Thursday, January 8, 2015

לגמרי במקרה

באחד הירידים בהם השתתפה אשתי לקראת חנוכה/כריסטמס , הגעתי לבקר ופגשנו בחור צעיר שמכר צנצנות ריבה אליהם חיבר רמקול זעיר ויצר מיני-מגבר מדליק שאפשר לחבר אליו את האייפוד/אייפון או אפילו גיטרה חשמלית. קנינו ערכה כזו להרכבה עצמית כמתנת חנוכה לבתנו הבכורה. לקחתי אותה איתי למעבדה כדי להלחים ולהרכיב את צנצנת המגבר שלה. היא בהחלט עמדה יפה בפרוייקט הראשון בחייה שדרש הלחמה, אבל גילינו שהסוויטש מקולקל. כשנכנסתי לאתר החברה כדי לבקש חלק חלופי הסתבר לי שמדובר בעסק של שני שותפים שאחד מהם למד ב Cal  Poly עם מישהי אצלי בצוות ויש להם הרבה חברים משותפים. או קיי, עולם קטן, לא ביג דיל. השותף השני חוזר אלי עם תשובה שיש לו חלק חלופי עבורי, ודרך אגב, הוא עבד בחברה הקטנה בה אני עובד ומכיר כמעט את כל מי שאני עובד איתו והוא גם פחות או יותר שכן שלי. סתם מוכר אקראי ביריד, והנה לא רק שאנחנו שכנים, אלא אפילו עבדנו יחד במשך תקופה קצרה ואפילו לא ידענו. זה כבר צירוף מקרים יותר נדיר, אבל ניחא, הסיליקון ואלי מקום די קטן.

לפני כשבועיים, כשהיינו בחופשת סקי בלייק טאהו, אשתי התעוררה בבוקר וגילתה שהיא פספסה איזה ארבעים הודעות בווטסאפ המשפחתי. התברר שבזמן שישנו אמא שלה נפלה בטיול עם המשפחה בנחל ספונים בכרמל. כוחות הצלה הגיעו רגלית לעזרתה, ומכיוון שתנאי השטח היו קשים מדי לפינוי רגלי הם הזעיקו מסוק שביצע מבצע חילוץ מרשים שכלל שלשול מחלצים בחבל, קשירת האלונקה והעמסתה באויר ופינוי לרמב"ם. מסתבר שסבתא רחל שברה את היד בצורה די רצינית. כדי לבצע את החילוץ כוחות ההצלה אפילו פינו את כל המטיילים מהנחל. ימבה בלגן. אפילו כתבו על זה בעיתון (ynet וכו') וסבתא רחל זכתה ב 15 דקות של תהילה.
ממש באותו יום, כמה שעות מאוחר יותר, אני מקבל הודעה מאחותי, שוב בווטסאפ המשפחתי (מה היינו עושים לפני שהיה ווטסאפ?...), שאמא שלי, בזמן ביקור עם חברות בנצרת (נסעו לראות את קישוטי חג המולד בעיר התחתית) נתקלה בזיז במדרכה ונפלה על הפנים. בהחלט לא נעים. היא אמנם לא זכתה לחילוץ הרואי ומתוקשר כמו סבתא רחל אבל פונתה במהירות לביה"ח בעפולה, שם הסתבר שגם היא שברה את היד כשניסתה לגונן על פניה. ביום אחד קבלנו שתי סבתות בגבס. לשתיהן זו הפעם הראשונה שהן שוברות יד. זה כבר צרוף מקרים די הזוי.

הספורים האלה מובילים אותי לספר שקראתי לאחרונה, לגמרי במקרה, שנקרא "מצרפי המקרים". מדובר בסופר בשם יואב בלום שעובד לפרנסתו כמתכנת, הוא בעל בלוג וזה ספר הביכורים שלו.
גבור הספר, גיא, עבר את "קורס מצרפי המקרים" והוא מתמחה בצרופי שידוך ומפגיש זוגות אוהבים. חברה נוספת בקורס, אמילי, מתמחה בצרופי מקרים שגורמים לאנשים השראה (מוזה) להתחיל ליצור. היא גם מאוהבת בגיא. הבעיה היא שגיא מאוהב במישהי שהוא הכיר בגלגול הקודם שלו בו הוא שימש חבר דמיוני. בקיצור, סמטוכה. גיא ואמילי הם מצרפי מקרים זוטרים. כל פעם הם מקבלים מתחת לדלת מעטפה חתומה עם משימת צירוף מקרים חדשה. הם נאלצים לקחת בחשבון אלפי פרמטרים ולהנדס באופן מדוייק סיטואציה שתקרה לגמרי במקרה. לפעמים זה דורש שבירת צינור מים ראשי ברחוב שגורם להצפת הכביש ופקק תנועה שמעכב את הגעת האוטובוס, או השמעת שיר ברדיו ברגע הנכון שתיצור אצל אובייקט המטרה את האסוציאציה הנכונה ועוד אלפי ניואנסים. אגב, מצרפי מקרים בדרגות בכירות יותר אחראים ליצירת אוסף ארועים שמובילים לשינויים הסטוריים בעלי השפעה עולמית. לעיתים הם רוקחים השתלשלות מקרים שתשפיע על המאורע רק לאחר שנים ארוכות. לסיפור מתווסף רוצח סדרתי עם משימה מסתורית והעלילה מסתבכת. לא אלאה אתכם בפרטים נוספים אבל בקיצור, אם חשבתם שמשק כנפי הפרפר באמזונס שגרם למפולת השלגים בנפאל הוא מקרי, תחשבו שוב. מישהו ודאי קיבל בנידון מעטפה חתומה מתחת הדלת…

אני רוצה לצרף לפוסט שני שירים. השיר הראשון די מתבקש מאליו, הוא "פלוגה בקו" של האחד והיחיד, מאיר אריאל: https://www.youtube.com/watch?v=9eFBw7Eo8Ug

 השיר השני הוא של להקה שאני מאוד אוהב בשם The Head and the Heart.
ערב אחד, לפני כמה שנים, עוד בתקופה בה היו לנו כבלים, זפזפתי בין הערוצים ונתקלתי בלהקה חדשה שהופיעה אצל דיויד לטרמן. משהו בצליל שלהם הדליק אותי מיד. למחרת חפשתי באינטרנט במי מדובר וסימנתי לעצמי לשמוע אותם בהזדמנות. עוד באותו השבוע נסענו לראות הופעה של Iron & Wine בסן פרנסיסקו ולהפתעתי הרבה להקת החימום היתה לא אחרת מאשר… The Head and the Heart
אחרי ההופעה חברי הלהקה, שעוד היתה ממש בתחילת דרכה, ישבו במבואה וחתמו על הדיסק שלהם. קנינו דיסק עם חתימותיהם וקשקשנו איתם קלות. כיום הם כבר להקה מצליחה שממלאת אצטדיונים ואפילו כתבתי פעם פוסט על לילה מטורף ורווי תקלות עם המכונית החשמלית (ראו "חשמלית ושמה תשוקה": http://jokerstotherighthereiam.blogspot.com/2014/10/blog-post_35.html)  שקרה בפעם השנייה בה ראינו אותם, והפעם ממש לא במקרה…