ישו מאריזונה

אני רוצה לספר הפעם על Jesus. ג׳יזס, באופן צפוי למדי, נולד בערב קריסמס. זה היה אי שם במדבר, ולרוע מזלו הוא לא האריך חיים. כנראה צריך לדעת מתי להיוולד, כי ג'יזס מיודענו פיספס את התהילה ב 1962 שנה. הוא גם לא נולד ליהודיה חסודה ובתולה אלא למשפחה מקסיקנית והיו לו שבעה אחים ואחיות. אמנם לג׳זס שלנו יש קצת פחות קהל מאמינים, אבל גם לו מגיע תשומת לב. 

המידבר בו נולד ג׳יזס הוא טוסון, אריזונה (קצת רחוק מבית לחם), ממש כמו ג׳וג׳ו. אלא שבניגוד לג׳וג׳ו שעזב בשביל הגראס הקליפורני, Jesus Acedo נשאר במדבר והלך על סמים יותר קשים. רגע, רצתי קדימה, בואו נתחיל מהתחלה.

בגיל 13 אביו מת. ג׳יסוס בילה את ימין בספרייה הציבורית מקשיב לאלבומים של לד זפלין וראווי שנקר (הערת שוליים: בארה״ב כל הספריות הציבוריות הן חינמיות וכמעט תמיד יש בהן מחלקת דיסקים. בימי טרום יוטיוב וסטרימינג, הייתי אוהב לשאול דיסקים וככה להכיר הרבה דברים חדשים). הוא קנה גיטרה, החל להתאמן ולהתנסות והוציא מהמיתרים צליל משונה וייחודי למדי. כבר בתיכון הוא החל לקבל תשומת לב. באחת הביקורות התפייטו עליו שהוא:

“can split blasts of dragon fire or conjure the exotic, iridescent mystique of peacock feathers with a single stroke”

ג׳יזס הקים את ה Black Sun Ensemble וב 1985 הוציאו את אלבומם הראשון (סלף טייטלד). זה אלבום אינסטרומנטלי שכולו מבוסס על נגינת הגיטרה שלו. יש משהו מדיטטיבי (אני לא מעז לומר מיסטי) במוזיקה שלהם ואפשר לשמוע בה את השפעת המדבר. דמיינו מאה ועשר מעלות פרנהייט, נקיקים, עצי ג׳ושוע, קקטוסים ולטאה דמויית דרקון עם לשון מקרקשת אורבת לטרף בין הסלעים. לעיתים אפשר לשמוע השפעות מזרח תיכוניות, לעיתים הניחוחות הם הודיים, אבל לא מדובר באיזה שאנטי באנטי מתקתק כי תמיד יש איזו צרימה חורכת עור תוף שמחזירה אותנו למחוזות הפסיכדליה (לינק לאלבום במלואו).

בואו לא נשכח שבשנת 85, כשיצא האלבום, העולם היה במקום אחר לגמרי. מדונה היתה נערה חומרנית, א-הה כיכבו במצעדים, דמעות לפחדים צעקו (בין אם היינו מוכנים או לא) וכולנו היינו העולם... עושה רושם שהאלבום הזה איחר את הרכבת ב 20 שנה. אני לא בטוח אם התחנה עוד בכלל היתה בשימוש. אבל למרות כל זאת, האלבום קיבל ביקורת מהללת ברולינג סטון. ב 1989, כשבאמתחת הלהקה כבר שלושה אלבומים, הם יצאו לסיבוב הופעות גדול בו חיממו את  Camper Van Beethoven מסנטה קרוז שהיו שם חם למדי באותה תקופה.

אצל ג׳יזוס רב הנסתר על הגלוי. כמו זיקית המשנה צבעה הוא החליף שמות תדיר:

 Bolt of Apollo, Psycho Master El, Prince Master Blaster, Dada Gaga

היו רק חלק מהשמות תחתם הסתתר. ברשת מסתובבים על הלהקה כל מיני סיפורים, למשל על איך שפול מקרטני שיחרר בערבות חלק מחברי ההרכב שנעצרו אחרי הופעת דמו באולפני גפן (למה נעצרו? מה פול מקארטני עשה שם? לא ברור, רק נירמז שקלף טארוט היה מעורב בסיפור). היה גם סיפור על עז מתה במופע בברנינג מן של 1994 שגרם לגינוי של  PETA (מעין ארגון צער בעלי החיים האמריקאי) ופירוק זמני של הלהקה.

עד הפירוק של 94 הלהקה הספיקה להוציא שישה אלבומים ולצבור פופולריות מסויימת בעיקר באזור אריזונה ושכנותיה. השימוש הנרחב שעשה חסוס בסמים מרחיבי תודעה החל להראות את אותותיו על מצבו הנפשי ותרמו להתפרצות הסכיזופרניה שקיננה בו. הוא נכנס ויצא מספר פעמים מהכלא וממוסדות אישפוז פסיכיאטרים. חבריו מספרים שכשיצא מאותן מוסדות כבר לא היה אותו בן אדם. 

ב 99 ההרכב ניעור מחדש ויצירה בשם Sky Pilot שוחררה בלייבל קמרה אובסקורה. מרק ארם מלהקת הגראנז׳ Mudhoney התלהב ונתן דחיפה, וב 2000 יצא האלבום Hymn of the Master. פה אעצור להודות שאני לא ממש מכיר את כל החומר שלהם. אני אוהב מאוד את אלבום הבכורה, אבל האלבומים שהוקלטו בשנות האלפיים פחות מדברים אלי. עצם העובדה שכמעט כל החומר אינסטרומנטלי, ללא זמר כריזמטי, די פגעה בסיכויים להגיע לקהל גדול יותר והשאירה אותם די בשוליים.

ב 2012, אחרי כמה סיבובים נוספים של אישפוזים וכלא, נראה היה שג׳יזס חוזר למוטב. הלהקה נכנסה להקליט אלבום חדש בשם Behind Purple Clouds. בזמן ההקלטות, בתחילת 2013, ג׳יזס חטף התקף לב ומת כשהוא בן חמישים בלבד. בהלוויתו ניגנו שאר החברים את My Sweet Lord של ג׳ורג׳ האריסון. האלבום הושלם ושוחרר לאוויר העולם בזמן שג׳יזס כבר היה מעבר לענן סגול. 

לינק לראיון האחרון שנערך עימו.