אמונה עיוורת

קיץ. עונת הפסטיבלים. כבר שומעים את תרועת החצוצרות ואת כל ההו-הא סביב הפסטיבל המבוצבץ ההוא באפר-סטייט ניו יורק. אבל פינת היובל דווקא החליטה לחצות את האוקיינוס האטלנטי ולהתמקד בקונצרטים שנערכו ביוני ויולי 69 בהייד פארק שבבירת הממלכה המאוחדת. 

ההייד פארק הלונדוני כבר אירח קונצרטים חינמיים לרווחת תושבי העיר לפני קיץ 69. למעשה אותה במה אירחה הופעות עוד מסוף המאה ה-19 (ב 1890 הבמה הועתקה ומוקמה במקומה הנוכחי). ב 29 ביוני 1968 נערך אחד המוצלחים שבהם. 15,000 באו לצפות בפינק פלויד, רוי הארפר וג׳טרו טול. ג׳ון פיל אמר מאוחר יותר שזה הקונצרט המוצלח ביותר בו נכח. אם היו מגיעים לאותו אירוע 20,000 היינו יכולים לראות בזה תחילתה של סדרה הנדסית, מכיוון שבקונצרט אותו אציין צפו 100,000 איש, ואילו בזה שייערך רק חודש מאוחר יותר (אכתוב עליו בחודש הבא) צפו לפי חלק מההערכות כ 500,000 איש. כן, קהל גדול יותר מזה שנכח בוודסטוק.

אם כן ב 7 ביוני 69 נערך קונצרט חינם בו הופיעה להקה שהיתה רק בת כמה חודשים ספורים. היא אפילו עדיין לא הוציאה אלבום אבל כדי להאמין שלהקה ״אלמונית״ שכזו הביאה לפארק כמאה אלף איש כנראה לא צריך אמונה עיוורת.

חברי להקת Blind Faith היו רחוקים מלהיות אנונימיים. זהו וואחד סופר גרופ. קלפטון ובייקר הגיעו אחרי התפרקותה של Cream, ווינווד היה אחרי Traffic ו- Ric Grech הגיע מלהקת Family. החבורה התגבשה בתחילת 69. זה התחיל עם כמה ג׳ימג׳ומים של קלפטון וווינווד. בייקר היה הבא שהצטרף ואחרון שצורף היה גרץ׳. הם החלו לעבוד על חומרים חדשים במטרה להוציא תקליט. ההופעה בהייד פארק היתה בעצם ההופעה הראשונה שלהם והחומר המקורי שלהם עדיין לא היה לגמרי מגובש. 

מי חימם באותו אחר צהריים נעים בפארק? ראשונה עלתה להקת Third Ear Band עם הדרואונים האוריינטליים, הראגות ושלל הכלים הלא שגרתיים. אחריהם עלו The Edgar Broughton Band  עם קולו החרוך של אדגר שמזכיר לעיתים את זה של קפטן ביפהארט. הבא בתור היה הפולקיסט ריצ׳י הייבנס, שחודשיים מאוחר יותר גם יעשה לעצמו תהילה כשיופיע בוודסטוק. גם דונובן הגיח בספונטניות ונתן שני שירים.

Donovan

Third Ear Band

המופע של בליינד פיית׳ נערך בסך הכל כ 45 דקות ומלבד השירים המקוריים שייכנסו כחודש מאוחר יותר לאלבום האולפן היחיד של הלהקה (שעל העטיפה המעט פדופילית שלו בהוצאה הבריטית, בטח אפשר לכתוב פוסט בפני עצמו…) הם גם עשו קאבר ל Under my thumb בעוד מיק ג׳אגר ומריאן פיית׳פול נמצאים בקהל (מיק בא לבדוק את המקום לפני הופעתם הקרבה של הסטונז), עשו בלוז ישן של סמי מאיירס בשם Sleeping in the ground ואת Means to an end של טראפיק. הביקורות היו מעורבות. היו שטענו שאריק קלפטון לא ממש נכח והתנהג בצורה מוזרה. היו בקהל לא מעט שציפו מהלהקה להיות המשך של קרים והתאכזבו לשמוע שירים קצת פחות רוקיסטיים. בעיני זאת היתה אחלה הופעה. מה לעשות, הקול של סטיב ווינווד פשוט עושה לי נעים באוזן ויש לבליינד פיית׳ יופי של שירים. 

עטיפת האלבום בגרסה הבריטית

המופע הוקלט וצולם, אבל רק בתחילת שנות האלפיים יצא על DVD כשהוא מכיל מלבד הקונצרט עצמו גם ראיונות וקטעי בונוס. הייתי נותן לא מעט כדי להיות נוכח בינות אותם 100,000 איש בפארק. 

עטיפת האלבום בארה"ב