בואו נדבר קצת על קופים. יותר נכון על קוף מרשים למדי דמוי בבון הגדל בגאבון, קאמרון, קונגו ואולי עוד כמה מדינות אפריקאיות. דארוין הגדיר אותם כקופים הגדולים בעולם בספרו ״מוצא האדם״ (או קי, לא גדולים כמו גורילות, אבל הוא מדבר על Monkeys, לא Apes, שהם גדולים יותר, ובזה בערך מסתיימת ההבנה הזואולוגית שלי בנושא). אני יודע כמובן שדארוין לא מבין מהחיים שלו עם כל קשקושי האבולוציה האלו והאדם נברא ביום הששי (ומי שלא מאמין יכול לשאול חלק גדול מתומכי טראמפ או לפתוח איזה ספר אחד שחור עטיפה. לא צריך לקרוא הרבה, זה מופיע ישר על ההתחלה), אבל בוא נתעלם מכל זה לרגע ונתרכז בקופי ה Mandrill,
בכל ביקור מולדת אני נובר קצת באוסף התקליטים הישן שהשארתי אצל הורי במחסן בקיבוץ. אם נשאר מקום ומשקל במזוודה אני גם לוקח חלק איתי. האוסף לא כזה מרשים אבל מדי פעם אני מצליח להעלות באוב דברים שכבר ממש שכחתי שהיו לי. בעודי מדפדף בין התקליטים, קפץ לו פתאום קוף Mandrill מן הקופסא וביקש שאקח אותי איתו ליבשת החדשה.
ה Mandrill היא חבורה מברוקלין שפעלו החל משנת 68. וכוללת שלושה אחים, במקור מפנמה, ממשפחת ווילסון: קרלוס, לו וריק. שלושתם נגני כלי נשיפה- טרומבון, חצוצרה וסקסופון בהתאמה (קרלוס גם ניגן בגיטרה וחליל), האמת, Wilson זה אחלה שם משפחה, מדהים כמה מוזיקאים מוכשרים נושאים אותו בגאון. יחד איתם היה צ׳ארלס פדרו בתופים, Bundy Cenac בבס, עומר מסה בגיטרה, ו Claude "coffee" Cave בקלידים. אגב כולם, ללא יוצא מן הכלל, גם שרים וכולם גם נגנו בכלי הקשה למיניהם.
אני מכיר רק את אלבומם הראשון, זה עם הקוף על העטיפה שיצא ב 1970. הסגנון מאוד מגוון, הרבה פאנק (פ׳ רפויה), מקצבים אפריקאים, קאריביים, R&B, השפעות לטיניות, ג׳ז, יש חצוצרות, חלילים, בלוז, פסיכדליה, פרוג ובקיצור ג׳ונגל פיתוח שמח ואקלקטי. רוחו של סנטנה נוכחת בחלק מן השירים אבל יש להם את השפיץ הייחודי שלהם. הם הוציאו עוד מלא אלבומים במהלך השניםת ויש הטוענים שהם פחות מוצלחים, אבל האלבום הראשון הוא יופי של דבר. אז תזיזו את הישבנים, תקפצו כמו קופים, או סתם תקשיבו, לא ממש משנה, העיקר שזה יעשה לכם טוב.
והנה קטע חי באולפן השידור
No comments:
Post a Comment