מחכים למותו ולירושה, והוא החליט שהם לא יפטרו ממנו כל כך מהר…

אלחנדרה סעדה עם חבריה החדשים במסעדות הגורמה, עשתה כושר, ראתה סרטים (היא אהבה קומדיות רומנטיות ישנות בשחור לבן, ולצערה הקרינו בקולנוע בעיקר סרטי מדע בדיוני), רקדה. הזמן טס. למרות שהאוזניות עבדו נהדר, היא קצת חששה לתקשר עם יצורים מכוכבים אחרים, ושמה לב שבמסעדות יושבים הסועדים קבוצות, קבוצות, רק עם בני מינם. גם במועדון הריקודים אין כמעט אינטראקציה בין כוכבית.

יום אחד הבחינה אלחנדרה במודעה על מסך גדול המשמש כלוח מודעות קהילתי. מפגש מיס יוניברס טרנס גלקטי בשעה 135.2 (זה המקום לציין שמכיוון שאין יום ואין לילה, אין גם חלוקה ל 24 שעות. הזמן מחולק לפרקי זמן של 364 ״שעות״ בבלוק, כל 1024 בלוקים הם שנה גלקטית). במפגש יהיה קייטרינג משובח ,יוקדש זמן למינגלינג, יהיו ריקודים, וגם ספא מפנק עם סאונה וג'קוזי. הכניסה לזוכות מיס יוניברס בלבד. אלחנדרה הופתעה, היא לא ידעה שיש עוד מיס יוניברס כמוה בתחנת החלל.

 לפני המפגש נכנסה אלחנדרה לסדר את השיער ולעשות פן במספרה, לידה התיישב (או התיישבה) יצור ורדרד שנראה כמו אמבה ענקית. אלחנדרה אזרה אומץ, שמה את האוזניות וברכה את היצור לשלום. נעים מאוד ענה היצור והחל להתעניין בסיפור חייה של אלחנדרה ומה הביא אותה לכאן. מה שמך? שאלה אלחנדרה. שם? התפלא היצור, אצלינו בכוכב אין שמות. האמבה גם לא הבינה מה זה מיס ולמה צריך שני מינים. אתם סתם מסבכים הכל, היא אמרה, כדי להתרבות צריך פשוט להתפצל. היא נבחרה לפרויקט החללי בגלל האלגנטיות בה היא מתפצלת. מישהו בהנהלת הכוכב רשם אותה בטופס כ״מיס יוניברס״. שיהיה. הכוכב שלה כל כך רחוק מהשמש שלהם, ככה שאצלם הזמן עובר ממש לאט. היא הגיעה לתחנת החלל כדי להאיץ את קצב ההתרבות בכוכב שלה, ולא כטיפול קוסמטי להשארת עור חלק מקמטים. אפליקציית התרגום היתה מספיק מתוחכמת כדי לבטא את צליל הזלזול המתנשא בקולה. 

אלחנדרה החליטה ללכת על מראה נוצץ וחושפני. היא נראתה וואו. השעה היתה 135.2 והיא שמה פעמיה לכיוון המסיבה. האולם נראה כמו דיסקוטק בשנות השבעים. רצפה עם אורות צבעוניים מתחלפים, הרבה כסף וזהב על הקירות, היא לא תתפלא אם עוד רגע אוליביה ניוטון ג׳ון וג׳ון טרבולטה יפצחו בריקוד סוער על רחבת הריקודים. היא ניגשה לקחת קוקטייל מהבר. לידה עמד יצור ירקרק עם ראש אליפטי, עיניים גדולות, ושתי אנטנות. הוא נראה בדיוק כמו היצורים מהחלל החיצון בסרטי המד״ב של ילדותה. אולי זאת לא היתה המצאה, ובאמת חייזרים כאלו בקרו בכדור הארץ ואנשים ראו אותם, חשבה לעצמה.  היצור ניגש אליה והציג את עצמו באנגלית טובה, אך במבטא רובוטי: נעים מאוד, אני jrx12653xtr555, והושיט את ידו לשלום. נעים מאוד, אני אלחנדרה, לחצה את היד הירוקה. היא היתה רכה יותר ממה שציפתה. אני מיס יוניברס של כוכב RF17L07X68N. אוקי, אז היצור הירקרק היא אשה, הגיוני בסך הכל. אני מיס יוניברס של כדור הארץ, ממדינה בשם קולומביה. אני יודעת, ענתה jrx12653xtr555, אני מכירה טוב מאוד את כוכב הלכת שלך. אגב, את יכולה לקרוא לי פשוט j5, זה כינוי החיבה שנתנו לי עוד בגן. את יודעת, אמרה אלחנדרה, את נראית לי כל כך מוכרת, ממש כמו בסרטים ובחוברות שראיתי כשהייתי ילדה. ככה בדיוק דמיינתי חייזר. נו בטח, ענתה j5, הכוכב שלי הוא רפלקשן של מה שאתם חושבים בכדור שלכם. אני ממש לא מבינה למה נתקעתם דווקא עם ירוק. אם היית מדמיינת אותי עם חמישים רגליים, חדק באמצע הגב וגוף מפוספס בפסים סגולים וצהובים, זה מה שהייתי. אגב, את נראית פשוט מהמם, פגז. והשמלה הזאת והתסרוקת, וכל הנוצצים, אין דברים כאלה. אלחנדרה התחילה ממש לחבב את j5. מה את רוצה לשתות? שאלה j5. אלחנדרה היססה לרגע, ותהתה אם יש בבר French 75. זה גם המשקה שלי!, אמרה בהתלהבות בקול שנשמע כבר הרבה פחות מתכתי. 

השתיים השיקו כוסות, cheers אמרו יחד והביטו זו לזו בעיניים. די ג׳יי התחיל לנגן מוזיקת טראנס. אלחנדרה קלטה לא רחוק ממנה את האמבה מהמספרה, וממש לא בא לה על עוד שיחה מתנשאת. בואי לרקוד, הציעה ל j5. השתיים ניגשו למרכז הרחבה עם הריבועים הצבעוניים. בהתחלה רקדו קצת בהיסוס, אבל הדי ג׳יי הגביר את הבי פי אם ועם ההתלהבות הן השתחררו והתקרבו אחת אל השנייה. מלכות יוניברס אחרות הצטרפו לריקודים והרחבה התחילה להתמלא. השתיים לקחו דרינק נוסף. שנים שאלחנדרה לא הרגישה כל כך משוחררת. השיחה עם j5 זרמה והיא לא הרגישה את הזמן עובר. הדי ג'יי הוריד את הקצב לסלואו. בואי, אמרה j5, תפסה בידה של אלחנדרה והובילה אותה שוב לרחבת הריקודים. השתיים נצמדו בריקוד סלואו. j5 היתה כל כך רכה ואלחנדרה נמסה בתוכה. כשהערב החל להסתיים והרחבה התרוקנה, התעניינה אלחנדרה איפה חברתה החדשה מתאכסנת. דחפו אותי לחדר קטן בלי חלונות, אבל אני לא מתלוננת, ענתה j5. את חייבת לבוא איתי לחדר, יש לי נוף מהמם, אמרה אלחנדרה, בואי תראי, היא אחזה בידה. 

כשנכנסו לחדר j5 פלטה אנחת התפעלות. כל הגלקסיה נשקפה מולן. מטאור רחוק הוליך אחריו שובל והתפוגג. אלחנדרה הורידה נעליים ונשכבה על המיטה, אצלנו מביעים משאלה כשרואים כוכב נופל. אני יודעת אמרה j5, יש אצלינו ועדה שמחליטה אם להגשים את המשאלה או לא. זה תלוי בהמון גורמים. בואי תשכבי כאן לידי, אולי נראה עוד מטאורים, הציעה אלחנדרה. j5 נשכבה לידה. הן החזיקו ידיים והביטו לעבר האינסוף. אלחנדרה התכרבלה לחיבוק וטבעה ברכות הירקרקה של j5. היא מעולם לא היתה במיטה עם אישה ובודאי שלא עם חייזרית, אבל זה הרגיש לה כל כך טבעי, כאילו היא מתנה אהבים עם עצמה. כשהתעוררו הכינה אלחנדרה לשתיהן קפה והן שתו אותו בשתיקה. אני עוד מעט חוזרת לכדור הארץ, אמרה אלחנדרה בלחש. אתגעגע אליך כל כך. גם אני, ענתה לה j5, אבל אפילו שנהיה בעולמות רחוקים, תמיד אהיה איתך. 

בשעה 193 בדיוק, הכחל״ט היה מוכן לנסיעה. לאחר שארזה את חפציה והפקידה אותם בידי הרובוט החביב, הלכה לפרידה מ j5 וחיבוק אחרון. היציאה מתחנת החלל עברה ללא תקלות, וכעבור דקות מעטות תחנת החלל נראתה לא יותר מנקודה קטנה בחלל. הכדור הכחול הלך וגדל. 

כשחזרה לכדור הארץ שום דבר לא היה כמקודם. אלחנדרה למדה שמאריו הספיק להתחתן ויש לו שני ילדים. אביה נהרג בתאונת דרכים. אמא חלתה בסרטן ועברה סדרת טיפולים. היא אכן נשארה צעירה ויפה, אבל גילתה שזה לא מרשים אף אחד. בכלל, אנשים בקושי תקשרו אחד עם השני. כמעט ואף אחד לא עבד, כולם מול מסכים או עם משקפיים, משחקים משחקי מחשב. היא כל כך התגעגעה לתחנת החלל ובעיקר ל j5.

יום אחד, בעודה מצחצחת שיניים, ומתכוננת ללכת לישון, קלטה בטלוויזיה שהשתקפה במראה תכנית תחרות מר/מיס יוניברס. היא התיישבה מול המסך וראתה מולה גברים, נשים, וכל מה שביניהם, עולים על המסלול. לכולם שיער לבן ופנים מקומטות. הזוכה המאושר/ת (ממש לא היה ברור אם זה היא או הוא) עלה לקבל את הפרס, הודה לחבר השופטות והשופטים והבטיח כי יקדיש את השנה המיוחדת למען עשיית עולם טוב יותר ושלום עולמי. אלחנדרה נשמה לרווחה, לפחות משהו אחד לא השתנה. בסוף הטקס עלה מבזק חדשות קצר. הפצצות בעזה. ראש ממשלת ישראל, בינימין נתניהו, הודיע כי ישראל כפסע מהניצחון המוחלט. רגע לפני שכיבתה את הטלוויזיה התחילו פרסומות. לאחר פרסומת למזרון חכם עם מנגנון שליטה בתוכן החלומות, הופיע לוגו מוכר. חברת E.T. AI מפרסמת פטנט חדשני: aging cream שמבטיח הזדקנות בזק. על השפופרת יש צילום פנים של אי.טי. חרוש הקמטים. המצלמה עוברת לאצטדיון ענק, על הבמה מיק ג'אגר (שנראה בקושי בן שישים) יחד עם אריאנה גרנדה שרים בדואט Time is on my side. 

המכירות של הקרם המהפכני היו מטורפות. למרות המחיר השערורייתי, E.T. AI לא עמדה בקצב ההזמנות. 

בחדר ישיבות מהודר עם שולחן מהגוני וכיסאות עור, אילון מאסק שוב דופק על השולחן.

 

הלוויתנים (סיפור יומולדת)

בחמישי אחר הצהריים עומרי התקשר. איציק ונירית בדיוק התיישבו לכוס קפה מול השקיעה בביתם החדש בקפיטולה. אני מגיע לבקר בסוף השבוע, הולכים להיות אחלה גלים. אבא, אני מארגן לך גלשן, תוציא את ה wetsuit מהארון, נצא לגלוש. איציק דווקא תכנן לסיים לבנות את השולחן החדש למרפסת אבל בילוי אחד על אחד עם עומרי נשמע חשוב מספיק. השולחן יכול לחכות.

בשבת בבוקר הם חנו לאורך כביש מס׳ 1, עלו על חליפות הצלילה וצעדו עם הגלשנים לכיוון החוף. הגלים היו גבוהים וכבר היו לא מעט גולשים במים. בוא נכנס בצד הימני, הציע עומרי, הגלים פחות סוערים וככה תוכל להתאמן. גם פחות צפוף שם. 

המים היו קפואים, אבל אחרי שחייה קצרה, המים שנכלאו בחליפת הצלילה התחילו להתחמם וזה כבר לא היה כל כך נורא. איציק ניסה כמה גלים, אבל נפל די מהר. עומרי תפס גל מהסרטים, כזה שנראה כמו צינור, ורכב עליו כמעט עד החוף. בזמן שאיציק מתבונן בגאווה בבנו גולש, לוע ענק נפער מאחוריו. 

חושך מוחלט. רעש מוזר באוזניים. מעין שילוב של נשימות יחד עם גרגורי בטן. איפה אני לעזאזל? פתאום גפרור נדלק ומאיר את החשכה. ״ברוכים הבאים״, נשמע בעברית קול של ילד. ״בונז׳ורנו״, אומר איש זקן מקצה אחר של החלל. איפה אני? הוא שואל. ברוך בואכה לבטן הלוויתן אומר הילד. איציק קולט שהוא ג'ינג'י ונמוך. הזקן מדליק מדורה קטנה. איציק שם לב שנמצא איתם בחור נוסף. איש מזוקן שמתפלל בפינה בשפה עברית עתיקה. נעים מאוד, אני ג׳פטו, אומר הזקן. דני, אומר הנער. זה שם בפינה זה יונה, אומר דני, הוא לא כל כך מתקשר, רק מתפלל כל היום לאלוהים. אני איציק, נעים להכיר. השלישייה מתיישבת ליד המדורה. יונה נשאר בפינה.

לפתע נדלק מסך פלזמה גדול על דופן הלוויתן. טיפוס חלקלק עם שיער משוך לאחור בשמן ממלא את המסך. ברוכים הבאים לתוכניתנו ״הלווייתנים״. תכנית הריאליטי ששברה את כל שיאי הרייטינג והשאירה את ״הכרישים״ הרחק מאחור. בתכנית נגלה מי יעמוד במשימות בהצלחה ויזכה לצאת מבטן הלוויתן. בשבוע שעבר ניצח בגבורה קפטן אחאב ויצא לחופשי מלועו של מובי דיק. אבל השבוע לוויתן אחר ומתחרים חדשים. המנצח המאושר לא רק ייצא לחופשי, הוא גם יזכה ביאכטה מפוארת מתנת חברת רויאל קריביאן. אבל חכו, זה עוד לא הכל, על היאכטה תחכה לזוכה קופסה מהודרת ובה לא פחות מאלף ביטקוינים, עשויים מטבעות זהב טהור, מתנת קוינבייס, בורסת הקריפטו המובילה באמריקה. בואו נציג את המתמודדים… 

היישר מטוסקנה היפהפיה קבלו את הנגר, בונה הבובות המופלא, אמנם גלמוד וערירי אבל כוחו עדיין במותניו, גבירותיי ורבותיי, ״ג׳פפפפפפטטטטטו״. ״יפת, יפת״ נשמע קולו של יונה נוהם מהפינה. אלומת אור נדלקת היישר על פניו של ג׳פטו ההמום, ושאון מחיאות כפיים בוקע מכיוון המסך. לידו, נער הפלא המוכשר, ליצן הכיתה, מוזיקאי נהדר וכותב שנון, גבירותיי ורבותיי, דני סנדרסון… שוב קול צהלות ומחיאות כפיים. ״דני, כשתגדל תעשה לי ילד״ נשמעת קריאה של בחורה בקהל. זרקור מאיר על דני, המכסה את פניו מעוצמת הסינוור. מתחבא פה בפינה, איש ירא שמיים, צדיק, נביא, אדם הנושא בשורות קשות, קבלו את יונה הנביא… שוב נשמעות מחיאות כפיים, אבל הפעם עושה רושם שהעוצמה חלשה יותר. יונה מתכרבל בתוך עצמו, מנסה להתחמק מאלומת האור. ואחרון אחרון חביב, ממשיך המנחה, אדם שעשה את הדרך הארוכה מהעיירה שדרות, דרך בן שמן, תל אביב, נח״ל עוז, ועד קופרטינו וקפיטולה, איש הייטק, אמן, צייר, כדר, אצן ושחיין, נגר לעת מצוא, אדם צנוע אך רב כישורים המצליח בכל אשר הוא נוגע, גבירותיי ורבותיי, קבלו את אייייצייייק חזנננננן… איציק ההמום מביט במצלמה ומנסה להעלות חיוך.

חברים, צפוי לנוי מחר יום ארוך, עמוס במשימות, הוא פונה אל המתחרים, אני מציע שתלכו לנוח. ובינתיים, הפסקת פרסומות.

מסך הפלזמה נכבה, ושקט מבורך משתרר בבטן הלוויתן. השלישייה ההמומה מנסה להבין מה קרה כאן הרגע. לאף אחד לא היה מושג שהוא הולך להשתתף בתכנית ריאליטי. בסך הכל חיפשתי את פינוקיו, אמר ג'פטו, ממש לא תכננתי להיבלע ע״י לווייתן ובטח שלא להשתתף בתכנית ריאליטי. תסתכל על חצי הכוס המלאה השיב דני. אתה מופיע בתכנית הכי פופולרית בטלוויזיה, בטוח יש צופים שראו אותו ויוכלו לעזור לך. יש לך ראש על הכתפיים ילד, עונה ג'פטו בחיוך. גם אני לא בחרתי להיות כאן, המשיך הג׳ינג׳י, התחיל החופש הגדול, ובסך הכל הלכתי עם אמא לים. אבל אני מתכוון לנצל את התוכנית הזו ולהשמיע שירים שכתבתי. אולי הקהל יאהב אותם ויום אחד אוכל להקים להקה ולהיות מוזיקאי מצליח. 

השיחה ממשיכה להתגלגל, וככל שהיא מתקדמת  נעשים השלושה יותר גלויי לב. מדי פעם הם שומעים איזו נהמת ״אמן״ מכיוון יונה שעדיין מצטנף בפינה. ג'פטו מספר על חיי העוני בטוסקנה, על איך פגש את אהבת חייו ואיך שמח כשהיא הסכימה להינשא לו. הוא סיפר על המחלה שתקפה אותה עוד בטרם הספיקו להביא ילדים לעולם ועל מותה הנורא. כל כך אהבתי אותה שלא הייתי מסוגל לפגוש נשים אחרות. מעולם לא פתחתי חשבון בטינדר. הסתגרתי בנגרייה וגילפתי בובות. עד שהבנתי שאם אמשיך ככה לעולם לא יהיה לי בן, כבר היה מאוחר מדי. מי תרצה זקן עני ונרגן כמוני? היאכטה והכסף לא מעניינים אותי, אם הייתה לי האפשרות לבן בשר ודם משלי הייתי מוותר על הכל. 

דני סיפר שאמא שלו חושבת שהוא נורא מוכשר ורשמה אותו לבית ספר לאמנויות. היא רשמה אותי במגמת ציור, אבל אני בכלל אוהב מוסיקה.  כולם חושבים שאני ליצן הכיתה, ובאמת יש לי בדיחות מצחיקות. מי יודע, אולי כשאהיה גדול אהיה קומיקאי.  קבלו בדיחה: אני צייר כל כך גרוע, שכשאמא שלי רוצה לעשות דיאטה, היא תולה ציור שלי על המקרר…

החבורה פורצת בצחוק, אפילו יונה צוחק. הוא קם ממקום רבצו ומצטרף למדורה. איציק מספר שאצלו דווקא הדברים בסדר, יש לו אשה נהדרת, ילדים מוכשרים והוא פנוי לעשות את הדברים שהוא אוהב. רק המצב במדינה מאוד מטריד אותו. לא רואים שום עתיד, הוא מוסיף. יונה מצטרף לשיחה. אני מסכים עם איציק, הוא אומר בקול צרוד ומעביר את היד על זקנו הלבן. ישראל בדרך לקטסטרופה. חרדים מסרבים להתגייס, קיטוב בעם, אלפי פליטים במולדתם, נורא. הייתי ברייב במדבר, הוא ממשיך, לקחתי כל מני חומרים, נכנסתי לטריפ.  אלוהים נגלה אלי וביקש ממני להוקיע את הממשלה על הסטייה מדרך הישר, אבל פחדתי ממכונת הרעל הביביסטית. במקום ללכת כמצוות האלוהים להוכיח את המנהיגים במשכן הכנסת שבנינווה, ברחתי. רציתי להתרחק מכל הבלגן ולנפוש בתרשיש. הגעתי ליפו, שם תכננתי לקחת את הרכבת הקלה ולהמשיך מרכבת צפון לנמל התעופה. רק שמישהו סיפר לי שהעבירו את הבארבי ליפו, אז הלכתי לראות הופעה. היתה שם איזו להקה לא רעה, ״כנסיית השכל״, מכירים? בקיצר אחרי ההופעה קיבלתי טקסט שבגלל המצב הבטחוני, אייר פיניקיה ביטלה את כל הטיסות לכנען. נתקעתי בלי יכולת להגיע לתרשיש. החלטתי לעלות על ספינת משא. כשהגעתי לים סוף טיל של החות׳ים פגע בספינה והיא החלה לטבוע. ניצלתי רק בזכות הלוויתן. אין לי מושג כמה זמן אני כבר כאן. כבר נהיה מאוחר, והחבורה מכבה את המדורה ונשכבת לישון. חושך מוחלט. 

מסך הפלזמה מפר את השלווה. בוקר טוב חברים! צווח המנחה המלוקק. קדימה, להתעורר. על השולחן בפינה מחכה לכם כוס קפה מתנת חברת פולגרס, כי את הבוקר מתחילים רק עם פולגרס, וכמו כן מברשת ומשחת שיניים קולגייט, המשחה המלבינה שגורמת לכל המתחרות להוריק מקנאה. עוד רבע שעה מתחילים בתחרות, ובינתיים דבר המפרסם.

לפתע רואים איציק וחבריו במרכז חלל הבטן, שולחן גדול ועליו עצים, מסמרים, פטישים, מסורים ועוד כלי עבודה. חברים יקרים, המשימה שלכם היא לבנות משהו בעזרת החומרים והכלים שלפניכם. אתם תחליטו לבד מה אתם רוצים לבנות, עוד שעתיים תראו את מה שבניתם. ואתם הצופים בבית, אנא הצביעו בטקסט למספר שמופיע כאן על המסך. שיהיה לכם בהצלחה, מ-ת-ח-י-ל-י-ם. 

ג'פטו מייד ניגש למלאכה. הוא הולך על בטוח ומתחיל לבנות בובת עץ, כפי שכבר בנה מאות פעמים. יונה שהיה חסר כל ניסיון בנגרות החליט לבנות שובך. דני מנסה לבנות גיטרה. רעיון די יומרני בהתחשב בזמן הנתון. איציק מחליט לבנות כיסא נדנדה. הוא בוחר עצים, מודד, מסמן, מנסר, מדביק, ודופק מסמרים. כעבור שעתיים נבנה כיסא נדנדה לתפארת. אמנם לא היה לו זמן לשייף ולצבוע, אבל הוא הספיק לחבר למטה תחתית מעוגלת שגורמת לכיסא להתנדנד באלגנטיות. גם ג׳פטו התקדם יפה. בתום הזמן הוא הצליח לבנות בובת עץ כמעט שלמה, רק האף היה חסר. מצבו של יונה היה קשה הרבה יותר, הוא אפילו לא סיים את המסגרת, אבל במצב העגום ביותר היה דני. הוא פקשש בניסור, דפק את האצבע עם הפטיש ולא הצליח לעשות שום דבר. המנחה ביקש מכל אחד מהמתחרים לספר על היצירה שלו. ועתה, פנה לקהל בבית, זה הזמן להצביע. גרפים החלו להופיע על המסך, מנתחים את בחירת הצופים. 

גבירותי ורבותי, יש לנו תוצאות. קדימה אנה, בואי תספרי לנו מה הקהל אהב. בחורה צעירה ונאה נכנסת לפריים. במקום הרביעי דני, עם שלוש נקודות בלבד. את המקום השלישי תופס יונה עם אחת עשרה נקודות. אוקי, עוצר אותה המנחה, נשארנו עם שמונים ושש נקודות, מי יהיה במקום הראשון? הרבה מונח כאן על הכף, חופש ויציאה מבטן הלוויתן, פרס נחשק, אני במתח. נצא להפסקת פרסומות קלה ומיד נחזור עם המנצח של המשימה הראשונה. ארבעת המשתתפים מביטים אחד בשני. איציק פונה לדני: אחרי שכל הדבר הזה יסתיים, אשמח להראות לך איך עובדים עם הכלים. יום יבוא ותבנה גיטרה לתפארת.

הפרסומות הסתיימו. חזרנו אליכם צופים יקרים, בואי אנה, ספרי לנו מי הזוכה. רגע של שקט, זום על אנה שלוחצת על כפתור ומראה את התוצאות. במקום השני ג׳פטו עם שלושים ותשע נקודות, ובמקום הרראראשששששון.., איציק!!! ארבעים ושבע נקודות. איזו הובלה, איזו פתיחה יפה של המשחק. איציק, מה יש לך להגיד לקהל? איציק נבוך, אין לו שום דבר להגיד והוא גם לא רוצה להשתתף במשחק המטופש הזה, רק לצאת מבטן הלוויתן ולחזור הביתה. מעניין אם נירית והילדים אפילו שמעו על התכנית. אולי הם בכלל חושבים שטבעתי.

אני שמח שאהבתם את הכיסא, פונה איציק לכיוון המצלמה שמעל המסך, תודה לכם. נירית, עומרי, אורי, יהלי, אם אתם צופים, אני רוצה להגיד לכם שאני בסדר. מקווה לחזור הביתה בקרוב. אוהב אתכם.

כבמטה קסם נעלמו שולחן העצים וכלי העבודה, ואת מקומם תפס מערום של כלי נגינה. השדרן פונה לעבר החבורה: ועתה למשימה הבאה. יש לכם שעתיים להתאמן על ביצוע שיר. זה יכול להיות קאבר, אבל נקודות אקסטרה יינתנו לשיר מקורי. כל כלי הנגינה כאן לרשותכם. קדימה, שיהיה לכם בהצלחה, מ-ת-ח-י-ל-י-ם. 

עוברות להן שעתיים והמסך נדלק שוב. המגיש החליף חולצה מחולצה שחורה מכופתרת לז'קט אפור. שוב שלום לכם צופים וצופות יקרים ויקרות, בואו נראה למה מסוגלים המתחרים שלנו. כפי שנאמר, ישחקו הנערים לפנינו. נתחיל בך יונה. 

יונה נעמד במרכז החלל. זוהי תפילה ישנה, אומר יונה, שאבי לימד אותי וסבי לימד את אבי. הוא פותח בתפילה קורעת לב. יש לו קול יפה ובוטח. הקהל באולפן מוחא כפיים בהתלהבות. ועכשיו אתה איציק. איציק לוקח גיטרה אקוסטית. זה שיר בשם "מתחת השמים" של מוזיקאי נפלא שכבר לא איתנו, מאיר אריאל שמו. אני מקווה מאוד לראות בקרוב שוב את השמיים. איציק פורט בגיטרה ומתחיל לשיר. הפריטה מדוייקת והוא שר ללא זיופים. הקהל מתלהב. שיר נהדר, מתלהב המנחה. בואו נעבור למתחרה הבא, מר ג'פטו, מה תשיר לנו? ג'פטו אוחז בכלי מיתר עתיק שנראה כמו מנדולינה. אני הולך לשיר לכם שיר אהבה ישן. שיר געגועים של אשה לאהובה שהפליג למרחקים. הוא פורט בכלי המיתר ומתחיל לשיר באיטלקית. הקול שלו סדוק, הוא מתרגש ומזייף. באמצע השיר הוא מוחה דמעה ומבקש להתחיל מהתחלה. עושה רושם שמחיאות הכפיים של הקהל הם יותר מחמלה מאשר מהתלהבות. תודה לך ג'פטו, ניכר שהתרגשת, אומר המנחה. בואו נעבור למתמודד האחרון שלנו, צעיר המתחרים, קבלו את דני… דני נעמד עם הגיטרה. נראה שהגיטרה יותר גדולה ממנו והוא כמעט נעלם מאחוריה. אני רוצה לשיר לכם שיר מקורי שכתבתי ממש עכשיו הוא אומר. זה שיר שמספר איך הגעתי לכאן. קצת שיניתי את הדמויות, אבל אני מקווה שהסוף של השיר הוא גם מה שיקרה במציאות. דני פורט כמה אקורדים ומתחיל לשיר שיר קליל ומשעשע. אפילו פוליטיקאי וחייט הוא משחיל למהתלה. הקהל באקסטזה. וואו, כמה כישרון, מתלהב המנחה. ואתם הצופים בבית ובאולפן, קדימה, זה הזמן לשלוח טקסט ולהצביע על השיר והביצוע האהובים עליכם. נצא להפסקת פרסומות, תכף נשוב.

כעבור מספר דקות המסך שוב נדלק. אנחנו שוב אתכם קהל נכבד. למי שהצטרף זה עתה, אתם צופים ב"הלוויתנים" ואנו בעיצומה של תחרות מותחת. אנה, ספרי לנו מה הקהל היקר שלנו אהב. אנה נעמדת ליד לוח התוצאות. ובכן, במקום הרביעי ג'פטו עם שבע נקודות. אבל בשלושת המקומות הראשונים התחרות  צמודה. ובמקום השלישי…  איציק, עם עשרים ושבע נקודות. המצלמה מתמקדת שוב במנחה, איזה מתח, איזו דרמה, מעניין מי יקח את המקום הראשון. דרררררם ררררולללז פליז. הזום חוזר לאנה שמחכה שהתופים יידמו, ואז לוחצת על הכפתור. במקום השני, יונה עם שלושים נקודות. ובמקום הראשון, הוא אולי לא נגר, אבל כן מוזיקאי מוכשר, דאאאאאננננני סנדרסון עם שלושים ושש נקודות. איזה משחק, איזו דרמה, הכל עדיין פתוח.

על המסך מסתיימת פרסומת של בירה קרה. צעירים על החוף משחקים פריזבי, כלב מנסה לקפוץ ולתפוס את הצלחת, דלי קרח מלא בירות מחכה לחבורה ליד ערסל למרגלות עץ דקל. איציק מסתכל בערגה, חם בבטן הלוויתן, היה מתאים לו עכשיו בירה קרה. המנחה פונה אל המשתתפים. משימה אחרונה חברים. עליכם לצייר ציור. כלי הנגינה נעלמו ובמקומם ארבעה כני ציור עומדים ומחכים. הקנבס והצבעים לרשותכם. יש לכם שעתיים. קדימה, שיהיה לכם בהצלחה, מ-ת-ח-י-ל-י-ם. 

שעתיים חלפו להם ביעף. איציק היה כל כך שקוע בציור שלא שם לב שהזמן עבר. המסך שוב נדלק. גבירותיי ורבותיי, קהל נכבד, אנחנו מתקרבים לסוף התכנית. מי יהיה בר המזל שיצא מבטן הלוויתן, ויפליג על יאכטה מפוארת כשהוא מרופד בביטקויינים לרוב, זאת נדע עוד מעט. 

קדימה חברים, בואו נראה מה ציירתם. נתחיל איתך ג'פטו. הוא מסובב את כן הציור והמצלמה מתמקדת בקנבס. ציירתי את עיירת ילדותי, אומר ג'פטו. ציור ממש לא רע של רחובות אבן, סמטאות צרות, כביסה תלויה על המרפסות, ילדים ברחוב. אין ספק שיש לבחור יד אמן. יפה מאוד, מתרשם המנחה.

נעבור אליך דני. פרצופו של דני מסגיר את אכזבתו. ציור זה לא הקטע שלי הוא אומר. דמויות מרושלות על חוף הים, נסיון לא מוצלח לצייר שתי צעירות בביקיני בדרך למים. המממ… אומר המנחה, אוקי… בואו נעבור למתחרה הבא. קדימה יונה, בוא נראה מה ציירת. יונה מגלה ציור קצת אבסטרקטי, קצת שגאל. מן התגלות אלוהית, וערבובייה של ציפורים ודמויות תנכיות. מעניין מאוד, אומר המנחה. בואו נעבור לאיציק.

איציק מציג ציור באקריליק. רקע צהוב, תקריב על אישה בפרופיל, אופניים מאחוריה, נקודות ליכטנשטייניות. קומפוזיציה מופלאה. ציור ששואב את המתבונן עמוק לתוכו. המנחה בהלם. וואו, זה כל מה שיש לו להגיד. וואו. בואו ניתן לקהל את זכות ה…

לפתע טלטלה עזה אוחזת בבטן הלוויתן. קני הציור עפים לכל עבר, מסך הטלוויזיה מתרסק וכל הארבעה נזרקים מדופן לדופן בעוצמה. לוע הלוויתן נפתח ונחשול אדיר של מים חודר פנימה. איציק  מנסה לשחות החוצה נגד הזרם. פתאום הוא קולט שרגלו של דני הקטן נתקעה בכן ציור והוא לא מצליח להתרומם. איציק צולל חזרה פנימה, משחרר את רגלו של הילד, ובשארית האוויר בריאות, מצליח לצאת יחד עם דני מלוע הלוויתן ולעלות לפני השטח. לידם בינות הגלים שוחה יונה. הלוויתן משתולל, צילצל תקוע ליד עינו השמאלית ודם ניגר. הוא נע בסיבובים ומכה חזק במים בזנבו האימתני. חבל נזרק מספינה גדולה. השלושה נאחזים בחבל ועולים אחד אחד אל יאכטה מפוארת. איפה ג׳פטו שואל איציק. נשאר בבטן עונה לו יונה, כוחו תש, לא היה לו מספיק אוויר. ניסיתי לעזור לו, אבל בסוף הבנתי שאם אני נשאר בפנים שנינו לא נצא מפה בחיים אז עליתי למעלה. 

          

מלח חביב מביא להם מגבות. נעים מאוד, אני ישמעאל. בואו תיכנסו, אביא לכם מרק חם. לחדר האוכל של היאכטה נכנס גבר גדול ממדים. שלום חברים, אני קפטן אחאב. אני שמח שהצלחתי לאתר בזמן את הלוויתן, כבר חשבתי שלא תצאו משם חיים. השלושה הודו לקפטן  ונרדמו מייד מותשים. למחרת סיפר להם אחאב כי הוא נפל קורבן לאותה תכנית ריאליטי רק שבוע קודם לכן. הוא ניצח במשימות וזכה ביאכטה היוקרתית, אבל חבריו נשארו בבטן הלוויתן, וגמלה בליבו ההחלטה לשים קץ למשחק האכזרי. הוא השיג צלצל והחל לתור אחר הלוויתן. הסונאר קלט קולות של לוויתן, ולפתע היא שומע בתדר נמוך יותר שירים. שיר איטלקי, ועוד כמה שירים בשפה לא מובנת. כשהוא פתח את הטלוויזיה, הבין שזה הלוויתן אותו הוא מחפש. המאבק היה קשה, אבל הנה אתם פה. חבל שג׳פטו לא שרד את הסיפור, הוא משאיר אחריו ילד יתום. 

איציק חזר הביתה, לנירית ולמשפחה. כעבור כמה שבועות הם איתרו את פינוקיו (שבינתיים חזר למוטב והפך להיות ילד בשר ודם) והחלו בהליכי אימוץ. 

עברו שנים, החיים חזרו למסלולם. יום אחד נירית נתקלת במודעה ב״בעניינים״, דני סנדרסון מגיע להופעה ב JCC.  מסתבר שהנער אכן גדל ונהיה מוזיקאי מצליח כפי שחלם בילדותו. היא קונה כרטיסים, ואחרי ההופעה הם מחכים לו יחד עם כל המעריצים. דני מסתכל על איציק, כולו התרגשות. איציק, הוא אומר, כמה שנים, וואו, אתה הצלת לי את החיים. עזוב, עונה לו איציק. אחרי שאתה גומר כאן עם החתימות, בוא אלי לקפיטולה. תישן אצלנו, יש הרבה מקום, מחר נכנס אלי לנגריה ואלמד אותך לבנות גיטרה.  

בגרות בלשון

לפני שבוע קיבלתי את התוצאה האחרונה של הבגרויות. בסך הכל הלך לי ממש בסדר, אחלה ציונים. באנגלית שלוש יחידות די קרטעתי, אבל הצלחתי איכשהו לעבור. רק בבגרות בלשון נכשלתי. אין מה לעשות, אין לי כישרון לשפות. קיוויתי שתרצה המורה (היא אומרת את השם שלה במלעיל, לא, בעצם מלרע, לא זוכר, בקיצר זה שמבליט את החלק הראשון של המילה) תעזור לי עם הציון מגן, אבל היא אמרה שחשוב להקפיד על הגינות, היא חייבת לשקף את הידע שלי, ושאני חסר תקנה. מנייאקית. 

כבר די שכחתי מזה. יש לי עוד הרבה זמן עד הגיוס ובינתיים אני עובד בפלחה. ביום רביעי בלילה הלכתי לדיסקו של המתנדבים. זה היום שגם רוקדים בו באמצע השבוע. שמו קולד אז אייס, סולטנס אוף סווינג, רוקסן ועוד שירים מדליקים. התחלתי לרקוד עם מתנדבת סקנדינבית חמודה. כל הלילה אחד מול השניה. שאלתי אותה: יו וונט ביר? וכשהלכנו לבר היא אמרה שהיא שפוכה מרוב ריקודים וגם הגב שלה קצת תפוס מהקטיף. לטס גו טו מיי רום, איי דו גרייט מסאז׳, אמרתי. להפתעתי היא הסכימה. כבר עברו יותר משלוש חודשים מאז שנפרדתי מדנה, ומאז לא הייתה לי אף אחת. 

כשהתעוררתי בבוקר ראיתי שהיא כבר לא יושנת לידי. שמעתי אותה מדברת בטלפון שנמצא על השולחן הקטן שליד הספה. היא דיברה נורווגית עם חברה מקבוצת המתנדבות. פתאום אני קולט שאני מבין כל מילה. ״כן, נשארתי אצלו. חמוד בסך הכל. הסקס לא מדהים, אין לו הרבה ניסיון, אבל זין חמוד. טוב, אני מאחרת לאקונומיה, דובי נורא מתעצבן אם אני מאחרת״. הייתי צריך לצבוט את עצמי כמה פעמים. אני מבין נורווגית??? אני??? Hva faen??? (או בשבילכם: וואט דה פאק???…) . חוץ מזה אתמול היא אמרה לי, יו סו גוד, דה בסט, מה נסגר? לבשתי תחתונים ובדרך לשירותים נעמדתי מולה. איי ניד טו גו, היא אומרת לי, דובי דונט לייק איף איי קאם לייט. רציתי לענות לה בנורווגית, אבל המילים לא יצאו לי מהפה. כנראה שאני מבין אבל לא יכול לדבר. איי האב גרייט טיים אמרתי לה ונכנסתי לשירותים.

החברים מהכיתה התחילו להתגייס. גם אלו שהלכו לשנת שירות כבר עזבו. חוץ מעם נועם ועידו, כבר לא היה עם מי לשתות בירה ולהקשיב לפינק פלויד ודייר סטרייטס בזולה בערב. אבל היה לזה יתרון אחד, היתה פחות תחרות על המתנדבות. יום אחד אני נוהג על הג׳ון דיר 4030 בריסוס של הכותנה. מאחורי יושבים מתנדב ושני מתנדבות עם המוט של הריסוס ביד, מרססים כל יבלית, חבלבל, או עשב מזיק אחר שהוא לא כותנה. קצת לפני ארוחת צהריים נהיה ממש חם. עצרנו להפסקת שתייה. ניסיתי לדבר איתם. וורי וורי הוט, אמרתי. ווטס יור ניים? הם היו מייגן וכריס מבוסטון, זוג שעוד מעט חוזרים לאמריקה להתחיל קולג׳, וקלודין שהיא צרפתייה. קלודין שואלת: איז איט אוקיי איף איי טייק אוף מיי שירט? איט איז סו הוט. ראיתי שהיא לא לובשת חזייה. נו פרובלם, בי מיי גסט, אמרתי. חזרנו לעבוד. היו לה שדיים די קטנים וזקופים, עם פטמות חמודות. קלטתי שכריס כל הזמן גונב מבטים, עושה כאילו הוא מחפש איזה עשב סורר, משתדל שמייגן לא תשים לב. 

בסוף יום העבודה אזרתי אומץ והזמנתי אותה לבירה אצלי בזולה. יש לי מלא תקליטים ואת תבחרי מה לשים. היא אמרה תודה, אני לא יודעת, נראה. היא לא הגיעה. באסה. למחרת באחת ההפסקות, הלכנו שנינו למלא את המיכלים של הריסוס. בדרך היא שואלת אם ההצעה עדיין בתוקף. היא שונאת את כל הלהיטים המעצבנים שהמתנדבים שמים במגורים. שור, אמרתי. יו קן קאם אני טיים. היא הגיעה בערב עם שיער עדיין רטוב מהמקלחת והיה לה ריח טוב. הצעתי לה גולדסטאר ונכנסנו לבחור תקליטים. הפתיע אותי שבין כל הג׳נססים והקינג קרימזונים היא בחרה באלה פיצג'רלד. זרמתי, אני אוהב ג׳אז, וזה היה הרבה יותר רומנטי מאיזה אלבום פרוג כבד. קישקשנו בחוץ והיה ממש נעים. כשעידו בא לזולה ניסיתי לרמוז לו שלא מתאים. הוא קלט את הרמז והתחפף מהר. איזה חמוד. כשהתחיל להיות מאוחר, ונכנסנו להחליף תקליט, הלכתי על מה שעבד לי בפעם הקודמת והצעתי לה מסאז׳. אמרתי לה שאף אחד בקיבוץ לא עושה מסאז׳ים טוב כמוני. זה עבד כמו הקסם. בניגוד למה שחשבתי אחרי שראיתי אותה מורידה את החולצה בשדה, היא היתה די ביישנית, אבל נורא מתוקה. זה היה לילה ארוך ונהדר. לא רציתי שיגמר. בבוקר כשנפרדנו אמרתי לה שהיא צריכה לבוא שוב. בפעם הבאה אני יבחר תקליטים שאני חושב שאת אוהבת. 

אחרי יומיים קלודין הגיעה שוב, הפעם יחד עם עוד מישהי. תכיר, זאת וונדי, חברה שלי מקנדה, היא ממונטריאול. נעים מאוד אמרתי, אני אסף. נכנסתי להביא בירות. כשאני חוזר אני שומע שהם מדברות ביניהם צרפתית, ואני מבין הכל. קלודין ניסתה לשכנע את וונדי להצטרף לטיול מתנדבים לעין גדי, למרות שיבואו גם כמה מתנדבים שהיא לא סובלת. הייתי בשוק. לא מזמן למדתי שאני מבין נורווגית, ועכשיו גם צרפתית... זה לגמרי מטורף. ניסיתי להצטרף לשיחה בצרפתית, אבל ממש כמו אז, לא הצלחתי לדבר. אמרתי להם באנגלית שהבנתי על מה הם מדברות. הם לא האמינו אז סיפרתי להם והם היו בהלם. אז מה אני אומרת עכשיו? שאלה וונדי ואמרה: Apres la pluie le beau temps. איטס סמסינג לייק: אפטר דה ריין, גוד וות׳ר וויל קאם, מינינג, איט איז גואינג טו בי אול רייט, אמרתי. הבנות הבינו שאני לא עובד עליהם. מטורף, אמרה קלודין. שמתי תקליט של קאמל, סנואו גוז. קלודין לא הכירה אבל אמרה שהיא אוהבת את הנגינה של החליל צד. באיזשהו שלב וונדי אמרה שהיא עייפה, נפרדה מאיתנו והלכה חזרה למגורי מתנדבים. קלודין ואני נכנסנו פנימה. נזכרתי שלקחתי פעם מההורים תקליט של אדית פיאף. קלודין עפה על זה, מאיפה יש לך? היא שרה יחד עם המילים ועשתה חיקוי דרמטי של אדית תוך כדי שהיא מתפשטת. נקרעתי מצחוק. 

מאותו ערב הפכנו להיות זוג פחות או יותר. לא הגדרנו את זה ככה, אבל כל ערב היא הגיעה אלי ונשארה לישון. פעם אחת היא סיפרה לי שיש לה חבר בניס, אבל היא לא מאמינה בלונג דיסטנס ריליישנס, אז כשהם נפרדו לפני הטיסה היה ברור לשניהם שהם לא צריכים לשמור אמונים. כעבור חודשיים התכנית של קלודין נגמרה והיא היתה צריכה לחזור לצרפת. הייתי מבואס לגמריי. אני חושב שהתאהבתי. נסעתי איתה לבן גוריון להיפרד. אמרתי לה שאחרי הצבא אני יחסוך כסף ויבוא לבקר. היא אמרה bien sûr, אבל תכלס ידעתי שהיא לא מאמינה באהבה מרחוק ושהיא בטח תחזור לניס ולז׳אק, או תמצא מאהב אחר תוך שנייה. מי לא יפול בקסם שלה. 

השבועות הבאים היו קשים, אבל ניסיתי בכח לא להיכנס לדיכאון. נועם ניסה לעודד אותי. סיפרתי לו כמובן על הקטע המטורף עם ההבנה של השפות של אלו ששכבתי איתם. הוא אמר שזה נשמע לו הזוי, אבל אם זה נכון, אני צריך לשכב עם בנות מכמה שיותר מדינות. תדע מלא שפות ותוכל להיות מתורגמן אחרי הצבא. אני לא יודע אם עושים הרבה כסף, אבל בטח נוסעים למקומות מעניינים ורואים עולם לא על חשבונך. נועם תמיד היה הרבה יותר פרקטי ממני. היתה רק נקודת תורפה אחת ברעיון שלו, אני מבין שפות אבל חוץ מעברית ואנגלית שלמדתי בדרך הקשה, אני לא מצליח לדבר אותן, מה שהופך את יכולת התרגום לבעייתית. 

תאריך הגיוס התחיל להתקרב והזמן שעבר קצת עזר להשכיח את קלודין. ניסיתי להתחיל עם כל מיני מתנדבות. לאו דווקא כאלו שהדליקו אותי, אלא עיקר הפוקוס היה השפה שהם דיברו. ככה למדתי הולנדית, גרמנית, פורטוגזית (ברזילאית עם עור שחום כמו שוקולד ומתוקה אש) ואפילו פיליפינית. התחילו להגיע לארץ פיליפיניות שהיו עוזרות לזקנים, ואחת טיפלה בראובן, שהיה בקבוצה של המייסדים. עשינו את זה בזמן שראובן שמע רדיו בחדר השני… רציתי ללמוד ערבית אבל זה נראה היה אתגר מסובך מדי לשכב עם ערבייה. פשוט לא היו בקיבוץ. 

פעם אחת התחלתי עם בחורה שחשבתי שהיא מפינלנד. היא סיפרה שהיא עורכת ספרותית באיזה עיתון בסקנדינביה ובאה לקחת ברייק מהעבודה וללמוד קצת על חיי קיבוץ. בחורה קצת יותר מבוגרת מרוב הבנות ששכבתי איתם. גם לא כל כך יפה, אבל היא העיזה לעשות כל מיני דברים קינקיים שהצעירות יותר בכלל לא העלו בדעתם. אחרי הסקס שכבנו במיטה והדלקתי נובלס. היא אמרה שהיא צריכה לדבר עם הבוס שלה ושאלה אם היא יכולה להשתמש בטלפון. אמרתי לה ששיחת חוץ זה בטח נורא יקר, אבל אם זאת שיחה קצרה אז בסדר. בזמן שהיא דיברה קרה דבר מוזר. לא הבנתי מה היא אומרת, רק פה ושם מילים מסובכות ומיוחדות כאלו של שפה גבוהה. שאלתי אותה אם היא דיברה בפינית. לא, היא ענתה, אני נורווגית. וואלה, מאז ההיא מהדיסקו לא שכבתי עם אף נורווגית. זה בלבל אותי לגמרי. 

בזמן שסיפרתי את זה לנועם ועידו, נפל לי האסימון. אולי אם אני שוכב פעם נוספת עם מישהו מאותה ארץ, כל מה שלמדתי מאותה שפה נמחק, חוץ מהמילים שהראשונה לא הכירה. אז בעצם אני מקבל ממי ששכבתי איתה את אוצר המילים שלה. לא רציתי להסתכן ולבדוק את התאוריה הזאתי על שפה שכבר למדתי. אני נראה די בסדר, אבל לא כזה דון ז׳ואן, וגם המבחר בקיבוץ לא כזה גדול ששווה לקחת את הסיכון. 

התגייסתי. אולי הייתי יכול לנסות לקבל ג׳וב במודיעין עם כל השפות שידעתי אבל לא רציתי להיות ג׳ובניק חננה. אני, רק קרבי. קרעו אותי בסיירת גבעתי ובמהלך המסלול העיפו אותי על פאקים באמינות. אוקיי, אני מתחמן פה ושם, אבל הגזימו לגמריי, היו חיילים אחרים בצוות שתיחמנו הרבה יותר, אבל לא רציתי להשתנקר. המשכתי את השירות הצבאי במסייעת. באותה תקופה עזבתי את המצוד אחרי בחורות מארצות שונות. דנה נפרדה מהחבר שלה וקצת חזרנו להיות ביחד. לא ממש זוג רשמי, יותר יזיזים. 

כשגמרתי צבא עשיתי טיול בדרום אמריקה. בזמן שכולם התחילו את הטיול באקוודור, לוקחים קורס מזורז בספרדית, אני נסעתי לארגנטינה, הכרתי את קלרה ולמחרת כבר הייתי מסודר להמשך הטיול…

חזרתי לארץ וההורים התחילו לשאול מה עם לימודים. הקיבוץ מממן לימודים למי שנמצא בתוכנית בני משק. רק צריך לעבוד תקופה בקיבוץ וזהו. רציתי ללמוד הנדסת מחשבים. הייתי טוב במתמטיקה ובפיזיקה, ומסביב התחיל מין דיבור כזה שמחשבים זה מקצוע העתיד. היתה רק בעיה אחת מעצבנת: בגלל שנכשלתי בלשון לא היתה לי בגרות מלאה, ולא ידעתי מה אני יעשה. דיברתי עם אקי ודור מהכיתה שבדיוק התחילו ללמוד במסלול בנים. איזה בת זונה התרצה הזאת אמר אקי, איך היא סיבכה אותך עם הנכשל הזה. אתם יודעים שהיא עזבה את ההוראה והפכה להיות כזאת מין רוחניקית? הוא המשיך, שמעתי שהיא עזבה את יענקלה, הפכה להיות טבעונית, וגם עושה סדנאות יוגה ומדיטציה. וואלה, לא היה לי מושג. פתאום הבזיק במוחי רעיון. 

אחרי כמה בירורים הצטרפתי לחוג היוגה בו תרצה משתתפת. בהתחלתי שמתי את המזרון רחוק בקצה השני של החדר, אבל במפגש השלישי כבר כיוונתי ככה שהמזרון שלי יהיה צמוד לשלה. האמת שאני קרש גמור, לגמרי חסר גמישות. החמאתי לה בסוף השיעור על הגמישות שלה ושאלתי אם היא זוכרת אותי. היא אמרה שהיא חושבת שכן, אבל לא העזה לשאול אם אני אכן מי שהיא חושבת. עזבתי את ההוראה היא סיפרה לי. היום אני הרבה יותר מחוברת לאני הפנימי שלי. חבל שלקח לי כל כך הרבה שנים להבין את זה. אמרתי לה שכפי שהיא בטח שמה לב, אני ממש לא גמיש אבל אני רוצה להשתפר. נמאס לי ממירוץ העכברים שבחוץ. אני רוצה לעשות לא רק יוגה, גם לאכול נכון, ולנשום כמו שצריך. בכלל, אני ישמח אם היא תעזור לי להיכנס לעולם הזה. ״אשמח״ היא תיקנה אותי, אומרים אשמח, לא ישמח. אוקי, פעם מורה ללשון, תמיד מורה ללשון, חשבתי לעצמי. היא הסכימה שניפגש לסשן פרטי של מדיטציה. יש לה חדר שמוקדש כולו לרוחניות ולחיבור אל הנפש. החלפנו טלפונים. 

הגעתי אליה לבית. היא קיבלה אותי בטייטס כחולים, גופיית ספורט שחורה ומטפחת שאספה את השיער. חשבתי שהיא נראית לא רע לגילה. אמנם היה בינינו פער של איזה חמש עשרה שנה, אבל ככל שהזמן עובר, הפער מצטמצם באופן יחסי. מתמטיקה אני יודע… היה ריח של קטורת בחדר, שהיה די ריק. על רצפת הפרקט היה מונח פסל של בודהה צמוד לקיר, ומעליו תמונה של הדלאי לאמה בגלימה כתומה יושב ישיבה מזרחית באיזה אשראם טיבטי ומחייך. תרגלנו נשימות ומדיטציה. האמת שיצאתי משם בהרגשה של התרוממות רוח. קבענו להיפגש שוב. בנהיגה חזרה לקיבוץ בסוברו שלקחתי מסידור רכב הרגשתי שאני נוהג הרבה יותר רגוע. בדרך כלל אני חסר סבלנות, לא נותן לאף מנייאק לעקוף אותי, אבל אחרי הסשן איתה, מישהו חתך אותי בכביש ובכלל לא היה לי איכפת. עשיתי לו תפאדל עם היד וחייכתי כשראיתי שהוא מביט במראה. 

זה הפך להיות מפגש קבוע. לפעמים גם עשינו יוגה. אחר כך שתינו תה צמחים והיא התחילה להיפתח וסיפרה לי על הגירושים (״גירושין״ היא תיקנה אותי) ועל השינוי שעברה בחיים. אני סיפרתי לה על דרום אמריקה ועל התכניות ללמוד מחשבים, אבל לא הזכרתי בכלל את הקטע של השפות. 

פעם אחת באמצע תרגול יוגה נתפס לי הגב בחלק העליון, ליד הכתפיים והצוואר. אתה יותר מדי מתוח היא אמרה. בוא אני אשחרר אותך קצת. היא רכנה מאחורי והתחילה לעסות לי את השכמות והצוואר. זה היה נעים. הרגשתי את הנשימה שלה על העורף והיה בזה משהו סקסי. עכשיו תורי לפנק, אמרתי לה. אני אלוף במסאז׳ים. היא נשכבה על הבטן על מזרון היוגה והתחלתי. לא עבר הרבה זמן והמגע מעל הבגדים הפך למגע מתחת לבגדים, ובזמן שאני מנסה להתקדם בזהירות, היא התרוממה מהמזרון, הצמידה את הפה לשלי, והדביקה לי נשיקה צרפתית. הזדיינו כאילו אין מחר. אחר כך, כששתינו תה צמחים היא ניסתה להתנצל. אמרה שהיא לא התכוונה להתנפל עלי ככה. רבאק, (כן, היא השתמשה במילה רבאק), הייתי המורה שלך ללשון. הרגעתי אותה שכבר עבר הרבה זמן מאז, שהיא נראית מצויין ורציתי את זה ממש כמוה, ושהיה לי ממש כיף. 

למחרת נרשמתי לקחת שוב את הבגרות בלשון. קרוב לוודאי שאעבור את המבחן בהצטיינות. 

 הרבה שירים כבר לא נשמעים אותו הדבר מאז אותה שבת ארורה. אנחנו שומעים שיר ברדיו או באפליקציית המוזיקה שלנו ופתאום המילים מקבלות משמעות שונה לחלוטין. מאז השביעי באוקטובר יש לי נטייה (די מובנת) להקשיב למוזיקה יותר שקטה ומינורית. באחד הימים התנגן אצלי על הטלפון Saturday Sun של ניק דרייק. חשבתי על אותה שבת שמשית ופסטורלית שהתחילה כמו הרבה שבתות לפניה, על הרוקדים בפסטיבל נובה שקיבלו את הזריחה בריקוד, ועל איך שהכל בהרף עין התהפך עלינו. לקראת בסוף השיר דרייק שר:

Saturday sun has turned to Sunday’s rain 

ניק דרייק חי חיים די אומללים. מעטים האנשים ששמעו את שיריו והעריכו אותו בזמן אמת, הוא שקע בדיכאון והתאבד (יש הטוענים שזו לא היתה התאבדות) בגיל 26. אפילו למועדון ה -27 המפוקפק הוא לא הצליח להגיע. עברו לא מעט שנים עד שהוא התחיל לקבל את ההערכה הראויה. 

Nick Drake

אני זוכר את המפגש הראשון שלי עם קולו המלטף. הייתי חייל, ובדרך הביתה מהבסיס קניתי את תקליט האוסף Heaven in a wild flower. זה היה ב 88, בתקופה בה החלה התעוררות מחודשת ביצירתו והיא נחשפה לקהל שלא ידע את יוסף.

מאז נעשו לא מעט אלבומי מחווה לברנש המלנכולי. לפני שנה הקדישה המוזיקאית Valerie June אלבום שלם לשיריו, והשנה יצא אלבום מחווה בשם The endless coloured way. זה אלבום מצויין בו יופי של אמנים מרשים לעצמם להתרחק מהמקור ולהתחרע בלי רגשות אשמה. קחו למשל את שיר שפותח את האלבום, Cello song. החבורה האירית הצעירה Fountains DC נותנת ביצוע רוקיסטי נפלא שמרחת מאוד מהליריות של המקור. דוגמא אחרת זה השיר Three hours, אותו מבצעים ג׳ון פאריש (שותפה ליצירה של פי ג׳י הארווי) ואלדוס הרדינג, בסגנון שמזכיר את הקראוטרוק של להקת Neu! 

השיר Saturday sun הוא לאו דווקא מהבולטים של דרייק. הוא מסיים את אלבומו הראשון, Five leaves left, אבל לא נכנס לרוב הקומפילציות המאוחרות. באלבום שיצא השנה, מבצעים את השיר גאי גארווי, סולן להקת Elbow, יחד עם מייק לינדסי (מ Tunng). הביצוע שלהם מצליח להעביר בצורה מוזיקלית את מה שקרה באותו יום נורא. הקקופוניה ורעשי הדיסטורשן בסוף השיר, כשאותה שבת שמשית הופכת למשהו כל כך נוראי, נותנים לשיר משמעות מצמררת. ממליץ לכם להקשיב לביצוע הזה עד סופו. 

Guy Garvey

 

בתקווה שנזכה בעתיד להרבה שבתות שמשיות, כשכל החטופים משוחררים, תושבי העוטף והצפון חוזרים לחיות בשקט ובביטחון, ושהגשם של יום ראשון יגיע רק כדי להשקות את השדות.

Saturday Sun

Saturday sun came early one morning
In a sky so clear and blue
Saturday sun came without warning
So no one knew what to do

Saturday sun brought people and faces
That didn’t seem much in their day
But when I remembered those people and places
They were really too good in their way

In their way
In their way
Saturday sun won’t come and see me today

Think about stories with reason and rhyme
Circling through your brain
And think about people in their season and time
Returning again and again

And again
And again

But Saturday’s sun has turned to Sunday’s rain
So Sunday sat in the Saturday sun

and wept for a day gone by

The N & Y of CSNY

 לפני כמה חודשים נרדמתי בשמירה. אני רגיל להיות די מעודכן כשמוזיקאים שאני אוהב מגיעים לשכונה, אבל את הביקור של גרהאם נאש בסנטה קרוז פיספסתי בגדול. כל ניסיונותי למצוא כרטיסים עלו בתוהו. השבוע גיליתי ששוב אני ממודר. גרהאם נאש הגיע שוב, הפעם לברקלי, ולא היה לי שמץ. שלוש הופעות במועדון קטן שמעולם לא הייתי בו, ושלושתן סולד אאוט חודשים מראש. רק שהפעם היה לי מזל של מתחילים והשגתי את הכרטיס האחרון בהחלט להופעה הראשונה. המקומות לא מסומנים, וכדי לתפוס מקום טוב הגעתי שעה לפני ההופעה, ממש כשפותחים את הדלתות. הייתי אופטימי. כשהגעתי השתרך כבר תור גדול לפני. כולם אגב פחות או יותר בגילו של נאש. מעולם לא הרגשתי צעיר יותר. רבאק, אין לכם חיים? כשנכנסנו התברר שחששותי היו לשוא, זה אולם קטן ותכלס כל המושבים טובים.

נאש עלה בדיוק בזמן (בכל זאת, בריטי…) ונתן סט נפלא. סיפר סיפורים מחייו בין השירים, היה  מאוד תקשורתי ואפילו צנוע. ממש לא כוכב רוק שמילא בסוף שנות השישים אצטדיוני ענק עם CSN&Y. הוא שר שירים עוד מתחילת דרכו כשהיה ב Hollies וגם שירים מאלבומו האחרון שיצא ממש עכשיו. בגיל 81 הוא עדיין בכושר, חיוני ויוצר, הלוואי עלי. הוא עשה ביצוע מהמם ל Day in the life (בחירה מפתיעה למדי), נתן כבוד לקרוסבי, וגם עשה מחווה לג׳וני מיטשל ושר את Case of you. הוא גם סיפר על הטריוויאליות הבנאלית לעיתים של כתיבת השירים. קחו למשל את השיר Our house הנפלא. הוא נכנס עם מיטשל לביתם שבלורל קניון ביום שבת גשום אחד ואמר לה: ״אני אדליק את האש, את תשימי את הפרחים בואזה החדשה שקנית״, והופ יש לנו שיר… 

כשהוא עלה להדרן השני (בראשון הוא ביצע את Everyday של באדי הולי), הוא סיפר שהגיטרה שעליה הוא מנגן עכשיו היתה הגיטרה של ג׳רי גארסיה, עליה ניגן בהקלטות של אמריקן ביוטי (מרטין D-18). הגיטריסט Shane Fontayne שהיה איתו על הבמה (גיטריסט נהדר, אחד שליווה את ספרינגסטין ואת כל המי ומי) ניגן על גיטרה אחרת של ג׳רי - ״אליגטור״, הסטראט עם המדבקה. קיביצר, רוחו של ג׳רי היתה באוויר. נאש גמר לספר וסיים את ההופעה עם Teach Your Children האופטימי (שבו ג׳רי גארסיה תורם מכשרונו ל CSN&Y בפדאל סטיל). 

יומיים אחרי ההופעה למדתי את הסיפור המלא מאחורי הגיטרות: אחרי שג'רי תרם מכישרונו בנגינה ב Teach your children, במהלך ההקלטות של Déjà vu. נאש רצה להודות לו (ג'רי לרגע לא חשב לדרוש כסף), והביא לו במתנה גיטרה סטרטוקואסטר לבנה. ג'רי הדביק עליה מדבקה של אליגטור, ומכאן גם שמה. דד-הד שהוא גם אספן ובעל הגיטרות, הגיע להופעה ופינק את נאש ושיין בגיטרות המדוברות. נאש עשה את המתבקש, הרי מה ראוי יותר מלסיים את ההופעה עם הגיטרות האיקוניות והשיר הנ"ל… 

ואם אנחנו בענייני CSN&Y וג'רי גארסיה, ביום שבת של אותו שבוע הגיע לברקלי ניל יאנג, ובאותו סופ״ש גם ה Dead & Company מגיעים לשלוש הופעות אחרונות בהחלט. אמנם ג׳רי כבר מזמן לא איתנו (וגם קרוסבי בעט בדלי לאחרונה), אבל החבר׳ה לא מתעייפים. שרים ומנגנים כאילו שנות השישים עדיין כאן. רק שימשיכו, אמן.

ועכשיו לניל יאנג וההופעה בשבת…

ניל יאנג עושה מה שבז**ן שלו. הוא החליט לצאת לסיבוב סולו ולהתמקד בשירים שקיבלו פחות תשומת לב בקריירה הכל כך פורייה שלו. או כמו שהוא הגדיר את זה: ״שירים שהתחבאו בתחתית הערימה״. לא הרבה אמנים מצליחים להחזיק הופעה שלמה ולרתק ללא אף נגן ליווי. אבל ניל יודע להחזיק קהל. בהופעה בברקלי הוא היה מאוד תקשורתי וקשקש לא מעט בין השירים. למשל כל פעם שהוא ניגש לאיזשהו פסנתר על הבמה, הוא סיפר איך הוא קנה אותו במחיר מציאה בבית משכון או בחנות יד שנייה. אגב הוא עבר בין הפסנתרים על הבמה כמעט באותו הקצב בו הוא החליף מפוחיות. יאנג כבר לא צעיר. בגיל 77 ההליכה קצת יותר איטית, הזיכרון לא משהו (הוא היה צריך לגשת לרשימה ולבדוק אחרי כל שיר מה השיר הבא), והוא אפילו הסתלבט על עצמו ואמר שגם אם סט השירים זהה בכל ההופעות, הוא לא זוכר כלום, ככה שמבחינתו הכל חדש… הוא עשה כמה שירים מימי באפלו ספרינגפילד, ולקראת הסוף גם פינק אותנו בכמה קראוד פליזרז נהדרים. נתן ביצוע מפתיע ל Mr. Soul, שר את ״אוהיו״ הנוקב (שרלוונטי גם היום, לפחות בפרספקטיבה ישראלית…) ולא שכח לתת לנו לב זהב. 

הקהל אהב אותו, למרות האיתגור לשמוע לא מעט שירים פחות ידועים, וניל העניק לקהל אהבה בחזרה. הוא אפילו עלה להדרן שני וניגן את Comes a Time. אכן יאנג הגיע בזמן, וסגר לי בצורה מושלמת שבוע שהתחיל עם חבר אחר מעברו, גרהאם נאש. מכיוון שכדי לפגוש את קרוסבי אצטרך את חפירה, נותר רק לארוב לסטפן סטילס כדי לסגור את המעגל…

תפסתי ראש על הבר (סיפור יומולדת)

אני רוצה לשתף איתכם סיפור שקרה לי אתמול. הכל אמיתי, אמיתי (כמו כל מה שאתם קוראים פה באינטרנט)

הלכתי לבר לחגוג יומולדת. לפני שאני מזמין משקה הברמן מבקש תעודה. נראה לי קצת מוזר, אני כבר בן 206, אבל עדיין צייתן וקונפורמיסט, אז נתתי לו. 

בחורה שישבה לא רחוק על הבר, צפתה במתרחש ולא הבינה את הקטע. ״הזוי״ היא אומרת לי, איך ברמן מבקש תעודה בגילך? התחלנו לדבר. סיפרתי לה שאני עובד כשפן נסיונות. כמעט כל תרופה, או סם או ניסוי פסיכיאטרי, דורש בסוף ניסויים על בני אדם. אז אני כאן בשביל המדע. יש המון ניסויים: למשל צוות חוקרים מפרינסטון הזריק לי חומרים מעכבי גדילה החל מגיל 14. רק בגיל 59 התחלתי להתגלח. כיום, בגיל 206, אני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול.

מה את עושה? התעניינתי. אני פיה. המממ, אוקי… איזה סוג? זה תלוי בשיבוץ, לפעמים דיסני, לפעמים שיניים. פיית שיניים זה סיוט, לעבור מבית לבית, להיכנס בשקט, לדחוף את היד מתחת לכרית בלי שיקום עלי איזה תכשיט של אמאל׳ה, יתעורר ומיד יתחיל עם צרחות ודרמה. רק זה חסר לי. עכשיו אני בחופש, אבל אני צריכה השלמת הכנסה. פיה זה נשמע זוהר אבל השכר ממש לא משהו.

בואי תצטרפי לניסויים, הצעתי. תכלס, לא תמיד זה כזה כיף, לפעמים זה אפילו לא נעים. ואם הניסוי ממש גרוע, אז מתים (לי זה קרה כבר שלוש פעמים), אבל הכל שטויות, משלמים מעולה. 

רק חשוב לדעת שברגע שאת בפנים, אי אפשר להתנגד, חייבים לעשות את כל הניסוי עד הסוף. הרבה כסף מושקע בזה. רק עכשיו תקעו לי ניסוי מהגיהנום. הוכרחתי לצפות בערוץ 14 במשך 24 שעות ברציפות. היה מתקן שהחזיק את העיניים שלי פתוחות כל הזמן, ואחות היתה מזליפה לי נוזל לרשתית. אחרי הצפייה, נתנו לי שאלון עם שאלות על רולקסים או מי השמיד יותר יהודים: חמלניצקי, רוג'ר ווטרס, סטאלין או אהרון ברק.

אבל יש גם ניסויים מגניבים. קחי למשל את ניסוי עוגות היומולדת והמשאלות. בא פרופסור, מחבר לי אלקטרודות למח, ונותן לי עוגת יומולדת עם נרות והכל. אחרי שאני מבקש משאלה ועושה פוווו גדול, הוא מבקש ממני לרשום את המשאלה. אחר כך בודקים כמה משאלות התגשמו, ואם יש קורלציה למידת ההתכוונות שלי בזמן הנשיפה על הנרות. בהתחלה ביקשתי דברים נורא כלליים: שנהיה מאושרים, אהבה, להיות רגוע ושליו. לפעמים העוגה תפסה אותי לא מוכן, אז הייתי מבקש משהו בנאלי כמו: רק שישאר כמו עכשיו. אבל הפרופסור ביקש להיות יותר ספציפי. ביקשתי סוכריות ליקריץ, כאלה עם השבלולים, הסנדביץ׳ בשלושה צבעים והנקודות הצבעוניות. הוא ביקש שאהיה עוד יותר קונקרטי, משהו עם תאריך תפוגה. ביקשתי ש XRP יעלה ב 87% עד ה 15 ביולי. כאלה משאלות הוא אהב.

נראה לי שניסוי עוגת היומולדת הדליק אותה. אם היא מצטרפת ואומרת שהיא הגיע דרכי, אני מקבל בונוס.

כמה פעמים בשנה אתה מכבה נרות? התעניינה. לא יודע, איזה ארבע או חמש פעמים. הם צריכים לתת למשאלה הזדמנות להתגשם.

 

רגע אז בעצם אתה לא בן 206 אם חוגגים לך כמה ימי הולדת בשנה. נורה גדולה הבהבה לי מעל המצח, בדיוק במקום בו מחברים לי את האלקטרודות. וואלה, כשאת מציגה את זה ככה, יכול שכל השנים האלו בניסוי של הצוות מפרינסטון אני בכלל עם פלצבו.

בין פסיכדליה ופרוג - פינק פלויד לייב, 1970

 הרבה  דברים טובים מגיעים במקרה. הייתי בדבלין בשבוע שעבר, אחרי שוטטות תיירותית ברחובות, רגלי דאבו ושמתי פני למנוחה במלון. פתאום ראיתי מולי סמטה ובה שוק חביב. התעלמתי מנסיונות התיקון של המפה של גוגל, ומצאתי את עצמי נשאב לחנות תקליטים קטנה באמצע השוק. בין המדפים נתקלתי באלבום הופעה חיה כפול של פינק פלויד שהוקלט במונטריי, שוויץ, ומעולם לא שמעתי עליו, ורשימת השירים עוררה את סקרנותי. הקטע זה שממש לא תכננתי לקנות תקליטים ואפילו לא הייתי בטוח שהאלבום יכנס לי לטרולי. אבל מי אני  שאתן לזוטות שכאלה לעמוד בדרך.

אני מודה שקצת התלבטתי אם לכתוב על האלבום הזה. להקת פינק פלויד, שאף פעם לא סבלה ממחסור ביחסי ציבור, קיבלה בזמן האחרון עם כל חגיגות היובל לדארק סייד, חשיפת יתר די פסיכית. תוסיפו לזה את הדושיות והצדקנות המאוסה של ווטרס (ולאו דווקא בהקשר הישראלי), ככה שחששתי שבמקום מנת שף אקזוטית, תקבלו פיצה קרה לארוחת בוקר.

אבל (כן, עכשיו חייב לבוא ״אבל״…) פינק פלויד של האלבום הזה היתה בתקופה מרתקת בעיני. רגל אחת עדיין נטועה בפסיכדליה של שנות השישים והשנייה כבר מתקדמת לכיוון הפרוג. תכלס, הם לא היו היחידים, 1970 היא מן שנת מעבר שכזאת. 

זמן קצר לפני ההופעה יצא Atom Heart Mother. באמתחתם כבר היו חמישה אלבום. מתוכם אחד ורבע עם סיד בארט, אחד פסקול לסרט (More), אחד כפול (Ummagumma) ואפילו תרמו לפסקול הסרט ״נקודת זבריצקי״. הספק ממש לא רע ללהקה שהוציאה אלבום ראשון רק שלוש שנים קודם. אגב, ארבע מהשירים בהופעה כבר הופיעו לפני כן לייב בתקליט הראשון של אומהגומה.  

פינק פלויד הגיעו לשוויץ אחרי סיבוב הופעות ארוך בארה״ב ואירופה והיו משופשפים וחזק באלמנט. הסיפור העגום עם בארט היה מאחוריהם (לפחות ברמה הפרקטית, מה שהם הרגישו בפנים זה כבר סיפור אחר) וגילמור כבר היה בן בית ולא שחקן החלפה. החבורה בנתה פלייליסט שכלל כמה קלאסיקות, ולצדם כמה שירים שדי נזנחו ונשכחו בצד הדרך. שילוב מנצח.

האלבום הזה הוא בעצם סוג של בוטלג, ואני יודע, בוטלגים זה לא יפה ולא נאה. אבל בניגוד לדיסק שיצא כמה שנים קודם עם הקלטה שעשה מישהו שהיה בקהל, כאן מדובר בהקלטה מסודרת שנעשתה ע״י תחנת רדיו. ככה שזה בעצם סוג של חצי בוטלג. או לפחות זה הסיפור שסיפרתי לעצמי כשקניתי את האלבום... מסתבר שכבר יצאו כמה גרסאות בוטלג להופעה הנ״ל ברמות שונות של איכות הקלטה, ובסדר שירים שונה. האלבום שקניתי הוא מהוצאה מ 2021, באיכות טובה יחסית. כשהגעתי הביתה גיליתי להפתעתי שהויניל צח כשלג, מה שנראה כמו ניסיון קצת מגושם של ההוצאה ״להלבין״ את הסיפור… 

 זה גם לא שמדובר כאן בלהקה נשכחת של היפים מזדקנים שגרים בדירת שיכון עלובה בעוד שולי פנינים עושים עליהם קופה ללא ידיעתם, אלא בחבורה מדושנת ועשירה למדי, שאי קבלת הכנסה מהקלטה שכזו לא תגרום לאף אחד מהם לבטל את ההזמנה לחופשה הבאה ב White Lotus. שוב, זה הסיפור שאני מספר לעצמי, אנד איי סטיק טו איט…

אז מה יש לנו כאן? 

אנחנו ממריאים עם הפייפר היישר לשערי השחר עם ביצוע נהדר ל Astronomy Domine. ממשיכים עם Fat old sun, שיר טרי ברפרטואר שכתב גילמור ונכנס ל Atom heart mother. הצד השני נפתח עם Cymbaline, שיר של ווטרס מהפסקול של More. באמצע השיר הנגינה מפסיקה, ונשמעים כל מיני צעדים על הבמה, טריקת דלתות ושאר רעשים. אני לא יודע מה הלך באותו זמן מבחינה ויזואלית, אבל הקהל היה בשקט לא אופייני לקונצרט רוק. או שהאפקטים ריתקו אותם, או שפשוט מדובר בקהל שוויצרי ממושמע ומנומס. הקטע הבא, Embryo, לא נכנס לאף אלבום רשמי. לקראת סוף השיר יש קטע של מעין צווחות בלהות בטון גבוהה, שכאילו יצאו מתוך בית קברות בלילה אפל, אפקט שיככב בהמשך כמוטיב מרכזי ביצירה Echoes. בסוף צד ג׳, אחרי Green is the colour ו Careful with that axe, Eugene (שהוקלט עוד ב 68 ונכנס לפסקול של נקודת זבריצקי), אנחנו מקבלים אפקטים דומים ב Set the control for the heart of the sun הקלאסי (אגב, ביצוע מעולה).  

צד ד׳ מתחיל בהשתוללות רעשים חסרת עכבות עם היצירה האוונגרדית A saucerful of secrets, ומסתיים בשוס: קטע בלוז ממש לא אופייני בשם Just another twelve bar שלא נכנס לאף אלבום. גילמור נותן בראש והקהל מלווה את הבלוז במחיאות כפיים. הייתי צריך לבדוק פעמיים שזה אכן קטע של פינק פלויד ולא רצועה שהתגנבה בטעות מהופעה של ג'ון מאייל והבלוז ברייקרס… 

אחד הקטעים מההופעה שמשום מה לא נכנס לאלבום הוא קטע הנושא מ Atom heart mother. דווקא חבל שלא הוסיפו תקליט שלישי עם היצירה הזו, זה היה יכול להיות קטע סיום נהדר שרומז לנו שפינק פלויד עם הפנים קדימה, לא מנסה לשחזר את ימי סיד בארט בלעדיו, אלא עושה יצירות מורכבות יותר, ומוסיפה אלמנטים אוונגרדים, קלאסיים, וג׳אזיים.

בקיצור, אם אין לכם אובר דואוז פינק פלויידי, ממליץ לכם להאזין לסט לייב משובח מאחת התקופות היותר מעניינות בחיי הלהקה.