לפני כמה חודשים, בזמן טיול סביב ללייק טאהו, נתקלתי בפוסטר שהיה תלוי על הקיר באחד מבתי הקפה שעל האגם. הפוסטר היה כרזה להופעה של ג'מי הנדריקס בדטרויט וחיממו אותו MC5, והסופט מאשינז. אבל היתה עוד להקת חימום אותה לא הכרתי, קראו להם The Rationals. היות ולא הכרתי, הדבר הכי רציונלי לעשות היה לחפור אודותם, להכיר, ובתקווה גם להתיידד. אגב, תביטו על הפוסטר, לא הייתם משלמים שלוש וחצי דולר כדי לראות את הנדריקס (ועוד עם כזאת סוללה של "מחממים")??? יש לי הרגשה שהייתי לארג' ובשביל מקום טוב ליד הבמה הייתי משלם אפילו חמש וחצי דולר…
אן ארבור, מישיגן, היא עיירת סטודנטים קטנה ומקסימה. יצא לי לבקר בה בקיץ האחרון כי בתי עשתה שם מחקר. שילמו לה כדי לשבת שמונה שעות ביום במשך חודשיים רק כדי לנפק הוכחה אחת במתמטיקה. go figure… אן ארבור היא גם מקום הולדתה של להקת הסטוג'ס. גם MC5 הוקמה לא רחוק משם בפאתי דטרויט, אולי חצי שעה נסיעה מהעיירה האוניברסיטאית המנומנמת. אבל את איגי, הסטוג'ס, MC5 והצליל של דטרויט נשאיר לפעם אחרת (ואני מניח שחלקכם מכיר). אני כאן כדי לספר על ה Rationals שגם הם מאותה עיירה, ואפילו הקדימו את שתי הלהקות שהזכרתי כאן. הם היו פופולריים מאוד במישיגן, אבל לא הצליחו לפרוץ ברמה הלאומית או הבינלאומית. חבל. עם קצת מזל הם היו מצליחים יותר בגדול. הגיע להם.
החבורה התגבשה ב 1964 וכמו להקות גראז' אחרות, חברי הלהקה הושפעו מאוד מהפלישה הבריטית. היו בה סקוט מורגן וסטיב קורל על הגיטרות, ביל פיג על התופים, וטרי טרבנדט על הבס. כולם חוץ מהמתופף גם שרו. מי שלקח אותם תחת חסותו היה סטודנט צעיר בשם Hugh “Jeep” Holland שגם היתה בבעלותו חנות תקליטים בעיר. סקוט מורגן קיבל הצעה להצטרף ל Blood, Sweat & Tears אך הוא סירב ונשאר נאמן לחבריו הרציונלים. אופס…
הם שיחררו כמה סינגלים בשנות השישים ואפילו זכו להצלחה מינורית עם קאבר ל
Respect של אוטיס רדינג (עוד לפני שהביצוע של אריתה פרנקלין שם את השיר ואותה על המפה). רק בתחילת 1970 הם
שחררו אלבום ביכורים. כשהוא יצא, פסיכדליה, לא כל שכן הצליל הגארז'ניקי שלהם, כבר ממש לא היו באופנה והאלבום עבר מתחת לרדאר. אבל זה לא אומר שהוא היה גרוע, ממש לא. תקשיבו למשל לאנרגיית הנעורים בשירים שפותחים את האלבום
Barefootin',
Temptation 'bout to get me או
Guitar Army. אגב, סטייה קטנה מהנושא, Guitar army זה גם שם אחד מספריו של ג'ון סינקלייר, המשורר והאקטיביסט שניהל את MC5, והיה קורבן למלחמת החורמה של הממשל האמריקאי בסמים (הוא אפילו זכה לשיר של ג'ון לנון ולנסיון חטיפת המיקרופון של אבי הופמן בזמן הופעת The Who בוודסטוק, בנסיון לעורר מחאה על מעצרו).
נחזור לרציונלים. השיר הרביעי,
Something's Got a Hold on Me הוא קאבר לשיר של אטה ג'יימס. הרבה שנים מאוחר יותר גם כריסטינה אגילרה תכסה אותו, ואפילו ה Black Eyed Peas יצטטו אותו בתחילת הלהיט I got a feelin בלי לתת לה קרדיט. אבל מה לנו ולאגילרה או לאפונים שחורי העין… כל מי שלא רק יקרא, אלא גם יקשיב לאלבום, ישים לב שלהקה מסיימת כמעט כל שיר באיזה שלושים שניות של טרנזישן, מין סלואו דאון רגוע, כמעט מוסיקת מעליות. מן קטע מאפיין כזה, סוג של טביעת אצבע מוזיקלית.
עברו הרבה מאוד שנים עד שמישהו נזכר לנער את האבק מהמאסטרים. ב 2009 יצאה קומפילציה עם קטעים שלא שוחררו Think Rational בשם
גם אלבום הביכורים זכה לריאישיו ב 2011. נחמד לדעת שסוף סוף הם קיבלו קצת הערכה בתקופה בה להקות גראז' ופסיכדליה החלו להתגלות לדור שלא ידע את יוסף
אני שמח שבזכות פוסטר אקראי בבית קפה על האגם יצאנו לנו להיפגש. מקווה שגם אתם תאהבו
