מראות

 אני מניח שכולם מכירים את האמרה המפורסמת של בריאן אינו על זה שמעט מאוד אנשים שמעו בזמן אמיתי על הוולווט אנדרגראונד אבל כל מי שנחשף אליהם הקים להקה. הוא אמנם לא אמר את זה בדיוק ככה אבל בערך. על להקה אחת כזו אני רוצה לכוון זרקור, ויש לי הרגשה שהאור יחזור אלי מכמה כיוונים. להקת Mirrors פעלה בין השנים  1973 ו 1975 בקליבלנד, אוהיו. יש הטוענים שהיא הוקמה כבר ב 1971, אבל לך תסמוך על זיכרון של אנשים לגבי דברים שקרו בעולם הרוק באותה תקופה.

Mirrors

הוולווט אנדרגראונד הגיעו להופיע באוהיו בין השנים 68 ל 71 לא פחות מ 14 פעם. הרבה יותר ממספר ההופעות שהיו להן בניו יורק. זה אמנם לא מתחרה במספר ההופעות במועדון מסיבת התה בבוסטון, אבל בהחלט מספר מכובד. ברנש צעיר בשם Jamie Klimek לא פספס אף אחת מהן. הוא אפילו הביא טייפ והקליט מעמדתו בקהל את כל ההופעות בהן נכח. הוא גם הקים להקה. המראות (בעצם "מראות", לא היה לפני השם שום The) ניגנו בכל מקום שרק נתנו להם. ערבי ריקודים בתיכון, ברים, בתי קפה או אפילו בסלון של הילד עם ההורים שעזבו את העיר לסוף השבוע והיו בטוחים שהמלאך שלהם צריך את השקט כדי ללמוד למבחן. הסגנון היה משהו בין גראז' לפסיכדליה, אולי אפילו פרוטו-פאנק. כפתור הווליום במגבר הועלה למספר 12. 

Mirrors

קצת רקע כללי: קליבלנד של שנות השבעים לא היתה מקום סימפטי במיוחד. מלחמת כנופיות בכל מקום והפשע שולט ברחובות. מי שרק יכל, עזב את העיר בלי להביט לאחור. מכוניות תופת התפוצצו על ימין ועל שמאל. לא סתם העיר זכתה בכינוי המפוקפק: "Bomb City, USA". הרבה זעם היה שם, מה שיכול להסביר את הנטייה של חלק מהלהקות לכיוון מלוכלך, רועש ופאנקיסטי . קחו למשל את ה Dead Boys שהוקמה באותה תקופה בעיר. גם כריסי היינד גדלה לא רחוק משם, מעט דרומה באקרון, ועזבה בלי להעמיד פנים שהכל בסדר.

Scenes from the bomb city

בניגוד ללהקה אחרת שהושפעה חזק ממחתרת הקטיפה - המאהבים המודרניים (כתבתי עליהם כאן בעבר, אתם מוזמנים לחפש את הפוסט), הצליל של המראות היה מלוכלך יותר וגס למדי. אפשר לראות בזה חוסר מקצועיות, אבל אפשר לתת להם קרדיט ולראות בזה סוג של וייב פאנקיסטי מכוון. הם ביצעו קאברים של הוולווט כמובן, הקינקס ועוד להקות מהתקופה לצד חומר מקורי. אגב, הם לא היו חבורת נאדות כבדים ומדוכאים שבטוחים שהשמש זורחת להם מהישבן ושילבו לא מעט הומור בהופעות. בניגוד למה שכתבתי לפני שני משפטים, לא הכל היה רועש. תקשיבו למשל ל All my life, שיר שקט יחסית ומקסים או ל How Could I.

חברי הלהקה כללו מלבד את קלימק שכתב את השירים ניגן בגיטרה ושר, גם שני ג'ימים נוספים על הגיטרה: ג'ים קרוק וג'ים ג'ונס, פול מוראטה בקלידים, בסיסט בשם קרייג בל והמתופף מייק וולדון. בהמשך בל גוייס לצבא והוחלף והיו כמה שינויים בהרכב, אבל בינינו, מי בכלל יזכור משהו משהשמות שהזכרתי עוד חמש דקות? 

בזמן אמת הלהקה הוציאה סינגל אחד בלבד (ב 75). זה היה השיר Shirley ומצידו השני She smiled wild. רק הרבה שנים אחרי פירוקם, חומרים שלהם החלו להשתחרר. חומרים שהם הקליטו לאלבום בשם Another Nail in the Coffin יצא רק ב 89 במספר עותקים זעום היות והלייבל, Dutch, פשט את הרגל. הם גם הופיעו בתקליט אוסף לצד להקות אחרות מקליבלנד מאותה תקופה (למשל ה Electric eels) אבל רק מעטים שמעו עליהם. בתחילת שנות האלפיים, כששולי הפנינים הפסיכדליות נכנסו לפעולה, יצא האוסף Hand in my pockets בלייבל Overground records שכלל גם קטעים מהופעות חיות, יצא מחדש Nail in the Coffin עם בונוס דיסק שכלל גרסאות דמו ושוחרר אלבום של שירים נוספים שלא יצאו לפני כן בשם Something That Would Never Do. אגב בכתבה על הלהקה שעשה ג'וליאן קואפ למדתי שיצא גם אלבום סלף טייטלד ב 82, אבל לא נתקלתי באלבום הזה בשום מקום אחר. 

בסוף הקיץ של 75 התקיימה הופעת פירוק בשם ההולם "Extermination Night". מלבד המראות היו שם שתי הלהקות הנוספות שפעלו בקליבנד באותם חוגים: Rocket From The Tombs ו The Electric Eels (פול מוראטה, ניגן בשתי להקות באותו הערב, המראות והצלופחים החשמליים). ג'יימי קלימק הרגיש שההרכב מיצה את עצמו ובזה בעצם נגמר הסיפור. ג'ים ג'ונס המשיך ל Electric Eels ומשם להרכב מוכר למדי: Pere Ubu. המתופף מייק וולדון הקים בשנת 80 מגזין וידאו בשם Psychotronic Video.

יותר מעשור אחרי הפירוק קלימק ומוראטה ניסו לתת למראות הזדמנות נוספת להראות את עצמם ועשו פרפור נוסף בין השנים 86 ל 92. בזו חלפה לה תהילת עולם. בעצם תכלס, תהילה אף פעם לא היתה שם. ככה זה כשאתה חי ויוצר בקליבלנד ולא בניו יורק או לוס אנג'לס או סן פרנסיסקו...

** אני הגעתי אליהם רק לאחרונה ודי במקרה. הקשבתי ל Trip, ה EP חדש של Lambchop. מדובר בשישה קאברים. הסולן בעל הקול הנמוך מים המלח, קורט וגנר, נתן לכל אחד מחברי הלהקה לבחור שיר שהוא רוצה לעשות לו קאבר וקבע איתו לסשן של אחד-על-אחד באולפן. התוצאה היא אוסף אקלקטי למדי של שירים. יש שם את סטיבי וונדר, הסופרימס לצד ווילקו, זמר הקאנטרי ג'ורג' ג'ונס ו… Mirrors. מכיוון שאני חפרן בלתי נלאה, ישר הלכתי לנבור וגיליתי את החבורה הזו. 

Lambchop