אני רוצה לספר על על אמנית יפנית קטנה, נחושה, אפילו אובססיבית, שתרומה לעולם האמנות היא אדירה. אולי האמנית הויזואלית הכי מעניינת בשנות השישים. הטריגר לפוסט הזה הוא סרט דוקומנטרי מצויין שיצא לאחרונה על האמנית בשם Kusama - Infinity.
סיכוי טוב ששמעתם עליה. בשנים האחרונות היא זכתה סוף סוף לברכתו של העולם האמנותי ובכל מוזיאון בו מוצגות עבודותיה משתרך תור ארוך בחוץ. אבל כדי להגיע למעמד המיוחל היא נאלצה לשלם בלא מעט דם, יזע ודמעות, הרבה יותר מעמיתיה הגברים שיצרו לצידה. היא לא הצטמצמה למדיום אחד, ולמרות שהיא ידועה בעיקר בזכות העבודות התלת מימדיות, המיצגים והציורים שלה, קוסמה גם עסקה באופנה, קולנוע, ואף כתבה שירה.
ייויי קוסמה (אפילו שמה הפרטי בעברית נראה כמו יצירת אמנות…) נולדה וגדלה בעיירה מצומוטו שבלב האי הגדול ביפן למשפחה אמידה בעלת אדמות ועסק משגשג לזרעים. אבל העושר הגשמי לאו דוקא העיד על חיים קלים. היא גדלה בצל אבא חלש ואמא קשה שדיכאה כל יצר אמנותי שהתפרץ מהילדה הקטנה. קוסמה למדה לצייר ממש מהר רק כדי להספיק לסיים את הציור לפני שאמה תופסת אותה וזורקת את הציור לפח. אביה היה פרפר לא קטן והאם הקנאית היתה שולחת את קוסמה הקטנה לבלוש אחריו ולדווח לה על מעלליו עם מאהבותיו. הנסיון הזה גרם לקוסמה לסלוד מסקס בחייה הבוגרים, אבל על כך בהמשך. באחת החוויות החזקות של ילדותה, שייתכן ובכלל היתה אילוזיה, היא מצאה את עצמה בתוך שדה פרחים אינסופי. היופי, הנקודות הצבעוניות ותחושת המרחבים והחופש היוו מרכיב חשוב ברבות מעבודותיה והיא חזרה לאותו חיזיון שוב ושוב.
קוסמה למדה אמנות בקיוטו ואף הציגה את עבודותיה, אבל יפן של תחילת שנות החמישים, עדיין מלקקת את פצעי המלחמה הנוראה ההיא ומנסה להשתקם, היתה מקום די שמרני ולא היתה פתוחה לקבל את האמנות המיוחדת של האמנית הצעירה, שכללה חזרה אובססיבית של דוגמאות (patterns) על גבי הדף. כשקוסמה התוודעה לציוריה של האמנית האמריקאית ג'ורג'יה אוקיף, היא עזרה אומץ, כתבה לה מכתב וגם שלחה לה כמה עבודות. אוקיף אהבה את העבודות ויעצה לה להגיע וליצור בארה"ב. אחרי שהות בטוקיו ופריז, קנתה ייויי הצעירה כרטיס בכיוון אחד לאמריקה (קודם סיאטל ואח"כ ניו יורק), נחושה לכבוש את עולם האמנות.
 |
| ג'ורג'יה אוקיף |
אנחנו בניו יורק של סוף שנות החמישים. קוסמה חייה בדירה קטנה, יוצרת כאחוזת טירוף מהבוקר עד הלילה. לאט לאט היא מכירה אמנים אחרים (למשל Donald Judd או Eva Hesse שגרו באותו בניין אתם התיידדה, ואף ניהלה מערכת זוגיות אפלטונית עם האמן הסוריאליסטי ג'וזף קורנל) ומנסה לפרוץ אל התודעה. אנחנו צריכים לזכור שעולם האמנות באותה תקופה היה שוביניסטי ונשלט בידי גברים. הסיכוי שאישה, ובמיוחד זרה ועוד מיפן (עד לא מזמן אויב שנוא נפש) תקבל הזדמנות שווה בין שווים היה קלוש.
בעוד אנדי וורהול, ג'ספר ג'ונס, רשנברג ואמני פופ ארט אחרים מתחילים לעשות גלים, קוסמה מתקשה למצוא גלריות שיתנו לה תערוכת יחיד. כשכבר סוף סוף הציגה עבודות, והשתמשה בשכפול אינסופי של האימג' המוצג, היא קיבלה מחמאות מכאן ועד להודעה חדשה מוורהול, רק כדי לגלות שהוא גנב לה את הרעיון והציג מיצגים בהם אותו שכפול הפך להיות מרכיב חזק וכל כך מזוהה עם עבודתו. וורהול לא נתן לקוסמה שום קרדיט על כך וזה מאוד תסכל אותה. אבל וורהול לא היה הגנב היחיד בשטח. ב 1960 עשתה מיצג מרהיב בו כיסתה כורסאות וספות באובייקטים רכים של מעין איברים פאליים. זמן קצר אח"כ אפשר היה לראות דברים דומים בעבודות של קלאוס אולדנברג. למרות שפעלה בעולם האסתטי של הפופ-ארט, היא לא ממש היתה חלק מהזרם. היא לא כל כך התעניינה ב mass media objects אלא בחוייה חוצת גבולות ששברה מחיצות, למשל בין אמנות וארכיטקטורה. מכיוון שהיתה אובססיבית לגבי שכפול אינסופי של האובייקטים, עשתה ב 67 מיצג הכולל חדר מראות אשר לא רק משכפל את האובייקטים עד אינסוף, הוא גם הופך את הצופה לשותף פעיל וחלק מהיצירה. קוסמה היא אמנית טוטאלית, ולא אחת מכניסה את עצמה לתוך האמנות ומצטלמת בתוך עבודותיה, לעיתים בבגדים אקסטרווגנטיים (נקודות הפולקה האדומות כיכבו והפכו לסימן ההיכר שלה) ולפעמים אף בעירום.
 |
| Yayoi Kusama |
 | |
|
מעבר לתרומתה לעולם האמנות היא גם היתה פעילה חברתית, השתתפה במאבק נגד המלחמה בוייטנאם (כתבה מכתב לניקסון בו הבטיחה לו שתשכב איתו אם יצא מוייטנאם...) ואף ערכה מיצגי עירום בהם ציירה פולקה דוטס אדומות על גבי דוגמנים ודוגמניות עירומים כחלק מביטוי לשחרור מיני. בעבודה שעשתה ב MOMA בשם Grand Orgy to Awaken the Dead פשטו את בגדיהם מספר צעירים ונכנסו עירומים למזרקה שמחוץ למוזיאון כשהם עושים פוזות המחקות יצירות קלאסיות של אמנים כגון פיקסו וג'קומטי.
קוסמה היתה חלוצה בתחום נוסף: היא ערכה את חתונת הגייז הראשונה (החתונה נערכה ב"כנסיית ההרס העצמי"...), שנים לפני שזה הפך למקובל. היא גם עשתה מיצג בפילמור איסט בו הופיעה לצד פליטווד מק וקאנטרי ג׳ו אנד דה פיש. ב 1968 יצרה סרט פסיכדלי קצר בשם Kusama's Self-Obliteration. זה סרט די מוזר ומאוד צבעוני, עמוס בנקודות האדומות המפורסמות שלה, ומי שצולח את הסרט עד סופו (או עושה פאסט פורוורד…) יוכל לקבל הצצה לאותן "אורגיות" בהן השתתפו דוגמנים ודוגמניות שהיא צבעה את גופם העירום (שמתי לינק, סביר להניח שתבדקו במה מדובר :-) ).
למרות העירום והאורגיות ביצירות האמנות שלה, בחייה האישיים, כפי שכבר ציינתי בתחילת הפוסט, לא היה לה עניין בסקס (כך הצהירה), כנראה עקב טראומה בילדותה. היא גם לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם.
ב 1966 הוזמנה קוסמה באופן בלתי רשמי לביאנלה בונציה ע"י אמן מקומי. היא ערכה מיצג מחוץ לבניין בשם narcissist garden בו הציגה עשרות כדורי מראה אותם מכרה כאילו היו נקניקיות או תירס חם ב $2 לכדור לכל מי שרוצה ״לספק את היצר הנרקיסיסטי שבו״. הרבה שנים מאוחר יותר, בשנות התשעים, אחרי שכבר תקבל את ההכרה לה כל כך ייחלה, היא תציג באופן רשמי בביאנלה כנציגת יפן ותהיה האמנית היפנית הראשונה לעשות כן. אבל בין שנות הששים לשנות התשעים יש די הרבה זמן. כשמיצגי העירום והאורגיות שלה בימי המחאה נגד מלחמת וייטנאם הגיעו למגזין יפני, אנשי העיירה בו גדלה לעגו לה. הוריה כל כך התביישו בביתם הסוררת, הם עברו מדוכן לדוכן ורכשו את כל המגזינים רק כדי להשמיד אותם. היחס לו זכתה בביתה מצד אחד, והעובדה שאמנים גונבים את רעיונותיה וזוכים בתהילה על גבה הצנום מאידח, הכניסו אותה לדיכאון עמוק וקוסמה ניסתה להתאבד. אחרי נסיון ההתאבדות חזרה ליפן ואף התאשפזה מרצון במוסד לחולי נפש.
השנים היטיבו עימה מבחינת ההכרה הממסדית. יחסי הכוחות המגדריים השתנו ויש כיום אינספור אמניות מוערכות משלל נרחב של לאומים ומוצאים אתניים. שיתוף פעולה עם מותגים מסחריים כגון לואי ויטון וכניסתן של הרשתות החברתיוית לחיינו גם הן תרמו את חלקן. העובדה שהעבודות שלה כל כך פוטוגניות ומתלבשות בול על תרבות הסלפי והאינסטוש הפכו אותה להיות ממש כוכבת ולהתחבב על הקהל הצעיר.
 |
| פרסומת של לואי ויטון |
את הסרט על פועלה ראינו בשכונת Mission בקולנוע קטן המקרין סרטים שמחוץ למיין סטרים אבל הוא זמין לצפייה ברשת עבור מעט זוזים. אגב, כשאני אומר "ראינו" אני מתכוון לכל המשפחה. שלושת הבנות ממש אהבו את הסרט, וזה לא מובן מאליו שבנות בגיל ההתבגרות יאהבו סרט דוקומנטרי נטול אפקטים או דרמה. בעצם, זה לא מדוייק, יש אפקטים חזותיים מרשימים וחייה האישיים ממש לא נטולי דרמה, אבל אתם יודעים על מה אני מדבר. להורים המגוננים שבינינו, יש בסרט מעט עירום (אבל זה לא הביך אצלינו אף אחת).
כיום, ממרומי גיל 90 , ייויי קוסמה עדיין מגיעה לסטודיו יום יום ויוצרת, והפרוייקטים האמנותיים שלה מוצגים במיטב המוזיאונים בעולם. אישה קטנטנה בעלת שיער אדום בוהק שהצליחה בגדול כנגד כל הסיכויים.
