Balaklava

בשנת 1854 התרחש אחד הקרבות השלומיאלים ביותר בהיסטוריה של העת החדשה. זהו גם הקרב שהביא לידיעת הציבור את פועלה של האחות המפורסמת בעולם, פלורנס נייטינגייל, אישה אמיצה ורבת פעלים שאף זכתה בכינוי "The Lady with the Lamp" מכיוון שהיתה עוברת בלילות אוחזת נורת שמן מחייל פצוע אחד לחברו, חובשת את פצעיהם ומנסה להקל על כאבם. לורנס נייטינגייל נפטרה בדיוק היום לפני 108 שנה ב 13 לאוגוסט 1910 כשהיא בת 90 וזאת הזדמנות להאיר במעט את הקרב הזה ואת האלבום הנפלא שנכתב בעקבותיו.

מלחמת קרים פרצה בין הכוחות הרוסים לבין בריטניה וצרפת כחלק מהמאבק על השליטה העולמית עקב החלשותה של האימפריה העות'מאנית. באנציקלופדיה בריטניקה נכתב על המלחמה: "נהוג לראות את מלחמת קרים כראויה להיזכר רק משום היותה המערכה שנוהלה אולי על הצד הגרוע ביותר בתולדות אנגליה" ויש שאמרו עליה: "המערכה הגיעה לתהומות של שלומיאליות שלא נחקרו מעולם". לא ארחיב על הרקע למלחמה המטופשת הזו ועל מהלכי הקרבות, אלא אתמקד בכמה סיפורי קרבות אומללים במסגרת הקרב על בלקלווה ואספר את סיפורו של אותו אלבום מיוחד ומופלא.

העיר סבסטופול שבחצי האי קרים הייתה בסיס הבית של הצי הרוסי בים השחור, ממנו יכלו לצאת התקפות רוסיות אל עבר המזרח התיכון. לכן, אחת המטרות הראשיות של מדינות הברית כבר עם תחילת המלחמה הייתה כיבוש העיר המבוצרת היטב. כוחות הברית הביסו את הרוסים תחת פיקודו של מנשיקוב בקרב אלמה ב-20 בספטמבר 1854, והכריחו את הרוסים לסגת אל תוך העיר סבסטופול. ב-8 באוקטובר החל המצור על העיר. כ-400 חיילים בריטים היו אמורים לתפוס את המחצבות שמהן תוכננה לצאת ההתקפה העיקרית. כוח בריטי זה היה קטן מדי ועתודותיו מוקמו בצורה גרועה ובכמות בלתי מספקת, וכמחצית ממנו נספתה. הפגזה לילית של העיר הייתה אמורה להרוס את ביצוריה ולהשמיד את תותחי החומה, אך הרוסים תיקנו את ביצוריהם בלילה והציבו מחדש את התותחים. ההתקפה נועדה להגיע משלושה עברים. הבריטים מלפנים ושאר בעלות הברית מהצדדים היו אמורים למחוץ את חזית האויב. הבריטים, שנשאו סולמות באורך ששה מטרים, תכננו להגיע אל החומה תוך עליה במדרון באורך 400 מטר זרוע קורות מחודדות שנועדו לבלום את ההתקפה, וכן תעלה ברוחב ששה מטרים עליה לא נתנו התוקפים את הדעת. ההתקפה החלה מוקדם מדי, בגלל פקודת הסתערות שניתנה בטעות כחצי שעה לפני המועד המתוכנן לתחילת המתקפה. לחיילים שיצאו מתוך המחצבות לא היה על מה לטפס בהגיעם לחומה, מה שהביא ליציאתם אחד-אחד או שניים-שניים. כעת קיבלה הארטילריה הבריטית פקודה לחדול מירי, דבר שאיפשר לרובאים הרוסים לירות ללא הפרעה, ונושאי הסולמות נהרגו בזה אחר זה.

ניסיון רוסי בבלקלווה לשבור את המצור כבר בתחילתו נחל כישלון חרוץ. במהלך ההתקפה נעשו טעויות חמורות של שני הצדדים, כמו הסתערות הבריגדה הקלה. מפקדי הכוחות קרדיגן ולוקן היו גיסים ותיעבו האחד את השני במידה רבה. בקרב זה יצאו פרשי החטיבה הרכובה הקלה הבריטית, תחת פיקודו של הלורד קרדיגן, להסתערות על הצבא הרוסי. טעות בהבנת פקודת ההסתערות גרמה לחיל הפרשים להסתער לכיוון הלא נכון. המפקדים הרוסים ההמומים סברו בתחילה כי הפרשים המסתערים למולם הם שיכורים.  ייתכן ובשל התיעוב שרחש לוקן לקרדיגן, כוחותיו לא נחלצו לעזרת הכח שנמצא במצוקה, מה שהגדיל בהרבה את מספר האבדות. בסיום ההסתערות, שנמשכה כ-20 דקות, רק 195 פרשים (מתוך 673) נותרו על סוסיהם, נספרו 118 הרוגים ו-127 פצועים. הטפשות שבהסתערות והאומץ שבה הביאו את המרשל פייר בוקוסט לציין: "זה מופלא אך זו לא מלחמה".
במשך כמעט שנה נלחמו בעלות הברית ברוסים, סבלו ממחלות מגפתיות קשות (כמו כולרה ודיזנטריה), והשתתפו בקרבות מרים. בחורף 1855 איבדו הבריטים 35% מאנשיהם בגלל המחלות והקור הרוסי. הם לא ציפו שהמצור יימשך זמן כה רב ולא דאגו לחייליהם לחימום. בהמשך החורף, נקברו ההרוגים עירומים בשל הנחיצות הרבה שהייתה לשמיכות חימום. הצרפתים, לעומתם, הצליחו לאלתר וחיו בתנאים נסבלים, יחסית. הרוסים, מצדם, נאלצו להטביע את ספינותיהם כדי לחסום את פתח הנמל, ולהשתמש בתותחי האוניות כארטילריה נוספת, בנוסף להסבת צוותי הספינות לנחתים. לאחר נפילת העיר, היה ברור לכל הצדדים שרוסיה הובסה, אך גם שמעצמות המערב לא יוכלו להמשיך ולהתקדם. עם זאת, כל משא ומתן בין הצדדים הלוחמים בדבר הסכם שלום עלה בתוהו.

פלורנס נייטינגייל התמקמה בבסיס הבריטי שבבלקלווה ויחד עם 38 אחיות מתנדבות אותן הכשירה, טיפלו יומם וליל בפצועים הרבים בתנאים מזעזעים. היה מחסור בתרופות וציוד ורמת ההיגיינה הייתה נמוכה. נייטינגייל וצוות המתנדבות שאיתה ניקו וארגנו את המרפאות מחדש. למרות המאמצים שהושקעו, שיעור התמותה בבית החולים המשיך לעלות. חיילים רבים יותר מתו בבית החולים ממחלות מדבקות מאשר בקרב. תנאי האיוורור הירודים בבית החולים, הצפיפות, חוסר ההיגיינה ומערכת הניקוז הגרועה של הביוב החמירו את מצבם של הפצועים. רק במרץ 1855, כמעט חצי שנה לאחר בואה של נייטינגייל, משלחת מטעם הממשלה הבריטית דאגה לצנרת ולאוורור, ושיעורי התמותה צנחו. כששבה נייטינגייל חזרה למולדתה הפכה לגיבורה לאומית.

פאסט פורוורד יותר ממאה שנים קדימה ל 1968. לפני חמישים שנה הוציאה Pearls before swine את אלבומה השני - Balaklava תחת הלייבל הניו יורקי ESP, אותו לייבל שהוציא את ה Godz עליהם העליתי כאן פוסט לאחרונה (האלבום יצא בנובמבר כך שהקדמתי במעט את חגיגות היובל, אבל בואו לא נהיה קטנונים).

ב 68 מלחמת וייטנאם כבר גבתה קורבנות רבים והמחאה החברתית נגד המלחמה בארה"ב צברה תאוצה. תומאס ראפ, האבא של פנינים לפני חזירים בחר למקד את המחאה שלו נגד המלחמה בצורה מקורית. הוא לקח אותנו הרבה אחורה, לאותו קרב אומלל, במטרה להזכיר לכולנו את חוסר הטעם במלחמות. על העטיפה האחורית אפילו נכתב ציטוט של הפילוסוף והמשורר הבריטי ג'ורג' סנטיאנה: "Only the dead have seen the end of war". מוזיקלית, ראפ הביא לנו כאן פנינת סייק-פולק מיוחדת למדי. 

האלבום נפתח בקטע ארכיוני נדיר וקצר שהוקלט אי שם ב 1890, בו מנגן החצוצרן שהשתתף בקרב על בלקלווה את תרועת ההסתערות. משם אנחנו ממשיכים לשיר אקוסטי מקסים בשם Translucent Carriages בו ראפ מלווה עצמו בגיטרה אקוסטית וברקע לחישות. קצת קשה להבין וצריך להתרכז, אבל אפשר לשמוע שם ציטוט של הפילוסוף היווני הרודוטוס:

 “In peace, sons bury their fathers/ in war, fathers bury their sons" 

או את המשפט: "?Jesus raised the dead...but who will raise the living” 

ראפ מרשה לעצמו לנדוד במחוזות הדמיון ולא תמיד ברור הקשר לקרב ההוא או בכלל למחאה אנטי מלחמתית אבל בהחלט אפשר להתייחס לאלבום כסוג של אלבום קונספט עם בריחות אקראיות של התודעה למחוזות אחרים.

תקשיבו לצרצור הצרצרים, ציוץ הציפורים ונגינת החליל הנפלאה ב Images of April או לבלדה There was a man שמזכירה בסגנון את בוב דילן או לאונרד כהן. ואם כבר מזכירים את כהן, יש בצד ב׳ קאבר יפה ל Suzzane.

תמיד כשאני מקשיב לאלבום הזה הוא משרה עלי מלנכוליה. המלנכוליה לא זרה גם לתקליטים אחרים של PBS, אבל נדמה שכאן היא נוכחת יותר מתמיד. קחו למשל את השיר I saw the world בו שר ראפ את המשפט:

 I saw the world spinning like a toy

hate seems so small compared to it all

?so why don’t you do joy

Guardian angels הוקלט כאילו מדובר בהקלטה ישנה מתחילת המאה על תקליטון במהירות 78 עם כל רעשי הרקע (על העטיפה מספרים לנו שהשיר הוקלט במקסיקו ב 1929…). השיר רחוק מלהיות אופטימי:

You know that your guardian angel is dead, you have said

You say in the world is not a safe world to be

For all of your trying and all of your crying it seems

It's raining outside umbrellas are harder to find

לקראת סוף האלבום אנו חוזרים לקרב ההוא עם הקלטת ארכיון קצרצרה בה אנו שומעים את קולה של פלורנס נייטינגייל, ומשם אנחנו ממשיכים ל Ring thing הדרמתי עם חמת החלילים שבכלל נכתב על שר הטבעות של טולקין (go figure…), עובר לצפצופים כאילו יש תקלה בסרט ההקלטה ומסתיים בקולו של החצוצרן ההוא מהקרב ששמענו בשיר הראשון.

עטיפת האלבום המרהיבה לקוחה מהיצירה The triumph of death של הצייר הפלמי פיטר ברויגל ונראית כהמשך של הקו העיצובי אותו החלו באלבומם הראשון, One Nation Underground. בצד האחורי איורים של אמן האוונגרד ז׳אן קוקטו. 

האלבום לא ממש קל להשגה ואני מקוה שלכבוד היובל תצא הוצאה מחודשת. יצא CD ב 2005 המאגד בתוכו את בלקלאווה עם האלבום הראשון. ראפ הקדיש את האלבום לטוראי אדוארד סלוביק, החייל האמריקאי היחיד שהוצא להורג באשמת עריקה במלחמת העולם השנייה, ובכך הוא אולי מנסה להגיד משהו לצעירים סביבו המגוייסים בעל כורחם למלחמה בצידו השני של העולם.

בעיני לפחות, תומאס ראפ, שעזב אותנו לא כל כך מזמן, עשה כאן אלבום על-זמני, שמתרחק מארועי החדשות של מלחמת וייטנאם ומבין היטב שזה לא מתחיל ולא ייגמר בג׳ונגלים של הוייטקונג. כיום, כשמצפון מלחמה עקובה מדם בסוריה ובדרום השדות עולים באש, התקליט בן היובל הזה עדיין רלוונטי לצערי.

לשמיעת האלבום במלואו: https://www.youtube.com/watch?v=bS6Hem6_qdE&t=26s