לידה קשה

אין לי איזו חיבה מיוחדת ל Three dog night. נכון, היו להם כמה להיטי ענק והם היו חזקים בלקיחת שירים לא מוכרים של אחרים, ולהפוך אותם לשלאגרים (״שלאגר״, איזה מילה כייפית😀). הם בסך הכל חביבים, אבל מעולם הם לא העיפו לי את הסכך, להקה ״בסדר״, לא יותר מזה. אבל יש לי סיפור על אחד האלבומים שלהם:

יום אחד אני מקבל טקסט מחברה: ״יש ארוע התרמה בבית הספר של הבת שלי בו אנשים תורמים דברים שהם לא צריכים. מישהו הביא ארגז גדול מלא תקליטים, בוא!״. העמסתי כמה דברים מהבית חסרי שימוש שהגיע הזמן שמישהו אחר יהנה מהם והגעתי לרחבת בית הספר בתקווה למצוא פנינים אבודות. הארגז כלל כמעט את כל תקליטי אלטון ג׳ון, המון ג׳ון דנוור, גורדון לייטפוט, קצת ג׳ון לנון, סיימון וגרפונקל, בי ג׳יז, להקת אמריקה. קיויתי למבחר קצת פחות מיינסטרימי. אחד האלבומים שתפס את תשומת ליבי, בגלל העטיפה ולא כל כך בגלל תוכנו המוזיקלי, היה אלבום המראה סצינה של לידה עם פלסטר ענקי (אמיתי!) שמכסה חלק ניכר מהצד הקדמי של העטיפה. סוקרנתי.

אז מה הסיפור? Three dog night עשו ב 1974 אלבום בשם Hard labor. כדי להדגיש את חבלי הלידה של הוצאת אלבום חדש הם בחרו בהמחשה ויזואלית על העטיפה: חברי הלהקה, לבושים כרופאים רוכנים סביב מיטה בה בובה פסוקת רגליים (נראית קצת כמו איזה חייזר או ייצור מסרטי אימה עם רגלי תרנוגלת אימתניות) יולדת תקליט שחור משחור.

העטיפה עוררה סערה ממש עם צאת האלבום לחנויות, וחברת התקליטים ניסתה לתקן את הסקנדל. מכיוון שהיה מסובך לגנוז את כל התקליטים שהודפסו, הפתרון היה הדבקת פלסטר שיסתיר את התקליט היוצא מבין רגלי הבובה. בהדפסות מאוחרות יותר של האלבום השאירו את העיצוב ופשוט הדפיסו את הפלסטר כחלק מהתמונה.

התקליט שלי מכיל את הפלסטר הממשי. לא אחת מתחשק לי לקלף אותו בעדינות ולראות מה הסוד הגדול ומה באמת מסתתר שם שכל כך חשוב להסתיר מאיתנו...

פרחים שבורים

ב 2005 יצא הסרט Broken Flowers של ג׳ים ג׳רמוש. ביל מוריי משחק רווק מזדקן שעשה כסף בתעשיית המחשבים, ובדיוק כשהוא  מתכנן לפרוש ולחיות חיים שקטים קורים שני דברים: 1. החברה שלו עוזבת אותו 2. הוא מקבל מכתב אנונימי מאהובה לשעבר שמבשר לו שיש לו בן. הבן כבר בן 19 ויש סיכוי שהוא יבוא לחפש אותו.

מוריי מתייעץ עם חברו/שכנו חובב ספרות המתח (אותו משחק ג׳פרי רייט), והלז משכנע אותו לצאת למסע בעקבות הרומנים שהיו לו כשהיה סוג של דון ז'ואן בימי הקולג׳ העליזים ואף פותח עבורו חפ״ק. לא אלאה אתכם בפרטי העלילה, אבל הסרט הופך לסרט מסע בו פוגש גיבורנו את חברותיו לשעבר במטרה למצוא את בנו. אפשר למצוא ביניהן שחקניות נהדרות כגון שרון סטון, ג'סיקה לאנג וטילדה סווינטון. 

הסיבה שאני חופר לכם את כל זה הוא פסקול הסרט. פסקול אקלקטי למדי וכולל ג'אז אתיופי, סול, רוקסטדי/רגאיי, מוזיקה קלאסית וגם לא מעט פסיכדליה. ג׳ים ג׳רמוש לא זר לעולם המוזיקה. מלבד העובדה שהוא בעצמו מוסיקאי ואף הוציא אלבומים (יחד עם Josef van Wissem), הוא עשה דוקומנטרי מצויין על ניל יאנג והקרייזי הורס בשם Year of the horse, ודי לאחרונה גם על הסטוג׳ז בשם Gimme danger. אגב, בסרט על הסטוג׳ס יש רגע קצר שכאילו לא קשור לכלום בו ג׳רמוש מציג לפנינו עטיפות אלבומים ללא הסבר. מבט מהיר מספיק כדי להזכיר לנו שכולן להקות שהושפעו מאיגי וחבורתו. עושה רושם שהוא יודע על מה הוא מדבר. לפסקולים בסרטיו יש תפקיד חשוב. קחו למשל את ״נרדפי החוק״ הנפתח עם Jockey full of Bourbon הנפלא של טום וויטס (שגם מככב בסרט לצד רוברטו בניני).

Jim Jarmusch

הכוכב הגדול של פסקול הסרט הוא הג׳אזיסט האתיופי הוותיק Mulatu Astatke אשר מביא לנו שלושה קטעים. מת על המוזיקה של מולטו ואני חושב שבעצם הכרתי אותו בזכות הפסקול הזה אי אז כשהסרט יצא לאקרנים. הייתי אמור לראות את אסטטקה לפני מספר חודשים בברקלי אבל וירוס מעצבן החליט לשנות לכולנו את התכניות. עד כמה שידוע לי הוא הופיע מספר פעמים בארץ. 

Mulatu Astatke

להקה נוספת שיש לה נוכחות מכובדת בפסקול היא  The Greenhornes. מדובר בחבורה מסינסינטי עם צליל פסיכדלי וסאונד שנטוע עמוק בשנות השישים. האלבום נפתח בקטע There is an end בו הם מארחים זמרת בריטית בשם הולי גולייטלי שנשמעת לי קצת כמו ננסי סינטרה. הולי גם עושה שיר נוסף, קאבר ל Tell me now so I know הישן והנהדר של הקינקס. החבורה המוכשרת הזו (אני מדבר על הגרינהורנס, לא הקינקס, למרות שאין על הקינקס כמובן...) שיתפה פעולה עם ג'ק ווייט (בימי ה Raconteurs) וגם עשתה EP עם אריק ברדון, אבל למרות ההערכה בקרב מוזיקאים, מעולם לא הצליחה מסחרית. ממליץ לכם לתת להם האזנה. 

The Greenhornes

Holly Golightly

יש בפסקול גם שיר בשם Not If You Were the Last Dandy on Earth של בריאן ג'ונס מאסקר הותיקים מסן פרנסיסקו. יש קצת סול עם I want you של מרווין גיי, רגאיי של The Tennors ואפילו מוסיקה של המלחין הצרפתי המוערך בן המאה ה 19 Gabriel Faure.

מאחורי השיר של BJM יש סיפור. ב 1997 הוציאו ה Dandy Warhol שיר בשם Not If You Were the Last Junkie on Earth שעוקץ את אנטון ניוקומב וחיבתו באותה תקופה להרואין. אנטון החליט להשיב מלחמה והוציא שיר תגובה כשבשם השיר רק החליף את המילה Junkie ב Dandy...