Jokers to the right (הבלוג של איתי): עוד באירופה

בדרך חזרה מישראל לקליפורניה, עצרנו לשבוע התאווררות מהמשפחתולוגיה, החום, האבק והזיעה בדרום גרמניה הירוקה. לטלי יש חברה, בת כיתה, שישבה על אותו סיר ואכלה מאותו מסטינג, אשר גרה באיזה כפר ציורי למרגלות היער השחור והחלטנו לעצור לנשום קצת אויר הרים צלול ואירופאי לפני שחוזרים לשגרה. לא תכננו כלום, באנו חסרי מושג (clueless נשמע יותר טוב) לחלוטין, בלי ספרי הדרכה, המלצות, או איזו תכנית. הדבר היחיד שידענו זה מה אנחנו לא רוצים. שמענו שיש באזור אטרקציות דמויות פארקי שעשועים עם תורים ארוכים, ילדים זבי חוטם והורים חסרי סבלנות, וידענו שבמקומות כאלה כף רגלינו לא תדרוך. דיסנילנד ויוניברסל סטודיו יש גם בקליפורניה, לא תודה. בעל המלון היה די בשוק כשאמרנו לו שאין לנו תכניות לבקר בפארק אירופה, הוא אמר שזו הסיבה העיקרית לבואם של לא מעט אנשים. האמת שזה לא ממש אופייני לנו, בד״כ ההכנות ותכנון הטיול הם חלק מהכייף. אנחנו קוראים המלצות ברשת, מסתכלים על מפות ומתכננים לו״ז כללי, מתוך ידיעה שכל תכנית היא בסיס לשינויים. הפעם הגענו עיוורים לחלוטין, אפילו בלי חיבור טלפוני, מתוך ידיעה שהכי טוב לקבל המלצות מהנייטיבס ולא לשבור את הראש. זה היה כל כך לא מתוכן, שכשיצאנו משדה התעופה בציריך, חיפשנו בית קפה עם ווי-פיי כדי שנוכל לדעת לאן פנינו מועדות (לא טרחנו להדפיס את כתובת המלון ולקחת הוראות הגעה מראש). בת כיתתה של טלי הנקראת שיפרה (לא, זו לא אשמתה, תלונות יש להפנות להורים) קיבלה את פנינו בחום והתמקמנו בצימר (הגרמנים אגב משתמשים בשם אחר שמשמעו ״יחידת נופש״, צימר זה משהו שלוקחים עם המאהבת בגליל העליון...).
בית הארחה הקטן והחביב (בתמונה) היה צמוד לחווה בה גידלו חזירים, פרות, כבשים, תרנגולי הודו (שהסתובבו חופשי באחו) ואורוות סוסים לשרות תושבי הכפר. היינו בעמק מוקף הרים, יערות וכפרים ציוריים אדומי רעפים. קיטש דביק מגלויות לתיירים, רק שעל אמת.

כשבני משפחה וחברים שאלו אותנו לאן פנינו, אמרנו: שוויץ וגרמניה. חשבנו שנטייל במרומי האלפים לצלילי היודל של היידי בת ההרים. בפועל, מלבד ביקור חטוף בדאון טאון ציריך (מסתבר שנפלנו בדיוק על יום העצמאות השוויצרי וחווינו את החגיגות המסורתיות, לגמרי במקרה, ליד המוזיאון הלאומי) רוב הטיול התחלק בין גרמניה וצרפת. אם הייתי טורח לפתוח מפה הייתי מגלה כמה צרפת קרובה, אבל לא פתחתי. הבנות היו בעננים כשחצינו את הגבול הצרפתי. בשבילן זו היתה הזדמנות נהדרת לא רק לקנות באגט חם וטרי וקוראסון בבראסרי וקרפ ברחוב, אלא גם אפשרות לתרגל את הצרפתית אותה למדו בכיתה בשנים האחרונות. אני חייב לציין שהם עשו זאת ממש לא רע והרווחנו שתי מתורגמניות תוצרת בית. אותי זה החזיר לשעורי ההיסטוריה על המאבקים המרים בין גרמניה לצרפת על השליטה על חבלי האלזס והלוריין.

לא אטריח אתכם ביומן מסע, רק אומר שעצרנו בטירות עתיקות מימי הביינים, כנסיות, טיפסנו בהרים, רחצנו באגמים, טיילנו במפלים ויערות מוריקים וגם לא פסחנו על רחובות הומים צרי סימטאות עם רחובות מרוצפי אבן ובתי קפה חביבים.

שיפרה נשואה לרופא גרמני העובד בשוויץ בשם פיטר, אורולוג, או כפי ששיפרה אומרת, רופא בולבולים. אבל כשהילדים מקבלים מכה או כואב להם הראש הם פונים לאמא, למרות שאבא דוקטור. לאבא הם ייפנו אם יחשקו בניתוח לשינוי מין... קצת ראיינתי את פיטר על הנושא, מסתבר שבשוויץ ניתוח שינוי מין נמצא ב״סל התרופות״ ואזרחי הממלכה זכאים לו במסגרת הביטוח הממשלתי. פיטר עושה לא מעט ניתוחים כאלה, לשני הכיוונים. גם הגרמנים לא טומנים ידם בצלחת. מסתבר שטיפול אורטודנטי למשל, ממומן במלואו ע״י המדינה אם רק יתמידו הילד וההורים ויסיימו את הטיפול בשלמותו. מדינת רווחה. אגב בין המדנות שוררת איבה גלויה. הפתיע אותי לשמוע את כל הרפש, הטענות והמענות שיש לגרמנים כלפי השוויצרים. אני בטוח שהייתי שומע לא פחות לכלוך גם מהצד השוויצרי כלפי הגרמנים, אם רק הייתי טורח לשאול.

לפיטר יש גיטרה חשמלית. לפעמים כשהוא חוזר מתורניות ארוכות בביה״ח האוניברסיטאי בבאזל, הוא מרעיש לשכנים בנגינת הבי מטאל פרועה. סיפרתי לו בהתלהבות על איך שהתוודעתי בשנים האחרונות לקראוטרוק, ואיך אני חופר ועף על מוזיקה גרמנית נפלאה מראשית שנות השבעים. הוא לא הכיר אף אחת מהלהקות שציינתי, נשמעתי לו כמו חייזר. הוא לא היחיד, אני מניח שרוב תושבי גרמניה שמעו על מודרן טוקינג או ג׳ינג׳יס חאן ויודעים לשיר ״דא דא דא״, אבל אין להם מושג מיהם גורו גורו, פאוסט או אכים רייכל. הקראוטרוק, שקיבל את שמו, ספק בלעג, ספק בחיוך אוהב, מחיבתם של הגרמנים לכרוב (החמוץ) - הקראוט, לקח את הפסיכדליה של סוף שנות הששים, את הפרוגרסיב רוק המתוחכם והרציני (ויש שיגידו הנפוח), את הג׳אז החופשי (free jazz), הוסיפו לזה אמביינט בתולי ונסיונות ראשוניים באקלטרוניקה ויצרו עוגת שווארצוואלד מרובת שכבות.

אני כותב את כל זה על המטוס בדרך הארוכה והמתישה הביתה. אוטוטו חוזרים לעבודה, לבית הספר לבלומה ולשכנה. אבל מתאים לי לעצור רגע לפני החזרה לשיגרה, ועל כוסית ייגרמייסטר, או שיכר אגסים, לעוף על כמה קטעי קראוטרוק שיעשו נעים באוזן.

הנה כמה דוגמיות למתחילים:

Brainticket