הדבר הראשון שתפס אותי היו שתי כורסאות ענקיות בצבע אדום, או שאולי
היו אלה ספות, ותהיתי איך לעזאזל אמורים לשבת עליהם. ניסיתי. האמת שבאופן מפתיע
היה ממש נח. לידם חיכה לי חדר אטום, קצת קלסטרופובי, המכונה "The knowladge box" בו צופים בשקופיות ממקרנים שנמצאים מחוץ
לחדר. לא בדיוק "ערב שקופיות" נינוח של זוג שחזר מטיול מחוף לחוף
אחרי שחיכה שנים לתורו לפי תקנון הקיבוץ. מדובר בהפצצת שקופיות מסיבית במשך כדקה
או שתיים, בה מכל הכיוונים, כולל הרצפה והתקרה, מוקרנים לנו אירועי מפתח, פורטרטים
של מנהיגים וסתם תמונות מחיי היומיום בשנות השישים כשברקע בליל צלילים מייצג
מהתקופה. מרילין מונרו, הפגנות מחאה, אלביס פרסלי, מרטין לותר קינג והפצצות
מהאוויר מוקרנים בו זמנית לצלילי ריי צ'ארלס ונאום של קנדי. שמח.
אני רוצה להמליץ על תערוכה בשם "היפי מודרניזם - המאבק
לאוטופיה" שמוצגת במוזיאון האמנות של ברקלי. לא מדובר בתערוכת נוסטלגיה לימי
קיץ האהבה, או לילדי ה Flower power
ארוכי השער, אלא בתערוכה הבוחנת בעין מפוקחת את השפעתה של אותה תרבות הנגד והמהפכה
שהיא ניסתה לעשות, על חיינו כיום. התערוכה בוחנת תחומים כגון עיצוב המוצר,
ארכיטקטורה, אקולוגיה וטכנולוגיה דרך רעיונות שצמחו בשנות הששים ותחילת שנות
השבעים. שנות הששים היו רחוקות מאוד מאוטופיה. הגיוס הבלתי פוסק של צעירים
לווייטנאם בדראפט הידוע לשמצה, והטפטוף הבלתי פוסק של אלו שחזרו משם בארון הם רק
חלק מהתמונה. המאבק למען שוויון זכויות לנשים, שחורים, ומיעוטים, ההפגנות הסוערות
(והאלימות לעתים) של הפנתרים השחורים וארגונים אחרים, והיחס הנוקשה של הממסד, גם
הם רק חלק נוסף בפזל המורכב הזה. בתקופה הגועשת הזו היו כאלו ששמו סימן שאלה גדול
על מהות הסדר הקיים, ובתוך הבלגן הכללי, לעתים בשילוב של תמימות ילדותית, ניסו לתת
מענה לבעיות ולברוא חברה טובה יותר, אולי אפילו אוטופית. איך זה נגמר בסוף, אנחנו
חושבים שאנחנו יודעים, אבל התערוכה הזו נותנת לנו הזדמנות לבחון את זה שוב.
כולנו מכירים בהשפעה של תרבות הנגד על האקולוגיה ועל התנועה של שיבה
לטבע, שימוש בחומרים אורגנים, לעתים גם טבעונות, והמודעות להרס שיוצר האדם המודרני
בסביבה בה הוא חי. אבל לתרבות הנגד היתה גם השפעה לא מעטה על עולם הטכנולוגיה.
התפיסה של חופש העברת מידע, שימוש בטכנולוגיה ליצירת חיי קהילה ובעצם הרעיון של
רשתות חברתיות נבטו אי שם בתחילת שנות השבעים. אחד המוצגים בתערוכה הוא מעין מכתבה
מעץ, לא אסתטית במיוחד, בה כלוא מחשב מיושן עם מקלדת ומעליה הכיתוב Comunity Memory וחריץ להכנסת מטבעות (אבל כתוב ליד שהשימוש
הוא בחינם...). זו היתה מעין "קופסת זיכרונות" שעמדה בחנות התקליטים Leopold's records בברקלי בשנות השבעים ושימשה כמאגר הודעות
לקהילה. סוג של bulletin board
ממוחשב. די משעשע לראות את ההסבר לשימוש במקלדת (למשל הסבר למה משמש מקש ה Enter) אבל זו דוגמה מצוינת לשימוש באפשרויות הגלומות בטכנולוגיה כדי
לקדם ערכים "היפיים" של מעורבות קהילתית ושיתוף מידע. בל נשכח שבשנות
השבעים לאדם הפשוט ברחוב לא היתה גישה למחשב, שהיה מצרך יקר ונמצא בעיקר
באוניברסיטאות ומעבדות מחקר.
בתערוכה גם התייחסות להשפעה של תרבות הנגד על האמנות, שיצאה מתוך
נקודת השקפה המתנגדת להיררכיה ולקבלת סמכות מלמעלה. גבוה ונמוך נמצאים בערבוביה
ואפשר לראות את זה באיורים ובמגזינים שבתצוגה. גם לשימוש בסמים ולפסיכדליה נותנים
מקום בתערוכה. באופן אישי מאוד נהניתי מתערוכת הפוסטרים הפסיכדליים שנהגו לפרסם
הופעות של מיטב הלהקות במועדונים בעיר. בהרבה מקרים הכיתוב כל כך מפותל, מעוות
ובלתי קריא שעושה רושם שכדי לקרוא את זה צריך להיות במצב תודעתי אחר...
יש הרבה מיצגים מעניינים בתערוכה (לא אטריח אתכם בפירוט יתר, פשוט
תראו ותחוו בעצמכם) שמשתרעת על שתי קומות. בקומה התחתונה יש סקירה מעט היסטורית
יותר, כולל מתן מקום של כבוד לקבוצה קטנה ורדיקלית שפעלה בסן פרנסיסקו בשנות
הששים, קבוצת ה Diggers
(הנה קישור למשהו שכתבתי על החבורה האנרכיסטית והמרתקת הזו http://jokerstotherighthereiam.blogspot.com/2017/03/blog-post.html ),
כולל סרטון המתעד את ההלוויה לכסף שהם ערכו ברחובות הייאט-אשבורי בסוף 1966.
אם התעייפתם תוכלו לנוח על כמה ערסלים בפינה בחלל התצוגה המרכזי או
לרבוץ על מזרונים בקומה התחתונה תוך כדי התבוננות במופע אורות פסיכדלי בסגנון
מופעי האורות שליוו את הופעות הרוק לפני חמישים שנה.
Berkeley Art Museum and Pacific Film archive או בקיצור BAMPFA הוא מוזיאון שקיבל מעון חדש ומשודרג ונראה חדש למדי (נפתח במתכונת
הנוכחית ב 2016), יש לו ארכיטקטורה מעניינת ותערוכות נוספות מצוינות והוא נמצא ממש
על גבול האוניברסיטה, בדאון טאון השוקק של ברקלי. יש לו מסעדה/בית קפה חביב ופופולרי
בקומה העליונה ויש כמובן גם שפע של מסעדות ברחוב. מכיוון שמדובר גם בארכיב קולנוע,
יש בו בנוסף לאולמות התצוגה גם חדרי הקרנות סרטים. שווה לברר מראש או כשקונים
כרטיסים איזה סרטים מוצגים ומתי. תערוכת ה Hippie
Modernism
מוצגת עד ה 21 במאי.
(תודה לרחל מיכאלי שמתל אביב הרחוקה הפנתה אותי לתערוכה המעניינת
הזו)
