שלא תדעו צער

הילד Sebastian F Sorrow  שגדל בבית מס' 3 ברחוב כלשהו בעיירה בריטית צפונית כלשהי אמור היה להתחתן, להביא ילדים לעולם, לבקר בכנסייה בכל יום ראשון ולעבוד במפעל ה Misery Factory שבבעלות אביו. אבל אם כל זה היה קורה לא היה לנו סיפור. S.F מתגייס לצבא, הולך למלחמה, שורד אותה איכשהו ומתיישב ביבשת  Amerik. ארוסתו המתגעגעת עושה דרכה אליו בבלון פורח (או שאולי זה בכלל היה צ'פלין, לא ממש ראיתי, השמיים היו מעוננים והוא טס די גבוה). גיבורנו צופה באהובתו מרחוק, אבל ממש לפני הפגישה המיוחלת, כלי התחבורה האווירי עולה בלהבות והמסכנה הולכת לאבדון. S.F שלנו שוקע בצער עמוק. הוא מסתובב מבואס וחסר תכלית ברחובות ובשיטוטיו פוגש בברנש בשם Baron saturday אשר גונב את עיניו ומוציא אותו למסע בחשיכה. השנה היא 68, המרוץ לירח בעיצומו ואמנם ארמסטרונג עדיין לא פסע צעד קטן אבל די ברור שהמסע העיוור שלנו מוביל לירח. אלא שבמקום ירח S.F פוגש את פניו שלו עצמו. הברון המרושע דוחף את מר סורואו דרך הפה הפעור (שלו עצמו, כן?) ישר לתוך הלוע שם פוגש גיבורנו מס' דלתות העשויות עץ אלון. אלא שאם ציפיתם שמאחורי דלת מס' 3  תתחבא מכונית ספורט פתוחה, נכונה לכם אכזבה. סורואו מגיע לחדר מלא מראות המשקפות לו את ילדותו העלובה. משם הוא ממשיך בגרם מדרגות ופוגש מולו שני חלונות דרכן לא ניתן לראות דבר מלבד האמת ובהן משתקפים חייו המאכזבים במערומיהם. כאן שוקע מר Sorrow בבדידות ובדיכאון ובנקודת שפל זו גם נגמר סיפורנו.     

אנחנו בחגיגות היובל ועל הפרק אלבום נהדר של ה Pretty Things  שיצא בדצמבר 68. כשהדברים היפים הוציאו את אלבומם הרביעי  S.F Sorrow כל הרעיון של אלבום קונספט היה חדש לחלוטין. הם שמעו את סרג׳נט פפר והתלהבו מהקונספט, אבל התבאסו שהחיפושיות עזבו די מהר את ה״עלילה״ והאלבום חזר להיות אוסף של שירים. הפריטי ת׳ינגס רצו לעשות אלבום שהוא סיפור מהתחלה ועד סופו. אגב, בערך באותה תקופה חברי The Who החלו לרקום במוחם את אופרת הרוק טומי שיצאה מאוחר יותר. עד היום מתנהל ויכוח האם לדברים היפים מגיעה זכות הראשונים והמי הושפעו, או ששתי היצירות נוצרו ביקומים מקבילים (אתם בטח יכולים לנחש מה חושבים מעריצי המי…).

הכל התחיל ב 1962 כשדיק טיילור למד בקולג׳ לאמנות בקנט. חבריו לספסל הלימודים היו שני צעירים פרועים ופוחזים, מיק ג׳אגר (איתו הוא כבר ניגן בעבר) וקית׳ ריצ׳ארד. ברנש בשם בריאן ג׳ונס החליט להקים להקה, והשלושה הצטרפו. הם קראו ללהקה The Rolling Stones ע״ש שיר של מאדי ווטרס וניגנו בעיקר קאברים של זמרים שחורים מהיבשת שמעבר לאוקינוס: צאק ברי, האולין וולף, ליטל ריצ׳ארד, בו דידלי. מכיוון שהיו מספיק גיטריסטים וחסר ללהקה בסיסט, דיק טיילור קיבל את דין התנועה ולימד את עצמו לנגן בבס. הוא עזב את הלהקה כדי להמשיך ללימודי אמנות בלונדון, שם הקים יחד עם חבר מלימודיו בקנט בשם פיל מיי ועוד חברים להקה חדשה וכך נולדה ה-  Pretty Things. ממש כמו האבנים המתגלגלות, גם להקה זו שאבה את שמה משיר ישן, במקרה הזה מדובר בשיר של ווילי דיקסון (בביצוע בו דידלי) -״ Pretty thing”. 

 טיילור יחד עם עוד כמה אבנים 

הלהקה שיחררה כמה סינגלים וצברה פופולריות בבריטניה ובעולם האנגלו סאקסי אבל לא הצליחה לפרוץ לשוק האמריקאי. התנהגותם הפרועה והפרובוקטיבית גרמה לסערה בכוס תה כאשר יצאו לסיבוב הופעות בניו זילנד והוכרזו בסופן כפרסונה נון גראטה (יש ויכוח עם העובדה הזו נכונה, אבל זרם להקות הפופ\רוק נחסם ע"י הרשויות אחרי אותו ביקור) . 

אחסוך ממכם את כל ההיסטוריה של הלהקה, רק אומר שמאלבום לאלבום (כולל אפילו כיכוב בסרט אודותיהם) הפופולריות גברה, אבל זה היה מרחק שנות אור מהפופולריות של חבריהם מקנט. כנראה שהקהל העדיף אבנים על פני דברים יפים. 

חזרה ל S. F Sorrow. השנה היא 1968 ומאחורי הלהקה שלושה אלבומים ולא מעט חובות לחברת התקליטים. אבל הרעיון לאלבום הקונספט כבר קדח במוחם והיה ברור שהם לא יתנו לזוטות כמו כסף לעמוד בדרכם. החבורה הופיעה נון-סטופ איפה שרק נתנו להם, החזירו חובות ויחד עם המפיק נורמן סמית' חצו את מעבר החצייה ונכנסו לאולפן המפורסם שעל דרך אבי. מבחינה מוסיקלית מדובר בלהקה שעזבה את הגולמיות הגראז'ניקית וניסתה כיוון יותר פסיכדלי. זאת מוסיקה שנעשתה עם הרבה חופש יצירתי, התנסויות אולפניות וסביר להניח שגם תודלקה בלא מעט חומרים מרחיבי תודעה. המלוטרון שהיה באולפן (וגם חברי הביטלס השתמשו בו) מצא את דרכו לחלק מהשירים והתוצאה הסופית מרשימה למדי. אבל ממש כמו סרג'נט פפר, היה ברור שאין סיכוי לבצע חומרים כאלה בהופעה חיה. בזמן ההקלטות עזב המתופף סקיפ אלן ואת מקומו תפס Twink (ג'ון אדלר במקור, כיום מוסלמי שומר מצוות בשם מוחמד עבדאללה) אותו אנחנו מכירים גם מ Tomorrow, מעבודתו עם סיד בארט והפיות הוורודות או עם חברי הסוטים באלבום המחורפן והנפלא Think Pink. 

אבל למרות שמדובר בדבר יפה למדי, הצלחה מסחרית לא היתה כאן (מי שנדפק פעם אחת וגו'), אבל עם השנים האלבום קיבל את הכבוד הראוי. כשהאלבום חגג 30 שנה לצאתו, החבורה התכנסה שוב באולפני אבי רואד ובעזרת אורחים רמי מעלה דוגמת דיויד גילמור, ביצעה סוף סוף את האלבום כולו לייב.

שתהיה לכם האזנה נטולת צער. 

The Pretty Things