מגירה צרה מדי

הרבה אנשים החזירו ציוד לאחרונה. מותו של ליאונרד כהן עשה כותרות, ואפשר בהחלט להבין מדוע. גם מי שלא מתחבר לקדרות והמלנכוליה חייב להודות שמדובר במשורר נפלא. גם ליאון ראסל נפטר. נכון, ראסל עשה קצת פחות כותרות. הוא היה לעיתים איש צללים ותרומתו היתה בדרך כלל מאחורי הקלעים או לפחות כמספר שתיים ולא בקדמת הבמה אבל תרומתו לעולם הרוק לא תסולא בפז. הנה רשימה חלקית של פרוייקטים ואמנים איתם הוא עבד: גיו קוקר, אלטון ג'ון, הביץ' בויז, ג'ורג' האריסון, רינגו סטאר, אריק קלפטון וגם הפיק אלבומים לבוב דילן, הרולינג סטונס, טינה טרנר ופרנק סינטרה. כאמור רשימה חלקית ביותר.

אבל אם להיות כן, מותו של ליאונרד כהן לא ממש הפתיע אף אחד. הבחור היה בן 82, לא בריא, ורק לאחרונה הוציא אלבום בו התכתב ארוכות עם עצמו ועם אלוהים בין השאר על מוות וחידלון. בראיון שנתן לאחרונה לאחר מותה של מריאן, אהובתו בימים רחוקים, והמוזה לשיר So long Marianne, הוא ציין שהוא הולך להצטרף אליה בקרוב. הוא ידע על מה הוא מדבר. גם ליאון ראסל לא היה ילד. מת במיטתו בגיל 74 לאחר כמה ניתוחים וסיבוכים רפואיים.

הייתי רוצה להתעכב הפעם על מוות לא צפוי וטרגי שהיה הרבה פחות מתוקשר, של אדם שמעולם לא קיבל את אור הזרקורים. אני מדבר על צ׳ארלי מגירה שמת בתשיעי לנובמבר, ביום שלאחר הבחירות. מסתבר שחוסר מזל היתה מנת חלקו לא רק בחייו, אפילו על מותו האפילה ההפתעה וההלם עקב היבחרו של טראמפ. זאת הזדמנות של אחרי הדקה התשעים לעשות הכרות לתושבי העמק עם איש שודאי לא היה מוצא את עצמו בשיחות הסמול-טוק של הסיליקון וואלי והיה הולך לשבת בשקט בפינה עם המשקה ביד.

אתם בטח שואלים: צ׳ארלי מי? אתם לא לבד, מדובר באמן משולי השוליים. שולי שולי השוליים. איש מיוחד שנפטר בגיל 44 בלבד בברלין והשאיר אחריו אשה וילד. בעצם יותר חייזר מאיש. טיפוס שעשה מוסיקה שלא קשורה לכאן ולעכשיו, נאמן לעצמו ולאמת המוסיקלית שלו ללא קשר לאופנות ולטעם הקהל. צ׳ארלי מגירה זה שם במה. שמו האמיתי גבי אבודרהם. הוא נולד בעפולה וגדל במושב גדעונה שבעמק יזרעאל ובבית שאן. מכיוון שגדלתי בעמק, אנחנו בעצם שכנים. אלא שאם מישהו מצפה לסנדלים תנכיות, חולצת סיום מחזור של איזו יחידה קרבית וכובע מצחיה עם לוגו של ג׳ון דיר, נכונה לו אכזבה. הכיוון הוא יותר ז׳קטים נוצצים ושיער משוח לאחור בברילנטין. צ׳רלי עזב את בית שאן ועבר, כמו צעירים רבים מעיירות שדה נשכחות, לתל אביב במטרה למצוא את דרכו.

אני מאוד אוהב את שם הבמה שהוא בחר לעצמו. המון אנשים כותבים למגירה, אבל יש כאלו שהמגירה צרה מהכיל, ויצירתם פשוט פורצת החוצה. גם מבחינה סגנונית קשה להכניס אותו למגירות, הוא התלבש ונראה כמו אלביס, עשה סרף-רוק כמו נער חוף קליפורני, רוקנ׳רול בסיסי ורוקבילי סטייל שנות החמישים, מוסיקת גארז׳ ופאנק רועש עם סאונד מלוכלך שכאילו יצא ממועדוני לונדון או ניו יורק בשנות השבעים.

צ׳רלי גם היה טבח ממש טוב,  ועל כך אף מעידים כמה מחברי בפייסבוק. הוא התחיל את הקריירה הקולינרית שלו במקום די מפוקפק יש לציין, שירות צבאי כטבח בכלא שש. בתל אביב גבי עבד כברמן וגם בישל בבית קפה שהיה שייך לחברו גרופר. מאוחר יותר עבד כטבח בצוות של אייל שני במתחם התדר בבית רומנו ולאחרונה עבד במסעדה בברלין. במשך כל השנים האלו לא ויתר על חלומו והמשיך ליצור מוסיקה.

את הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל כשהקים להקה בשם The Shnek עם חברו הטוב נתן גרופר. הם לא ממש ידעו לנגן והרפרטואר היה די מצומצם. כשגרופר הבין שפרנסה לא תצמח מעולם הרוקנ'רול הוא החליט לפתוח בית קפה. את ההקלטה הראשונה שלו הקליט צ'רלי בתל אביב בשנת 1999 תחת הלייבל החצי פיקטיבי בעל השם "שקר וכזב רקורדס". כמה מתאים. אלבומו הראשון נקרא Da Abtomatic Meisterzinger Mambo Chic ויש לו עטיפה נהדרת עם איורים על גבי ציור "הילד הבוכה" המפורסם.

בתחילת המילניום, במועדון "הפטיפון" פגש את מיכל קאהן, מי שהפכה להיות ״נערת ההפקר״, שותפתו ליצירה וגם חברתו לחיים במשך קרוב לעשור. עם השנים צ׳רלי החליף הרכבים: "צ'רלי מגירה ונערות ההפקר", "Modern Dance Club" (עטיפת האלבום "Love Police" של ההרכב הזה פרובוקטיבית ומכילה רמז לסצינת מין אורלי), "טרלללה בויז", וגם ההרכב בעל השם המדליק "Charlie Megira & The Bet She'an Valley Hillbillies".

עוד לפני שעבר לברלין נקבעה לו הופעה בבר ההופעות "הצימר". הקהל המצומצם שהגיע לראות אותו התבשר שההופעה בוטלה, צ'רלי תקוע בעבודה… ההמשך היה קצת פחות מדכא, הוא נחל הצלחה מסויימת באירופה, עשה סיבוב הופעות אמריקאי וחימם אמנים די ידועים דוגמת ג'וליאן קזבלנקס (סולן הסטרוקס) וג'יי ריטארד. האמת שבהופעות הוא גם נראה כמו שהוא נשמע, עם הג'ל בשיער, הנעליים המצוחצחות והז'קטים סטייל אלביס. לא מכאן ולא מעכשיו כבר אמרנו?

צ'רלי התעניין בפילוסופיה, בכתבי הברית החדשה ובכל מיני תורות ותיאוריות איזוטריות. המוסיקה שלו מתחבאת מאחורי חומת צליל שנותנת תחושה מעט הזויה או סהרורית. הסאונד חם אבל גם רחוק, חולמני ומהורהר כאילו נמצא מאחורי פרגוד חצי שקוף ומנסה לא להיות ברור מדי. אינני מכיר אף אמן ישראלי שיוצר כזה סאונד. אני  חושב שזהו סוד קיסמו וגם אחד הגורמים לחוסר ההצלחה המסחרית. יש לי הרגשה שרוב האנשים מעדיפים ליטוש, צליל נקי.

בשנתיים האחרונות, עקב התפוררות נישואיו, עבר צ'רלי לגור לבד. יום אחד הוא לא הופיע לעבודה במסעדה, דבר שעורר את דאגת חבריו, וכך התגלה ללא רוח חיים בדירתו. סיבת מותו, כמו רבים משיריו, לוטה בערפל. אני די משוכנע שהעולם הבא הפך להיות מקום הרבה יותר מעניין מאז שצ'ארלי מגירה התדפק על שעריו. יהי זכרו ברוך.

פלטת טעימות:

משהו מתחילת הקריירה: אתמול, היום ומחר

https://www.youtube.com/watch?v=AMES2-FErsU

השיר Turn around בהופעה חיה

https://www.youtube.com/watch?v=i4HIRLpyq8s

שרון קנטור מציגה… If you only knew

https://www.youtube.com/watch?v=6VPJRIbyWww

קצת פאנק הפעם, למרות שאלביס לא מת (אבל מייקל ג'קסון נשרף בסוף הקליפ)

https://www.youtube.com/watch?v=a_3JxAVFD3w

נכשלת באהבה (מתוך Rock-N-roll fragments)

https://www.youtube.com/watch?v=KuaqRZMLAYw

Tomorrow's gone כמה נכון… :-(

https://www.youtube.com/watch?v=DnMHDF7ztUI

למי למי יש יותר כבוד?

יהורם גאון הוא סוג של ציפור נדירה, כאב ראש לא קטן למקטלגים במדריך הציפורים הארצי. או כמו שאמרו אצלנו בקיבוץ: אין חיות כאלה. נדמה שידו בכל. זמר, שחקן מגוון שעושה גם תיאטרון בהבימה, גם תכנית ילדים וסיטקום בטלויזיה וגם קולנוע, פוליטיקאי בעברו, בעל תכנית רדיו והרשימה יכולה להימשך ולהמשך.

ואם כבר בקיטלוג  עסקינן, לאיזה מגירה נכניס אותו? מזרחי או אשכנזי? ס״ט ירושלמי ששר בלהקת הנח״ל ובתרנגולים, כלומר שיא הקאנון הישראלי ״האשכנזי״,  אך גם שר לדינו. שמאלני או ימני? מצד אחד פעל למען עמיר פרץ במפלגת העבודה מצד שני לא מתנגד להופעה בהתנחלויות. בקיצור נראה לי שעדיף להשאיר את ההגדרות בצד. יהורם גאון הוא יהורם גאון, נקודה.

לפני שנתחיל יש לי וידוי קטן, המוזיקה של יהורם גאון רחוקה כמרחק מזרח ממערב מהמוזיקה שאני שומע. כשפנתה אלי עורכת העיתון בבקשה לראיין את גאון התגובה האינסטיקטיבית שלי היתה: עזבי אותך,מה לי ולזה? מה גם שבחיים לא ראיינתי אף אישיות מפורסמת וכל העניין נראה לי די מלחיץ. לקחו לי כמה דקות לקלוט שאני צריך לצאת מה comfort zone. לא כל יום נקרית בדרכי הזדמנות לשוחח עם אייקון תרבותי ישראלי כל כך משמעותי. אוקי, אינאף אבאוט מי.

גאון מגיע אלינו להופעה בתחילת דצמבר וזו הסיבה שנתכנסנו כאן הערב. הראיון הטלפוני נערך באחת אחר חצות שעון קליפורניה (בוקר יום שישי בארץ) כך שזה קצת הרגיש לי כמו ציפורי לילה משוחחות. האמת ציפיתי לקבל מישהו חסר סבלנות שכבר עייף מראיונות אבל אודה שטעיתי, יהורם היה נינוח, לבבי ומקסים. בואו נתחיל.

בוקר טוב יהורם, יש לי זיכרון שאני סוחב איתי שנים… מסע אלונקות בצפון, לידינו פלוגה של גולני, אנחנו נקרעים תחת האלונקה בעוד המג״ד מנגן כל הלילה בלופ ברמקול על הג׳יפ את גולני שלי. מה יש לך להגיד על השיר הזה?

קודם כל אני גאה בזה שאני שר את ההמנון של גולני.  כדרך הטבע בעקבות ההצלחה פנו אלי עוד יחידות: גבעתי, סיירת מטכ״ל, השריון וחיל הרפואה עם שיר החובש, מה שחייב אותי לבוא ולהופיע בכל הכנסים ואני לא מחסיר אף כנס ובא לשיר. לגבי גולני שלי, לאחרונה, לאחר צוק איתן נכתב עוד בית בהשראת אב שבנו נהרג בצוק איתן ואני מאוד גאה לשיר אותו.

עושה רושם שאתה לא קופא על השמרים, עד לפני כמה שנים שיחקת בהבימה, הוצאת אלבום משירי עמיר בניון, אתה  משחק בסברי מרנן, מאיפה האנרגיה? לא בא לך לפעמים לפרוש מהכל, לשחק עם הנכדים, לטייל בעולם, להאכיל את הברווזים בפארק...

זה פועל יוצא של יכולת. כל עוד אפשר וכל עוד אני רצוי אז זה הסיפור. לכן אני מלא מרץ ואוהב את מה שאני עושה. יש מקצועות אחרים שהם מין פקידות כזאת. מגיע איזשהו גיל שכבר נמאס לך. אבל אני במקצוע שהוא גם פרנסה אבל גם הובי. נאמר שהייתי מורה או רופא, קרוב לודאי שהייתי פורש ושר היום באיזו מקהלה… אבל מבחינתי שזה לא יפסק לעולם. כל עוד זה ניתן וכל עוד אנשים ירצו לשמוע.

ואם כבר הזכרתי את סברי מרנן, אתה אוהב את סילבן? מרגיש נח עם הדמות?

כן, ודאי, אבל זו רק דמות אחת מני רבות. זו לא חזות הכל. בקרובים קרובים זו דמות אחת, קזבלן זו דמות אחרת, באנטבה זו דמות אחרת ובנבלות של קניוק זו דמות אחרת. זה המקצוע...

אחיך ז"ל הצליח מטאורית בתחום העיסקי. אני תוהה מה גורם לכך שמשפחה אחת תוציא מתוכה שני אחים כל כך מוצלחים. ספר באיזה בית גדלתם?

יכול להיות שהסיפור הזה הוא פועל יוצא של משפחה דלת אמצעים בצורה קיצונית. חיינו בירושלים, משפחה ספרדית מסורתית  עם אב שעבד לילות כימים כדי לפרנס את משפחתו. כנראה שבנים שגדלים בבית כזה משתדלים יותר, מתאמצים יותר . בבית שבו האב אוסף פרוטה לפרוטה גדל ילד לתפארת עם המון אמביציה שהופך להיות מנכ״ל  כו״ר, קונגלומרט אדיר, הגדול ביותר בישראל מאז הקמתה. וגם אני בשטח שלי, מנסה כל חיי להוכיח את עצמי, להוכיח שאני יכול וולהלחם על אהבתו של הקהל.. זו מלחמה שאיננה פוסקת.

אין עוד הרבה אמנים כמוך עם מנעד כה רחב של כישורים ועיסוקים. אני תוהה ממה אתה מפיק הכי הרבה סיפוק ועניין? מה עדיין מרגש ומסב לך הנאה?

זו שאלה שנשאלת הרבה מאוד פעמים ואף פעם אין לי תשובה עליה. אין דבר שאני אוהב יותר מהאחרים. אם אני עושה טלויזיה, כנראה שאני מצליח בזה, ואם אני שר כנראה שאני מצליח גם בזה. יש לי תכנית רדיו שמשודרת כל יום שישי כבר עשרים שנה. אני לא עושה שום דבר שאני לא מצליח בו, ואני אוהב את כל מה שאני עושה. בסופו של דבר הכל זה בתים שונים באותו הספר.

הקלטת לא מזמן את השיר "שלומי" שכתבה זלדה, לזכרו של רס"ן בניה שראל, מפקד פלס"ר גבעתי שנהרג במבצע צוק איתן. מה דעתך על הדיון סביב פרשת אלאור עזריה? מגיע לו שיכתבו עליו שיר?

שלומי היה ביוזמתה של שרה נתניהו שביקרה בביתו של בניה. האמא סיפרה לה שהיא מאוד אוהבת את השיר של זלדה. שרה נתניהו פנתה אלי ואני פניתי לנורית הירש בבקשה שתלחין אותו לזכרו.

לגבי אלאור עזריה, מה פתאום, זו היתה טעות שהתחילו עם זה בכלל. זה היה צריך להתדיין בועדה פנים צבאית ואז היו צריכים להחליט אם להעמיד אותו לדין. היציאה הזאת החוצה של המהיגות הארץ ישראלית היתה טעות אחת גדולה לדעתי. זה נושא שלא שווה שידברו בו.

עברת תקופה של פעילות פוליטית, ואפילו רצת לראשות עיריית ירושליים. והיית חבר מועצה. לאחרונה אפילו קיבלת תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בר אילן ועושה רושם שאתה מקבל תמיכה גם מימין וגם משמאל. אתה עדיין פעיל פוליטי? מה דעתך על השימוש של זמרים (או שחקנים) בכוחם כאנשים מפורסמים כדי לנצל זאת לצורך קידום אג'נדה פוליטית, דוגמת הצל או רוג'ר ווטרס?

אני לא פעיל פוליטית בכלל. אם יש לי דעות אני אומר אותם בתכנית הרדיו שלי ומסתפק בזה. פוליטיקה זה מקצוע שאני ממש לא שייך אליו והגעתי למסקנה הזו בעשר השנים בהם הייתי בעיריית ירושלים. אני לא אוהב את זה. אם הייתי כותב שיר מחאה בעד מלחמה או נגדה והייתי שר אותו מול קהל שבא להתבדר זו הונאה. הקהל בא לשמוע את לא נפסיק לשיר, או את עוד לא אהבתי די, או רוזה, ולא בא כדי שאני אטיף לו. את זה יש לו מספיק בעיתונות ובטלויזיה בכל יום מימות השבוע. אם אני רוצה למחות או להביע דעה פוליטית, יש מספיק מקומות לעשות זאת, אם זה בעיתון, בתכנית הרדיו שלי או בטלויזיה בתכניות המיועדות לפוליטיקה.

אתה ידוע כאחד שעשה רבות לקידום הזמר המזרחי, אם זה דרך שירת הלדינו או התכנית שפיתחת ללימוד כלי נגינה מזרחיים מסורתיים כשהחזקת בתיק התרבות בעיריית ירושלים. מה דעתך על מירי רגב וטענותיה כלפי קיפוח התרבות המזרחית?

מירי רגב היא שרה שעושה את עבודתה נאמנה בדרכה שלה. אם היא תשכיל להעביר תקציבים נוספים לתרבות, תבורך. זהו.

אחד התקליטים היחידים שלקחתי מאוסף התקליטים של הורי היה אלבומם של שלשיית גשר הירקון (את הגבעטרון השארתי אצלם…). בני אמדורסקי כבר מזמן לא איתנו, ולאחרונה גם איבדנו את אריק איינשטיין. אתה מתגעגע לימים ההם? לימים בהם הלהקות הצבאיות נתנו את הטון בזמר העברי?

בודאי. אני חושב שכל אדם מתגעגע לימים בהם הוא היה צעיר יותר. אני מתגעגע לדברים שעשיתי בתרנגולים, בשלשיית גשר הירקון, בלהקת הנח״ל. אבל אני מתגעגע במידה מסויימת, אני לא דמות נוסטלגית שחיה את העבר ועורג למה שהיה. אני כל הזמן מסתכל קדימה ועושה דברים חדשים. אז במקום לשקוע בזכרונות אני פשוט רץ קדימה.

בהופעה שלך כאן תשיר שירים מהתקופה ההיא?

ודאי, אשיר חומר ישן, חדש, מכל התקופות.

אתה שייך לדור שגדל על מיתוס כיבוש הארץ והתייחסות ליורדים כאל "נפולת נמושות". מה יחסך לישראלים שמחליטים להגר לחו"ל? האם יש לדעתך זכות ליהודים ולישראלים לשעבר להתערב בנעשה בארץ?

היתה תקופה בעבר בה באמת היה לזה יחס שלילי אבל אני חושב שזכותו של כל בן אדם להחליט איפה לבנות את חייו. בסופו של דבר הדרך בה אתה בוחר לחיות את חייך זה הדבר החשוב ביותר. כל אדם בוחר לחיות בדרך הכי נכונה לו ואין מגבלות בנושא הזה. אני אישית כל פעילותי והווייתי הם בארץ ישראל, כולל הנושאים עליהם אני שר. החמצן שלי הוא פה בארץ ישראל, גם מבחינת השפה והתרבות וכל העשייה שלי, ולעולם לא אעזוב את הארץ. אבל מי שזו דרכו, אני יכול רק לאחל לו שיצליח.

בסרט "מבצע חמניה", אתה משחק את ראש המוסד לוי, תפקיד המבוסס על שילוב בין דמותו של שמעון פרס (בזמן שהיה מנכ״ל משרד הביטחון וממובילי פרוייקט הגרעין הישראלי) לאיסר הראל שהיה ראש המוסד. אתה מרגיש שהסרט עשה חסד עם פרס? יש כיום מנהיגים בעלי שיעור קומה כמוהו?

תראה, מאז 48 אני שומע כל שנה שאין מנהיגים כמו אלה שהיו. אבל לא פוחת הדור. כל הזמן אומרים שהנוער הוא לא אותו נוער, אז נכון, הוא לא אותו נוער, הוא רק נהיה יותר טוב. הוא מתנדב לכל היחידות הקרביות  וכולי וכולי. אומרים מה שהיה כבר לא יהיה. נכון מה שהיה כבר לא יהיה, וטוב שכך, לכן אני לא חושש ועוד יקומו לנו מנהיגים בעלי שיעור קומה. לא אלמן ישראל.

אם כן, בנימה אופטימית זו נסיים את הראיון, המון תודה ובהצלחה בהופעה. 

Psych on 45 - Isoteric Psychedelia from 50 Year Ago

קצת הזנחתי לאחרונה את פינת היובל, וזה לא שלא קרה כלום בפסיכדליה, נהפוכו, נהיה חם מתמיד. בנובמבר 66 יצאו שלושה אלבומים שהזכירו לראשונה את המונח "פסיכדליה" בשם האלבום. מדובר באלבום של להקת ה Deep שנקרא Psychedelic Moods: A Mind-Expanding Phenomena והראשון של מעליות הקומה ה-13- The Psychedelic Sounds of the 13th Floor Elevators וגם סוכריית המקל הפסיכדלית של ה Blues Magoos אלבומם המופלא Psychedelic Lollipop. אין ספק שלכל אחד מהאלבומים הללו מגיע פוסט בפני עצמו, אבל לא היום.

הפעם אני רוצה לעשות מסע בזמן ובמרחב, טיול מחוף ל חוף (נפסח על מרכז היבשת) המתמקד בסינגלים של להקות לא כל כך ידועות שהביאו לנו לפני חמישים שנה יופי של דברים. בקיצור Psych on 45.

בואו נתחיל בתפוח הגדול. ה Mystic Tide מלונג איילנד הקליטה במהלך חייה הקצרים מעט מאוד שירים וכולם נכתבו ע"י הגיטריסט Joe Docko. הסינגל Stay away הוקלט בנובמבר 66. עברו 25 שנה מפירוקם עד שדיסטורשן רקורדס הוציאו אלבום שריכז את כל החמרים שלהם בשם Solid sound / Solid ground.

נשאר במדינת ניו יורק, אבל נעלה ל Fairport שם ל Darelycks היה טריפ רע. הם פעלו בין 64 ל 67 ו Bad trip היה הסינגל היחיד שהקליטו.

הכיוון מערב. אנחנו טסים ללוס אנחלס שם היה לא מעט אקשן. הדבורים, שמצצו את הצוף בעיירה Covina שבפרברי LA הביאו לנו את Voices green and purple. יש המגדירים את הגרז'ניקים האלה כחלוצי הפרוטו פאנק. גם העטיפה של הסינגל מזכירה בעיצובה לא מעט עטיפות של להקות פאנק שיגיעו עשור מאוחר יותר. מבקר המוסיקה ריצ'י אונטרברגר כתב דוקא על הצד הפסיכדלי: "The psychedelic touch was added not just by the florid and deranged lyrics, but by the choruses, where the tune disappeared, the drums sped up, and the scrawling guitars made ascending shards of noise". אגב, היו עוד לא מעט להקות שנקראו The Bees, אל תתבלבלו.

עדיין בלוס אנג'לס, באותו חודש השזיפים האלקטרונים התעוררו בוקר אחד והרגישו ש They had too much to dream last night. אמנם מדובר בחבורה די ידועה בקרב חובבי פסיכדליה אבל אני מת על השיר ולא יכלתי שלא להכניס אותו לפלייליסט.

בסן גבריאל שבמזרח לוס אנג'לס התאמנו ה Premiers בחצר ביתם של האחים לורנס (גיטרה) וג'ון (תופים) פרז בעידודה של אימם. הקהל החל להגיע לחצר ולבסוף נאספו ע"י מגלה כשרונות ואף חיממו את ג'וני "גיטאר" ווטסון. בנובמבר הם הקליטו את Get on this plane. אחלה טיסה.

להקת Perpetual Motion Workshop שיחררו שני סינגלים - Won't come down וגם Infiltrate your mind (אהבתי את הפאז ושמתי את שניהם בפלייליסט). האמת שאני לא יודע עליהם כלום חוץ מהעובדה שהם מאזור לוס אנג'לס ושאלו שני הסינגלים היחידים שהקליטו.

נסיים את הטיול שלנו בסן פרנסיסקו עם The William Penn Fyve שנקראה גם William Penn and his Pals.

מדובר בחבורה שפעלה בין 65 ל 68. המתופף היה מיקי הארט, שניגן תקופה בגרייטפול דד ונמצא גם כיום מאחורי כלי ההקשה של גלגוליה המאוחרים The Dead ו- Dead and company. הזמר היה גרג רולי שהקים אח"כ להקה בשם סנטנה עם אחד קרלוס, ואחרי שפרש מסנטנה הקים את להקת Journey. החבורה ההיפית הזו הביאה לנו קלאסיקת פסיכדליה בשם Swami, אחלה סינגל לסיים איתו את הטריפ.

הנה הלינק לפלייליסט  https://www.youtube.com/playlist?list=PLOF8F6H6R6bPlHJqZcG8PUIXgTDFIWXJ9

חד הקרן שנגמר לו הסוס

באחד מארועי הברנינג-מן פגשתי חד קרן. במחשבה שנייה זה כנראה היה איש שהתחפש. מה שהסגיר אותו היתה העובדה שדיבר אנגלית. הוא סיפר לי שהוא חבר בארגון ללא מטרות רווח שנקרא Save the Unicorns ושמדובר בזן נכחד וכדאי שנתגייס לפני שיהיה מאוחר מדי. יש אמת בדבריו, אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה בה נפגשתי פנים אל פנים עם חד קרן אמיתי ויש לי הרגשה שאני לא היחיד.

הסיפור הפעם, כפי שודאי כבר ניחשתם הוא על להקה בשם Unicorn. להקה שלא קיבלה את תשומת הלב הראויה. אני לא מדבר על חדי הקרן הקנדים, לא על היפנים וגם לא על השוודים, אלא על הלהקה הבריטית. אגב Unicorn זה בכלל חד-תירס, לא?

לא מדובר כאן בפסיכדליה כבדה (אם בכלל), גם לא באיזה משהו אקספרמינטלי פורץ דרך שישאיר אתכם פעורי פה. מדובר במוסיקה קליטה עם הרמוניות קוליות, השפעות רבות של הפולק והקאנטרי-רוק האמריקאי, משהו על הסקאלה שבין ה Byrds, באפלו ספרינגפילד ואפילו רחמנא ליצלן, האיגלז. אבל בניגוד לחיות שהזכרתי כאן, הם לא השכילו להסתגל לעולם המשתנה, לא הצליחו להתרבות ולהביא צאצאים, מה שכמובן מסביר את העלמותם מהנוף.

הלהקה הוקמה ב 1963 ע״י קן בייקר, פט מרטין ופיט פרייר שהיו חברים לספסל הלימודים בעיירה Send. אגב חבר נוסף שחלק איתם את ספסל הלימודים והוא גם קרוב רחוק של פט היה אחד, אריק קלפטון.

החברים היו מתכנסים באופן קבוע לג׳מג׳ם בביתו של קן ולשם כך פט היה גומע חמישה מייל על אופניו לכל כיוון. ערב אחד פט שכח את עצמו וכבר נהיה מאוחר וחשוך. כשאבא פט מרטין סיניור בא לקחת את פט מרטין ג׳וניור, הוא הגיע למסקנה שאם בנו כל כך אוהב לנגן, עדיף שיעשה משהו בנידון במקום שיסתובב עם פרחחים ברחוב.

אבא מרטין קנה לחבורה מערכת תופים, מגבר וכל מה שצריך וגם נידב את הגראז׳ המשפחתי, שקירותיו צופו בקונטיינרים של ביצים וכונה מעתה The Shed. עוד להקת גראז׳ של ילדודס בגיל התיכון יצאה לאויר העולם... החבר׳ה עזבו את בית הספר בגיל 17 והחלו מופיעים במועדונים מקומיים בעיקר כלהקת קאברים (הם מאוד אהבו לכסות את הבירדז) תחת השם The Late Edition.

לא אייסר אתכם בכל קורות הלהקה, רק אציין שבהמשך שמם שונה ל Unicorn ושב 1971 זכו בחוזה הקלטות והוציאו אלבום בכורה בשם Uphill all the way (אין ספק שהיתה אמביציה…).

ב1973 הם הוזמנו לנגן בחתונה של חבר. אחד האורחים בחתונה היה דיויד גילמור שהתלהב ממה ששמע, עלה לבמה וביצע איתם את Heart of Gold. גילמור סיפר להם שהוא פריק של פולק וקאנטרי אמריקאי אבל בפינק פלויד אין לו סיכוי להכניס את הכיוון הזה. הוא בדיוק סיים לבנות אולפן אצלו באחוזה הכפרית והזמין את הלהקה לבדוק את המקום.

כשהם הגיעו לחווה של גילמור ב Essex הופתעו לגלות מקום עם ציוד מדוגם ושלל גיטרות מרשים. זה היה אחרי שהצד האפל יצא ויחד עם פינק פלויד החל להמריא גם חשבון הבנק של גילמור וחבריו ללהקה הבומבסטית.  דיויד אמר לחדי הקרן להשאיר את הציוד בוואן, יש לו הכל. אחרי כמה מפגשים וצפייה משותפת בסרטים של מונטי פייטון הוא הפך להיות מנהל הלהקה ואף הפיק להם שניים וחצי אלבומים. גילמור אפילו עשה קאבר יפה לשירם There's no way out of here באלבום הסולו הראשון שלו. באופן אישי אני הכי אוהב את אלבומיהם השני והשלישי Blue Pine Trees ו - Too Many Crooks.

נראה היה שהם בדרך הנכונה. הם הגיעו לארה״ב, הופיעו בוויסקי א גו גו המפורסם (חיממה אותם מוזיקאית צעירה ולא מוכרת בשם פטי סמית׳), ואף סחפו קהל של 20,000 איש באיצטדיון בבוזמן שבמונטנה. קצת אחר כך יצאו לסיבוב הופעות יחד עם פליטווד מק, ניגנו לצד מאנפרד מן, קאמל והדובי ברדרז. ב 1977 אחרי ארבעה אלבומים ומלאנתאלפים הופעות נגמר להם הסוס :-)

לא מדובר במשהו שהעולם לא יכול בלעדיו אבל בסך הכל זו היתה חבורה מוכשרת שכתבה לא מעט שירים מצויינים ולמרות שחסתה תחת כנפיו של דיויד גילמור, די מהר נעלמה לתהום השיכחה. בואו, תנו להם צ׳אנס.

קבלו פלטת טעימות:

https://www.youtube.com/watch?v=4KklBhatssU

https://www.youtube.com/watch?v=BFV_O9iGz3g

https://www.youtube.com/watch?v=1n0ibCCFooM

https://www.youtube.com/watch?v=PDssNn8PvDU

https://www.youtube.com/watch?v=zUPMHg7jvSs

דלתות

יש דלתות מסתובבות, יש כאלה שמנחשות אותנו מעצמן ויש כאלה שהן כל כך קטנות שאין לנו סיכוי לפתוח אותן אם לא ניתן את הביס הנכון מהעוגיה או נלגום משיקוי הקסמים. לדלתות כאלה יכול לקחת שנים להפתח, וגם אז לא בטוח אם מדובר במציאות, חלום או בדיה. הכל תלוי במצב התודעה.

הסיפור הבא מתחיל ב 1967, בינואר קר בשכונה השחורה והדי מוזנחת אליה פוזלים כרישי הנדל"ן של סן פרנסיסקו את עיניהם החמדניות, היא שכונת הפילמור. להקת הדלתות הופיעה במועדון הפילמור בשישי בינואר לצד ה Young Rascals ולצד Sopwith Camel. לאחר ההופעה ניגש אל מאחורי הקלעים גיטריסט צעיר ממוצא לטיני בשם קרלוס, שעבד כשוטף כלים בטיק-טוק דרייב-אין שב 3rd street, החמיא לחברי הלהקה על ההופעה וניסה לעניין את ג'ים מוריסון במוסיקה שלו. בקבוק משקה הועבר מיד ליד, וג'ים, שהיה מיוזע וצמא אחרי ההופעה האנרגטית לגם מלוא הבקבוק. מוריסון לא ידע שהקוקטייל היה מהול בחמרים אותם רקח Owsley Stanley וזאת עוד לאחר שכבר היה מתודלק כהוגן…

חברי הלהקות החלו לעזוב. חלקם לבד, חלקם עם גרופיות שהגיעו מהייאט אשבורי, וחלקם הביתה לנשותיהם. רק ג'ים (שפתאום החל להרגיש שתולעי ענק זוחלות מתחת לעורו), קרלוס, פועלי הבמה והמנקים נשארו. מוריסון נכנס לטריפ מטורף שכמעט והרג אותו. לולא קרלוס היה בסביבה אולי היינו מדברים היום גם על מועדון ה 23.

קרלוס סנטנה השקה את ג'ים מים, הזמין מונית ולקח אותו לדירתו הזעירה, שם שמר עליו מכל משמר לבל יעשה שטויות. זמן רב עבר עד שמוריסון התאושש ולאט לאט החל יוצא מהטריפ. מכיון שללהקה היו מתוכננות הופעות נוספות בעיר, ג'ים נשאר, ובמהלך השבוע הבא ג'ימג'מו השניים וכתבו מספר שירים ביחד. קרלוס סנטנה היה מיודד עם Clifton Skinner שהיה לו אולפן הקלטות ברח' Sutter. יחד עם חלק מחברי הדלתות ונגנים נוספים נכנסו השניים והקליטו את הקטעים שחיברו יחדיו. בעקבות אותו טריפ קטלני הם קראו להרכב המאולתר Down Dirty Shake.

השנים חלפו והמאסטרים שהעלו אבק היו נעלמים לחלוטין לולא יום אחד עשתה בתו של סקינר סדר במרתף לאחר הצפה ומצאה את האוצר הבלום. עקב מאבק על זכויות יוצרים החמרים לא שוחררו מעולם באופן רשמי אך בוטלגים דלפו לאחרונה לרשת..

רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע

בואו נתחיל מהתחלה.

מה אתם יודעים על העיירה Merced? סביר להניח שלא הרבה, וזה ממש בסדר... מדובר בעיירה ענייה ומוכת אבטלה, שהסיבה היחידה לעצור בה היא אם אתם ממש צריכים לעשות פיפי ולא יכולים להתאפק בדרך ליוסמיטי נאשיונל פארק. עד השבוע חשבתי ששום דבר טוב לא יצא מהעיירה הזו. מסתבר שטעיתי.

בסוף השבוע שעבר לקחתי את בתי בת השמונה ושלושת רבעי (בגיל הזה זה חשוב) העירה. יום רק שלנו, אבא ובת. יום קודם חבר מהעבודה עניין אותי באיזה פסטיבל שכונתי ושאל אם אני מכיר חלק מהלהקות. לא הכרתי כלום אבל זה נראה מעניין. כשהגענו כל הסיפור נראה מעט מאכזב: שני בלוקים חסומים לתנועה, דוכנים משני הצדדים, במה בכל צד וזהו. Nothing to write home about. מזל שזה היה מטר מהים והיה יום שמשי ומקסים. הקטנה בנתה ארמון בחול, סליחה, ממלכה, עם כפר לפשוטי העם, גשר מעל המים ואפילו מגרש משחקים. כשחזרנו מהים למתחם הפסטיבל, בדיוק הופיעה להקה שהשאירה אותי שמוט לסת. אולי זה הבירה והחום, אולי זה הנגינה הנהדרת או הקול הנפלא של הסולן, הרגשתי כאילו נכנסתי למנהרה יחד עם דאג וטוני. ניגשתי להודות להם בסוף ההופעה אבל האמת שלא לגמרי קלטתי איך קוראים להם. אני ממש לא יודע למה, אבל אפילו לרשימת הלהקות על תכניית הפסטיבל הם לא נכנסו. רק כשהגעתי הביתה והתחלתי קצת לחפור למדתי ש Down Dirty Shake הגיעו מהעיירה הנידחת. או כפי שהם אמרו פעם בראיון: "אלוהים נתן לנו לימונים, ואנחנו עשינו מהם מוסיקה פסיכדלית". הם שחררו אלבום ב 2011, ממשיכים ליצור בסן פרנסיסקו ומדי פעם משחררים שירים בבנד-קאמפ. יום יבוא ותוכלו להגיד לחברים שלכם שאתם הכרתם אותם קודם. יופי של דבר.
אם כן יש דלתות שיכול לקחת להן שנים להיפתח, וגם אז לא בטוח אם מדובר במציאות, חלום או בדיה. הכל תלוי במצב התודעה.

אז בואו ונשמע קצת:

https://www.youtube.com/watch?v=bydI6foiE8M

קצת בלוז א לה פיטר גרין:

https://www.youtube.com/watch?v=lGs8IZpHJ0Y

ועוד אחד לדרך:

https://www.youtube.com/watch?v=oNug3ljO2xc

ולינק לאתר הבנד קאמפ של הלהקה:

https://downdirtyshake.bandcamp.com/