הרבה דברים טובים מגיעים במקרה. הייתי בדבלין בשבוע שעבר, אחרי שוטטות תיירותית ברחובות, רגלי דאבו ושמתי פני למנוחה במלון. פתאום ראיתי מולי סמטה ובה שוק חביב. התעלמתי מנסיונות התיקון של המפה של גוגל, ומצאתי את עצמי נשאב לחנות תקליטים קטנה באמצע השוק. בין המדפים נתקלתי באלבום הופעה חיה כפול של פינק פלויד שהוקלט במונטריי, שוויץ, ומעולם לא שמעתי עליו, ורשימת השירים עוררה את סקרנותי. הקטע זה שממש לא תכננתי לקנות תקליטים ואפילו לא הייתי בטוח שהאלבום יכנס לי לטרולי. אבל מי אני שאתן לזוטות שכאלה לעמוד בדרך.
אני מודה שקצת התלבטתי אם לכתוב על האלבום הזה. להקת פינק פלויד, שאף פעם לא סבלה ממחסור ביחסי ציבור, קיבלה בזמן האחרון עם כל חגיגות היובל לדארק סייד, חשיפת יתר די פסיכית. תוסיפו לזה את הדושיות והצדקנות המאוסה של ווטרס (ולאו דווקא בהקשר הישראלי), ככה שחששתי שבמקום מנת שף אקזוטית, תקבלו פיצה קרה לארוחת בוקר.
אבל (כן, עכשיו חייב לבוא ״אבל״…) פינק פלויד של האלבום הזה היתה בתקופה מרתקת בעיני. רגל אחת עדיין נטועה בפסיכדליה של שנות השישים והשנייה כבר מתקדמת לכיוון הפרוג. תכלס, הם לא היו היחידים, 1970 היא מן שנת מעבר שכזאת.
האלבום הזה הוא בעצם סוג של בוטלג, ואני יודע, בוטלגים זה לא יפה ולא נאה. אבל בניגוד לדיסק שיצא כמה שנים קודם עם הקלטה שעשה מישהו שהיה בקהל, כאן מדובר בהקלטה מסודרת שנעשתה ע״י תחנת רדיו. ככה שזה בעצם סוג של חצי בוטלג. או לפחות זה הסיפור שסיפרתי לעצמי כשקניתי את האלבום... מסתבר שכבר יצאו כמה גרסאות בוטלג להופעה הנ״ל ברמות שונות של איכות הקלטה, ובסדר שירים שונה. האלבום שקניתי הוא מהוצאה מ 2021, באיכות טובה יחסית. כשהגעתי הביתה גיליתי להפתעתי שהויניל צח כשלג, מה שנראה כמו ניסיון קצת מגושם של ההוצאה ״להלבין״ את הסיפור…
זה גם לא שמדובר כאן בלהקה נשכחת של היפים מזדקנים שגרים בדירת שיכון עלובה בעוד שולי פנינים עושים עליהם קופה ללא ידיעתם, אלא בחבורה מדושנת ועשירה למדי, שאי קבלת הכנסה מהקלטה שכזו לא תגרום לאף אחד מהם לבטל את ההזמנה לחופשה הבאה ב White Lotus. שוב, זה הסיפור שאני מספר לעצמי, אנד איי סטיק טו איט…
אז מה יש לנו כאן?
אנחנו ממריאים עם הפייפר היישר לשערי השחר עם ביצוע נהדר ל Astronomy Domine. ממשיכים עם Fat old sun, שיר טרי ברפרטואר שכתב גילמור ונכנס ל Atom heart mother. הצד השני נפתח עם Cymbaline, שיר של ווטרס מהפסקול של More. באמצע השיר הנגינה מפסיקה, ונשמעים כל מיני צעדים על הבמה, טריקת דלתות ושאר רעשים. אני לא יודע מה הלך באותו זמן מבחינה ויזואלית, אבל הקהל היה בשקט לא אופייני לקונצרט רוק. או שהאפקטים ריתקו אותם, או שפשוט מדובר בקהל שוויצרי ממושמע ומנומס. הקטע הבא, Embryo, לא נכנס לאף אלבום רשמי. לקראת סוף השיר יש קטע של מעין צווחות בלהות בטון גבוהה, שכאילו יצאו מתוך בית קברות בלילה אפל, אפקט שיככב בהמשך כמוטיב מרכזי ביצירה Echoes. בסוף צד ג׳, אחרי Green is the colour ו Careful with that axe, Eugene (שהוקלט עוד ב 68 ונכנס לפסקול של נקודת זבריצקי), אנחנו מקבלים אפקטים דומים ב Set the control for the heart of the sun הקלאסי (אגב, ביצוע מעולה).
צד ד׳ מתחיל בהשתוללות רעשים חסרת עכבות עם היצירה האוונגרדית A saucerful of secrets, ומסתיים בשוס: קטע בלוז ממש לא אופייני בשם Just another twelve bar שלא נכנס לאף אלבום. גילמור נותן בראש והקהל מלווה את הבלוז במחיאות כפיים. הייתי צריך לבדוק פעמיים שזה אכן קטע של פינק פלויד ולא רצועה שהתגנבה בטעות מהופעה של ג'ון מאייל והבלוז ברייקרס…
אחד הקטעים מההופעה שמשום מה לא נכנס לאלבום הוא קטע הנושא מ Atom heart mother. דווקא חבל שלא הוסיפו תקליט שלישי עם היצירה הזו, זה היה יכול להיות קטע סיום נהדר שרומז לנו שפינק פלויד עם הפנים קדימה, לא מנסה לשחזר את ימי סיד בארט בלעדיו, אלא עושה יצירות מורכבות יותר, ומוסיפה אלמנטים אוונגרדים, קלאסיים, וג׳אזיים.
בקיצור, אם אין לכם אובר דואוז פינק פלויידי, ממליץ לכם להאזין לסט לייב משובח מאחת התקופות היותר מעניינות בחיי הלהקה.
