כוכב אחד מעז

כל מחוצ'קן זב חוטם שמקים להקה חולם בגדול. הוא מדמיין לעצמו אלפי מעריצים, לימוזינות, הופעות ברחבי העולם ומעריצות שזורקות חזיות לעבר הבמה (שלא לדבר מה שיקרה מאחורי הקלעים כשההופעה תסתיים…). אבל לא כל להקה מחליטה לקרוא לעצמה Big Star ולאלבומה הראשון n #1 Record... 

 

התרוץ לכתבה הפעם היא הופעת מחווה לתקליט שכמעט ולא יצא לאור, וגם כשכבר יצא, הוא העלה אבק במשך שנים רבות  ו"התגלה" מחדש אי שם בשנות השמונים. למופע המחווה שיערך בפילמור תגיע רבעייה קאמרית, ואיתם תופיע חבורת מוסיקאים מהשורה הראשונה שתבצע את האלבום במלואו.

ביג סטאר הוקמה ב-1971 בממפיס, טנסי. הם החזיקו מעמד בקושי שלוש שנים והתפרקו ב-74. הלהקה הושפעה לא מעט מהביטלס, הסטונס והבירדז אבל נתנה למוסיקה איזה edge (לא מצאתי מילה הולמת בעברית) שלא היה בלהקות הענקיות שהזכרתי כאן. בניגוד למה שאפשר לחשוב, למרות מה שנשמע כאמביציה לכבוש את העולם, או סתם יוהרה, שם הלהקה נגזר בכלל משמה של מכולת בה נהגו החבר'ה לקנות חטיפים בזמן ההקלטות לאלבומם הראשון. כל מי שראה פעם את סדרת הטלויזיה That 70s show מכיר לפחות שיר אחד שלהם (גם אם לא ידע של מי השיר) מכיוון ששיר הפתיחה של הסדרה הוא In the street מאלבומם הראשון (שמופיע דוקא בגרסת כיסוי של Cheap Trick).

הלהקה הוקמה ע"י אלכס צ'ילטון, שכבר היה כוכב של להיט אחד ענק בשם The Letter עם להקת The Box  Tops, אותו ביצע כשהוא בסך הכל בן שש עשרה. (הלהיט צבר פופולריות מחודשת כשביצע אותו ג'ו קוקר). אם זכרוני לא מטעני, השיר גם כיכב בפרסומת של ליוויס, ובכל מקרה אני בטוח שכולכם מכירים אותו.

אלכס ניסה לעניין חבר בשם כריס בל להקים צמד סטייל סיימון וגרפונקל. הרעיון לא מצא חן בעיני כריס, ובמקום זאת הציע לאלכס להצטרף אליו ואל המתופף והבסיסט מלהקתו הנוכחית Icewater ויחד להקים להקה חדשה.

הם הוציאו את אלבומם הראשון  n #1 Record כשהצמד צ'ילטון ובל חולקים קרדיט משותף על השירים כמו לנון ומקארטני. האלבום קיבל ביקורות מצויינות במגזינים דוגמת הרולינג סטון אבל עקב בעיות שיווק והפצה הוא היה קשה להשגה ונחל כשלון מסחרי. הכשלון גרם למתחים רבים בין חברי הלהקה שהגיעו אפילו למכות. במהלך העבודה על חומר נוסף פרש כריס בל ולמשך תקופה מסויימת הלהקה חדלה מלהתקיים. כמה שנים מאוחר יותר, ימות כריס בתאונת דרכים כשהוא רק בן 27 וייכנס ל"מועדון ה27"  המפוקפק (לצד הנדריקס, ג׳ופלין, קורט קוביין, איימי ווינהאוז ועוד רבים וטובים).

 צ'ילטון לא וויתר והלהקה הוציאה את אלבומם השני Radio City. גם כאן מדובר בשם לא צנוע המרמז על תקוות חברי הלהקה לכבוש את הרדיו ולפרוץ לתודעה. הסיפור חזר על עצמו, גם האלבום הזה זכה לשבחי הביקורת ולהתעלמות הקהל הרחב.

העסק כבר נראה אבוד. נותרו רק אלכס צ'ילטון והמתופף ג'ורדי סטפנס. ב74 אלכס כתב חומר לאלבום שלישי שנקרא בפשטות Third. מכיוון שבמקרה שני חברי הלהקה יצאו עם שתי אחיות (שאחת מהן גם תרמה קולות רקע בהקלטת האלבום), ניתן לו גם שם נוסף – Sister Lovers. הועלתה אפילו האפשרות לקרוא להרכב המינימלי ששרד סיסטר לאברס במקום ביג סטאר. האלבום הודפס ב 250 עותקים במטרה לעניין את תחנות הרדיו ולהדפיסו בהמשך לקהל הרחב. הביקורות שוב היללו, אפילו יותר מבאלבומים הקודמים, אבל אף לייבל לא גילה עניין. לא סתם לא גילו עניין, חברת תקליטים אחת טענה שזה אלבום ״מטריד״ (disturbing) ומפיק בחברה אחרת אמר לאחר ששמע את הדמו: ״אני מקוה שלא אצטרך לשמוע את זה שוב״… גם חברי הלהקה הפסיקו לדחוף (באותה תקופה צ'ילטון סבל מדיכאון ובעיות נפשיות נוספות) והאלבום לא יצא בהוצאה המסחרית. רק ב-78 נרכשו הזכויות והאלבום סופסוף יצא לאור.

האמת שאני יכול להבין את חוסר ההצלחה המסחרית. זהו אלבום מאוד מגוון אבל חלקו לא קל לעיכול עם כמה קטעים בעלי אווירה דכאונית וממש לא מסחריים. יש בו בלבול, תחושה של אבדן דרך ומצוקה לצד אוירה פופית קלילה ולא מחייבת. ב 1984 כשדיבורים על קץ העולם היו באויר (זוכרים את שנת תשמ״ד?) הוקלט באנגליה ע"י This Mortal Coil (הרכב-על של מוסיקאים מהלייבל 4AD ) אלבום עצוב אך נפלא שנקרא בשם הלא מעודד It will end in tears. באלבום נעשו גרסאות כיסוי לשניים משירי אותו אלבום אבוד של ביג סטאר – Holocaust ו-קנגרו.

אם כן, כוכבים גדולים הם לא היו, אבל למרות חוסר ההצלחה המסחרית בזמן אמת, הם קיבלו עדנה מאוחרת שנים רבות אחרי שהתפרקו. בשנות השמונים להקות כגון R.E.M וה Replacements ציינו את ביג סטאר כלהקה עם השפעה רצינית על הצליל שלהם. לאט לאט גדל מועדון המעריצים של האלבום השלישי וזה הפך ממש לקאלט. ביג סטאר התאחדו שוב (בהרכב שונה מהמקורי) ב 1993 והמשיכו להופיע במשך השנים. אני מצטער שפיספסתי את הופעתם בסן פרנסיסקו ב 2007, מי ידע ששלוש שנים אח"כ ימות אלכס צילטון ולא יהיו הזדמנויות נוספות.

אבל הנה, ב24 לאפריל במועדון ה Fillmore יבוצע התקליט השלישי במלואו ע"י חבורה נהדרת של אמנים: מייק מילס, הגיטריסט של R.E.M, פט סאנסון הגיטריסט של Wilco, יהודי טוב בשם אירא קפלן מניו ג׳רזי (שהוא גם גיטריסט וירטואוז מדהים) סולן Yo La Tengo, יופיע גם צ׳אק פרופט שהוא מוסיקאי סן פרנסיסקואי מבטן ומלידה, והכי חשוב, סטפנס, המתופף מההרכב המקורי של ביג סטאר יהיה על הבמה. כפי שכבר ציינתי בתחילת הכתבה, גם רביעיה קאמרית תתן מימד קלאסי להפקה.

בעיקרון, לדברי חברי הלהקה סדר השירים בתקליט נבחר אקראית ואין לו ממש חשיבות. רבים האמנים שמלאים הערכה לאלבום ושמחים לתרום מכשרונם ולהופיע, כך שלכל מופע יש הרכב אחר (במופע שייערך בלוס אנג׳לס יעלו רבעיית קרונוס, יצטרף ג׳ף טווידי סולן Wilco וגם רובין היצ׳קוק הבריטי).

יצא לי לראות את מופע המחווה ל Third בהרכב קצת שונה בקיץ האחרון במסגרת הפסטיבל Hardly Strictly Bluegrass בגולדן גייט פארק ואני ממליץ בחום (ומתכוון להגיע גם הפעם).

 לשמיעת האלבום: http://youtu.be/3asYvcNGf_E (אל תשפטו אחרי שמיעה ראשונה, לוקח לו כמה שמיעות עד שזה מסתדר בראש).