בנות

בואו נדבר קצת על בנות, בסדר? באמצע שנות הששים כשהעולם רחש וגעש מוסיקלית וכל זב חוטם הקים להקה, היו המון להקות בנים, היו להקות מעורבות אבל כמעט ולא היו להקות שכולן על טהרת המין היפה. באזור סן פרנסיסקו אפשר היה לספור אותן על יד אחת. אחת מהן היא להקת Ace of Cups שהוקמה ב 67, חברו בה חמש בנות ונקראה ע״ש קלף טארוט שמראה חמישה מפלים שוצפים. השם הוצע ע״י מנהלם (שגם ניהל את הקוויקסילבר מסנג׳ר סרוויס) שהתעניין בקריאה בקלפים ואמר: אתן חמש, ועל הקלף חמישה מפלים, תזרמו עם זה...

הבסיסטית מרי גנון הגיעה מניו יורק, לפני שהצטרפה ללהקה עבדה כפקידה בבנק ואח״כ כרקדנית גו גו באחד המועדונים בעיר. מרלה האנט הקלידנית הגיעה לפריסקו מלוס אנג׳לס, מרי אלן סימפסון (גיטרה מובילה) הגיעה מעיירת המדבר שכוחת האל אינדיו (כיום  העיירה מארחת את פסטיבל קואצ׳לה המפורסם, ושנה שעברה נוסף אליו פסטיבל הידוע בכינויו ״אולד-צ׳לה״ שמארח את ותיקי הבריגדה). המתופפת דיאן ויטליץ לעומתן, היתה נייטיב.

אחרונה הצטרפה דניס קאופמן, ילידת סן פרנסיסקו שהשתתפה כילדה בתאטרון אופרה בעיר ועברה בתיכון ללמוד בבית ספר לבנות בפאלו אלטו. למסיבת הגרדיואיישן של התיכון היא הזמינה הופעה של שני מוזיקאים שהכירה מהשכונה, ג׳רי גרסייה ופיגפן, שהיתה להם להקת בלו-גרס בשם the zodiac. קאופמן היא טיפוס צבעוני. היא לקחה אסיד יחד עם קן קיזי ובילתה עם חבורת המרי פרנקסטרס על אוטובוס ה furthur המפורסם. אשה קטנטונת שהשאירה רושם על שאר בנות הלהקה כשהגיע לפגוש אותן בפעם הראשונה כשהיא לבושה במגפי בוקרים, חצאית קצרצרה, מעיל פרוה וכובע מכבי אש.

לפני שהיתה בלהקה, קאופמן התקבלה ללימודים באוניברסיטת סטנפורד הנחשבת, אבל חיי הקמפוס שעממו אותה והיא עברה לברקלי שרחשה בפעילות פוליטית אנטי ממסדית. כפעילה ב free speech movement היא נקלעה פעם אחת למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, הוכתה בברוטליות, נעצרה ונכלאה ע״י משטרת אוקלנד.

מזלה הרע של קאופמן לא נגמר שם, אייס אוף קאפס הופיעו בפסטיבל אלטמונט הידוע לשמצה, וקאופמן שהיתה בהריון, חטפה בראש פחית בירה שנזרקה לבמה ונאלצה להתפנות לבי״ח. היא סדקה את הגולגולת והיתה צריכה לעבור ניתוח.

הן הופיעו לא אחת במופעי החינם שנערכו ב״ידית המחבת״ של הגולדן גייט פארק, ובאחת ההופעות הן חיממו את הנדריקס שמאוד התלהב מהן. דרכם להצלחה נראתה די מבטיחה, הן החלו לצבור פופולריות, הופיעו לצד הגרייטפול דד, נסעו יחד עם הג׳פרסון איירפליין להופיע בקנדה (ואף תרמו קולות רקע באלבומם Volunteer), הם חיממו את מייק בלומפילד ואת מאדי ווטרס בשיקגו וחיממו את the band בווינטרלנד בהופעתם הראשונה (לצד son of champlin).

הסגנון שלהם היה די אקלקטי. אפשר לשמוע הרמוניות קוליות נהדרות בשירת אקפלה בשירים דוגמת Music או ההתחלה של Afro blue (במקור סטנדרט ג'ז של מונגו סנטמריה אבל ידוע יותר בבצוע של ג'ון קולטריין). אגב, מלבד המתופפת כולן שרו ועשו קולות רקע. הן עשו גארז׳ רוק, פולק ופסיכדליה.

אהבתי את הסרקזם בשיר Glue הלועג לתרבות הצריכה ואת הגיטרה של מרי-אלן בשיר Stones (שיר מחווה לרולינג סטונס).

היו דיבורים על הוצאת אלבום, והבנות קיבלו לא מעט הצעות, אבל הן הרגישו שאף אחת מההצעות לא מספיק טובה וחששו שלא יוכלו להתחייב לצאת לסיבובי הופעות כדי לתמוך בהוצאת האלבום כפי שדרשו חברות התקליטים. צריך לזכור שבאותה תקופה למרות הפתיחות המינית והליברליות, עדיין רובם התחתנו והולידו ילדים בגיל מוקדם למדי. חלק מחברות הלהקה היו עם ילדים או בהריון והרגישו שיציאה להופעות בדרכים מתנגשת עם הקמת משפחה, דילמה עימה מתמודדות נשים רבות גם היום (אוקי, גם גברים פה ושם). ההתנגשות בין קיום חיי משפחה ״נורמלייים״ ואורח החיים של להקת רוקנרול היה גם זה שגרם בסופו של דבר לפירוק הלהקה ב 1972.

בזמן אמת הן לא הוציאו אלבום, אולם ב 2003 הוציאו ace records אלבום המכיל הקלטות מחזרות, דמואים, קונצרטים והופעות בטלויזיה. האלבום נקרא It's bad for you but buy it ועם כזה שם איך אפשר שלא לרוץ לקנות?

קחו קטע נפלא: https://www.youtube.com/watch?v=CxvtokjsPMM

האלבום במלואו: https://www.youtube.com/watch?v=lGaN1OjRGmc