מוזר אבל אמיתי

 אי שם בשנות התשעים חברה להקת יו לה טנגו עם ג׳אד פייר, שהוא חצי מהצמד Half Japanese (האם זה אומר שהוא בעצם רבע יפני???😉), ויחד הם הוציאו אלבום משונה למדי, בשם Strange but true. זה אלבם לא שגרתי אפילו לאותם חובבי מוזיקה אלטרנטיבית, שקצת מורגלים ביציאות שונות ומשונות. 

האלבום בנוי מסיפורים קצרצרים, פרי מוחו הקודח של ג׳אד פייר, המסופרים על רגע המוזיקה של יו לה טנגו. אין כאן בית-פזמון-בית, אין אפילו שירה, אבל יש הרבה גיטרות חורקות, מעבר בין סגנונות, ובעיקר סיפורים קצרים ומגניבים. 

קחו לדוגמא את השיר High School Shop Class Constructs Bicycle Built for 26 שתירגמתי כאן בתרגום חופשי (וצ׳אט ניסה לסדר את זה בחרוזים): 

הדברים קצת יצאו משליטה

בסדנת המתכת של התיכון בכיתה.

התחילו באופניים לשניים, נחמד אך רחוק ממושלם,

ואז אמרו: למה לעצור כאן? בוא נחבר אופניים לכולם

אחרי חודשים של תכנון ובניה,

ריתוך, מדידות, והמון עבודה,

הפרויקט סוף־סוף הושלם,

ונולדו האופניים הגדולות בעולם.

עשרות על עשרות של דוושות וגלגלים,

פנסים ופעמונים מכל הצדדים.

שלדה ומגינים, כולם בלי יוצא מן הכלל,

נצבעו פסטל רגוע, יפה, כמעט נורמל.

רק שאז התברר לילדי הכיתה,

שהדלת פשוט לא מספיק רחבה

ובמקום שיחוברו אחד אחר השני, בשורה ארוכה,

הם רותכו זה לצד זה — ועכשיו הם תקועים שם, לנצח, בכיתה.

Yo La Tengo with Jad Fair

יש באלבום סיפור על בחור שנחטף ע״י חייזרים, קצת כמו מזי כהן ב״חללית״ של גזוז, רק שכאן החייזרים כנראה הגיעו לכדור הארץ כדי לתפוס בחורות, והכריחו את הנחטף האומלל לשלם על הגז. ויש גם סיפור על מנהל בית ספר אכזר שמעניש את הילדים הסוררים בכך שהוא מכריח אותם לשבת ולצפות בו עושה מופע חיקויים וסטנד אפ. 

הנה דוגמא נוספת, הפעם ללא תרגום, בו מספר לנו ג׳אד על פרופסור לאנגלית שנשכר ע״י המועצה הלאומית לספורט בכדי לתת שם לתפיסת האבקות חדשה שלא נצפתה קודם. הפרופסור מנסה את כוחו בשמות, והדבר מחלחל גם לחייו הפרטיים…

The National Association Of Sports Administration

Had a problem with one of its games.

Some of the wrestlers were winning their matches

With holds that didn't even have names.

The ringside announcer and most of the fans

Were surprised and completely confused,

So they hired a retired college English professor

To name the new holds that were used.

A Slow Dance With Trouble

Appointment With Pain

And a Dunk In The Devil's Teacup

King Tut's Crunch

And the Rubber Wrist Twist

Were all names the professor thought up.

And then he came up with the Slow Poke

(That's a wind-up and slow motion slap)

And the Porcupine Hug

And the Polar Bear Rub

And the Snap-crackle-pop-crackle-snap

The Lip Pull Hip Throw

And Tongue Twister

The Chin Pinch

And High Diving Splat

The Hair Pulling Eye Poking Nose Tweak

And something called Shaving The Cat.

After naming new holds every day for a week

He got kind of carried away

He started to talk the same way at home

Every time he had something to say.

Like:

"Darling, please pass me the tiny white balls

From the table top tumbler vault."

When all that he really meant to say was

"Honey, please pass me the salt."

במשך הרבה שנים יו לה טנגו מאוד אהבו את מה שג׳אד עשה עם אחיו בהאלף ג׳פניז, וג׳אד היה מעריץ נלהב של יו לה טנגו, ככה שזה היה די מתבקש שמתישהו הם ייפגשו וינגנו יחד. 

ג׳אד אסף כל מיני כותרות מהטבלואיד Weekly World News. בהתחלה הוא חשב להוציא את הסיפורים המשעשעים/שנונים/הזויים שלו כספר מאוייר. אבל בסוף עלה הרעיון שהוא יהפוך אותם לשירים. החבורה נכנסה לאולפן בניו ג׳רזי ב 1994. יו לה טנגו ניגנו ללא אזניות, כך שיוכלו להקשיב אחד לשני, אבל לא ממש הצליחו לשמוע את ג׳אד מדקלם את סיפוריו. הכל היה מן אלתור אחד גדול. שנתיים מאוחר יותר בניו יורק, הוקלטו מחדש 29 מהשירים-סיפורים האלו, בכדי להוציא את זה כאלבום. 

ב 1998, יצא Strange But True, אבל לא עשה גלים. המכירות היו צנועות, לא נעשו הדפסות מחודשות והוא אפילו לא הועלה בהמשך לאפליקציות המוזיקה דוגמת ספוטיפיי ואפל מיוזיק. זה קצת מוזר בהתחשב בקרדיט וההערכה לה זכו גם יו לה טנגו וגם ג׳אד פייר. אבל עכשיו הוא סוף סוף קיבל הזדמנות שנייה. 

אז אם אתם פתוחים לשמוע משהו קצת משונה, עם רעש הגיטרות הנפלא של אירה קפלן, והסיפורים ההזויים והמצחיקים של ג׳אד פייר, האלבום הזה בשבילכם. 

האלבום במלואו