השנה היא 1836, סופר אנגלי צעיר בן 24 המכנה את עצמו בוז (Boz) מוציא רומן ביכורים בעל השם הקליט The Posthumous Papers of the Pickwick Club או כפי שכונה בקיצור The Pickwick Papers. הסיפור מתאר ג׳נטלמן אנגלי זקן, מר פיקוויק, המקים מועדון שחבריו מסתובבים ברחבי הממלכה ומפרטים את אשר הם רואים. בפרק 10 הקורא מתוודע לדמות חדשה, שנונה ומשעשעת בשם Sam Weller המשמש כמשרתו האישי של גיבור הספר, מר פיקוויק. הספר נהיה להיט היסטרי, אולי רב המכר הראשון בהיסטוריה (אם נוציא מכלל חשבון את התנ״ך ונספחיו), ודמותו של סם וולר נעשית פופולרית עד כדי כך שהצגות תיאטרון מומחזות לדמותו, ספרי בדיחות נכתבים ומתפתחת תעשיית מרצ׳נדייז סביבו. הספר הועתק ושוכפל בצורה בלתי חוקית פעמים רבות והיווה ציון דרך בדברי ימי הבוטלג. הסופר הצעיר, אשר לימים יפרסם בשמו האמיתי, צ׳ארלס דיקנס, היטיב לתאר בעט מושחז וחוש הומור שנון את החברה הבריטית של אמצע המאה התשע עשרה. אחת הדמויות, גברת Bardell שהיא בעלת הבית של אדון פיקוויק, תובעת אותו על הפרת חוזה (ולא ניכנס לפרטי הוויכוח) והוא מסרב בעקשנות לשלם לה אפילו פני אחד. כאן נכנסים לתמונה שני עורכי דין נכלוליים ותחמנים - Dodson and Fogg ופה גם מתחיל סיפורנו.
השנה היא 2012, מוזיקאי בריטי מהעיר לידס בשם Chris Wade מוציא אלבום בכורים ומתחבא תחת השם המתעתע Dodson and Fogg. כריס הוא בחור צעיר, בתחילת שנות השלושים של חייו שכילד גדל על המוזיקה של נירוונה והיה מעריץ של בלק סבאת׳. הוא הקים בנעוריו להקת פאנק בה היו שותפים גם אחיו ואחותו והם הופיעו במועדונים באזור עיר מגוריהם. עם השנים פרשו אחיו מעסקי המוזיקה ורק כריס נשאר. מדובר בברנש חרוץ במיוחד שהספיק להוציא מאז 2012 לא פחות מעשרה אלבומים. ב 2016 לבדה הוא הוציא שלושה אלבומים ואת אלבומו האחרון, שיצא השנה, Follow the path , הוא הקליט כשהוא מנגן בכל הכלים.
למרות גילו הצעיר, למוזיקה שלו שורשים הנטועים עמוק ברוק ובפולק הפסיכדלי של שלהי שנות הששים. הנה רשימה חלקית של מוזיקאים ששיתפו איתו פעולה:
ניק טרנר מ Hawkwind,
Celia Humphri מלהקת Trees ו Judy Divle מ Fairport Convention.
כריס יוצר בסטודיו שבביתו בלידס וכמעט ולא מנסה לקדם את המוסיקה שלו מבחינה מסחרית, הוא ממעט להופיע ולא נראה שמטרידה אותו במיוחד העובדה שאם היה משחק לפי כללי המשחק הפופולריות שלו היתה גדולה בהרבה. בנוסף לפרוייקטים המוזיקליים של Dodson and Fogg הוא גם כותב במגזין המוזיקה Hound Dawg, שיתף פעולה עם הקומיקאי צ׳ארלי צ׳אק באודיובוק שנוצר על פי סיפור שכתב, פירסם שירים, כתב ספרים ועשה פרוייקטים קולנועיים. לאחרונה סיים לביים סרט אותו גם כתב בשם The Apple Picker שזכה בפרסים. בקיצור, יוצר אמיתי שלא נח לרגע.
את האלבומים שלו אפשר לקטלג בעיקר כסייק-פולק ורוק פסיכדלי וקולו הנמוך מזכיר לי בחלק מהשירים את J J Cale. למרות שמדבור בטיפוס שיכול להיות מצחיק למדי, יש בו מלנכוליה שלוקחת אותי לפעמים למחוזות סיד בארטיים או סקיפ ספנסיים שכאלו. אני לא מכיר את כל החומרים שלו, בקושי ארבעה אלבומים, אבל אני ממליץ בחום לתת לו צ׳אנס. כדאי להתחיל מאלבומו הראשון (סלף טייטלד), וגם אלבומו הרביעי, The Call הוא נקודת התחלה טובה. המוזיקה שלו אולי לא תחזיר אתכם לשנת 1836, אבל יש סיכוי שתיקח אותכם אי שם לשנת 69 או 70. נראה לי שטוב שכך.
No comments:
Post a Comment