לפני כמה שנים החברה בה אני עובד היתה לקראת הנפקה. סמנכ"ל הכספים שהיה עובד ותיק וליוה את החברה משלב די מוקדם, היה לקראת הישורת האחרונה מבחינת ההכנות, כשלפתע הבורסה קרסה באופן בלתי צפוי כמו שהבורסה יודעת לעשות מדי פעם בפעם. אני לא יודע אם זה קשור ללחץ הנילוה לסיטואציה או שמדובר בצרוף מיקרים, אבל האיש חטף שבץ מוחי באמצע הלילה וכמעט החזיר את נשמתו לבורא. רק תושייה של אשתו והזנקה בהולה לטיפול נימרץ הצילו אותו. מדובר באדם בריא למדי, ספורטאי. מאמן כדורסל ואשף אמיתי בסקי מים (התמזל מזלי להצטרף אליו לכמה גיחות שיט וסקי מים באגמי האזור). כל החברה ליוותה את התקדמות ההחלמה שלו וכשההנפקה אכן יצאה לפועל המנכ"ל וה CFO החדש נתנו לו את הכבוד לצלצל בפעמון המפורסם בפתיחת המסחר בוול סטריט. אני מספר לכם את כל הסיפור הזה בגלל אימייל ששלחה אשתו בו עדכנה את המעוניינים בהתקדמות החלמתו. היא סיפרה שהוא עדיין לא יכול לדבר אבל המטפלים הצליחו לגרום לו לשיר והוא פצח בשירת Happy Birthday ערבה לאוזן. למרות הסיטואציה המאוד לא קלה היא שמרה על חוש הומור וכתבה שמי שמעוניין באמן אורח למסיבת יום הולדת, בעלה ישמח לתרום את חלקו…
אני ממש לא מומחה לחקר המח ואני גם לא מתיימר להיות, אבל מהסיפור הזה למדתי שהדיבור מתקשר לחלק הלוגי שנמצא באונה השמאלית בעוד יכולת השירה והמוזיקה שייכים לחלק הימני של המח שאחראי לצד היצירתי שלנו. מהמקרה המצער הנ"ל אני רוצה להצביע על תופעה לא מאוד שכיחה של זמרים המפליאים לשיר למרות שהם סובלים מליקויי דיבור דוגמת גמגום ובראיונות מתקשים להוציא סדרת משפטים באופן חלק וקוהרנטי.
אולי האמן הישראלי הכי מפורסם שסבל (לפחות בעבר) מקשיי דבור הוא יהודה פוליקר. בראיונות הדי נדירים בהן נטל חלק בשלבים מוקדמים של הקריירה שלו, קשה היה להתעלם מהגמגום. אבל זה לא הפריע לו להיות אחד הזמרים הפופולרים ביותר בארץ ולתרום רבות להבאת הרוק לארץ הקודש יחד עם להקת בנזין, ומאוחר יותר לסחוף חצי מדינה עם הבוזוקי לטברנה היוונית.
אמנית מאוד מעניינת והרבה פחות מוכרת שסובלת מקשיי דיבור היא ויקטוריה חנה. הסיכוי שתשמעו את ויקטוריה בפלייליסט של גלגל"צ או במצעדי הפזמונים הוא די קלוש. יש לה סיפור חיים די מעניין - גדלה בבית דתי בירושלים והיא בת של רב ספרדי-חרדי. בילדותה היא זכתה במקום ראשון בפסטיבל שירי הילדים של ירושלים ושיחקה בסרט "מלכת הכיתה" של צפל ישורון. אפשר גם למצוא ברזומה שלה הופעה בפני הדאלי לאמה, קריירת משחק בהבימה והופעות בלא מעט פסטיבלים ברחבי העולם. ויקטוריה לא רק שהפכה את השירה לכלי בטוי, היא ניתבה את הקושי הפיזי שלה בדיבור להתעסקות אמנותית עם תפילות, טקסטים עתיקים, הא"ב העיברי ושפה באופן כללי. כל צורת הביטוי וההגייה שלה היא מאוד ייחודית. אגב מעניין שכשחקנית המקריאה טקסט אין לה בעיות דיבור.
הקליפ הבא (שיצא ממש לא מזמן) הוא דוגמא מדליקה להתעסקות האמנותית שלה עם השפה:
והנה קישור לראיון שערך עימה דב אלפון:
האמן האחרון שאני רוצה להציג הפעם (ואני מאוד אוהב) הוא Jonathan Wilson. ג'ונתן הוא גיטריסט בחסד, מפיק וזמר שבנה סטודיו בקניון מבודד בפאתי לוס אנג'לס והפיק אלבומים לכמה להקות ואמנים משובחים. בהתחלה הגימגום עצר בעדו והוא העדיף להתחבא מאחורי הקלעים כמפיק או לעמוד בצד הבמה כגיטריסט אורח. רק בשנים האחרונות הוא העז להחשף לאור הזרקורים, לעמוד בקדמת הבמה ולשיר. הוא הוציא עד כה שני אלבומים ואושיות מוזיקליות ידועות וותיקות כגון ג'ו ג'קסון, קרוסבי, נאש ורוי הארפר הבריטי היו שותפים ביצירה. לג'ונתן יכולת נגינה מופלאה בגיטרה שמזכירה את דויד גילמור מהפינק פלויד בימי זוהרו ושירים ארוכים שלא מצייתים למבנה הבית-פזמון-בית הסטנדרטי. יצא לי לראות אותו בהופעה חיה פעמיים ואני ממליץ בחום לכל מי שאזנו וראשו פתוחים לדברים חדשים.
הקליפ היפהפה הבא לקוח מאלבומו האחרון:
ודוגמא נוספת ליכולת הוירטואוזית שלו בגיטרה ניתן למצוא בקליפ הבא:
ודאי ישנם עוד אמנים המפליאים לשיר למרות שהם סובלים מקשיי דיבור אבל נסתפק באלו. קצת חבל שמשה רבנו לא ניסה את כוחו בשירה במקום להעזר באהרון. מי יודע, אולי במקום להשאר עם שני לוחות ברית מנותצים לרסיסים היינו מפזמים את עשרת הדיברות בסולם מינורי…
No comments:
Post a Comment