אחותי ניסתה לפרש ולהבין את הציור האחרון שלי. היא ציינה את המקטרת של פרויד, שזה משהו שלא חשבתי עליו. היות והיא פסיכולוגית (אבל לא פ-ס-י-כ-ו-ל-ו-ג-י-ת, אני מבקש…), יתכן וזו היתה מחשבה פרוידיאנית…
זה איתגר אותי לעשות משהו שבחיים לא עשיתי: לכתוב מחשבות שעלו לי הקשורות לעבודה. אני צייר די גרוע, ממש לא פיקאסו של המאה ה-21. תכלס, אני אפילו לא מסוגל לצייר מדויק ויפה כמו שאר חברי לחוג הציור/רישום שמעבירה אשתי היקרה בסטודיו. אבל בכל זאת בא לי לכתוב על הציור. מה תעשו לי?? זה לא בדיוק ״למה התכוון המשורר בשירו״, אלא סתם רסיסי מחשבות שחיברתי יחד . אז הנה אני מתחיל…
הרפרנס של המקטרת הוא לאחת העבודות הכי מפורסמות בעולם האמנות, המקטרת של רנה מגריט. מגריט כותב בצרפתית ״זה לא מקטרת״, כי זה באמת לא מקטרת, זה דימוי של מקטרת. כיום העולם הלך הרבה יותר רחוק, ואנחנו כבר לא יכולים להאמין לשום דבר שאנחנו רואים.
קחו למשל את הקוף שמנגן בגיטרה החשמלית. זה יתכן? ואם לא, האם נתנו לקוף להחזיק גיטרה כדי לעשות ״כאילו״? ואולי זה בכלל דימוי AI של משהו שלא היה ולא נברא? אני שיניתי את המשפט של מגריט בצרפתית (ומכיוון שאני לא דובר צרפתית, השתמשתי לצורך העניין בצ׳ט…) ל: ״זה לא קוף״…
הילד התמים בצד ימין לקוח מחוברת וינטאג׳ עם משחק לילדות, בו הן מלבישות דמויות קרטון בכל מיני בגדים. זה לא רק עידן תמים יותר, באופן כללי, ילדים נוטים להאמין לכל מה שמספרים להם.
מתחת לכל הדימויים יש ערבוב צבעים פסיכדלי, קצת כמו שעשו במופעי האורות הפסיכדליים בשנות השישים. אלדוס האקסלי, הפילוסוף הבריטי הידוע (שלקח מנת יתר של LSD על ערש דווי, כדי למות בסבבה בזמן שגסס מסרטן…), כתב בספרו ״דלתות התודעה״ על העובדה שאנחנו מוגבלים בחשיבה שלנו למילים ומשפטים. כל עולם הדימויים שלנו בעצם מוגבל לתבניות השפה. סמים פסיכדליים יכולים לגרום לנו לראות צלילים, לשמוע צבעים, וכו׳, ובעצם להרחיב את תפיסת המציאות שלנו מעבר למילים. לא סתם הם נקראים ״מרחיבי תודעה״.
עכשיו אם מחברים את הכל יחד: תפיסת מציאות אחרת, מעבר לשפה, יחד עם המשפט הכתוב ״זה לא מקטרת״ (או ״זה לא קוף״…), ועם המחשבה שכיום כבר אי אפשר להאמין לשום דבר שרואים או שקוראים עליו (בעולמות ה AI, זה הרבה מעבר לעובדה שזה אימג׳, ולא הדבר האמיתי), מקבלים קונטרסט גדול לתמימות הילדותית שרואה את הדברים כמות שהם, ללא הציניות וללא החשד שעושים עלינו מניפולציה.
אבל אם אחזור למקטרת של פרויד שאחותי הזכירה, בפרפרזה על המשפט המפורסם שלו, לפעמים מקטרת היא רק מקטרת…
 |
| זיגמונד פרויד "לפעמים סיגר הוא רק סיגר" |
