Floating Bridge

לפעמים אני חושש שאנחנו מתחילים לגרד את תחתית החבית, אבל אז אני מגלה איזו פנינה נהדרת ושמח להיווכח  שחששי היה לשוא. אני רוצה להשמיע משהו מהאבר גרין סטייט, או אם להיות קצת יותר מדויק, מאותה עיר שהצמיחה לנו בשורה רועשת אי שם בתחילת שנות התשעים. אבל שנים רבות לפני מדהני, נירוונה, סאונדגרדן ופרל ג׳אם היתה להקה נהדרת שהוציאה אלבום אחד ב 69 ונעלמה בערפל הבוקר עוד לפני שפתחו את בתי הקפה בעיר. אני מדבר על להקת Floating Bridge.

קצת היסטוריה (שימו לב לפרטים, יש מבחן בסוף): בסוף שנות החמישים הגיטריסט Rich Dangel היה חבר בלהקת The Wailers (שום קשר לבוב מארלי) שפעלה ב Tacoma, היתה פופולרית בצפון החוף המערבי ובעצם היתה אחת מלהקות הגראז׳ הראשונות בארה״ב. היה להם להיט אינסטרומנטלי גדול שהוא כתב עוד כשהיה בתיכון - Tall cool one. אתם בטח תזהו, לפחות את הפתיחה (אשים בהערות). אגב לשיר קראו בהתחלה Scotch on the Rocks אבל חשש הרשויות מעידוד שתיה לשכרה בקרב בני נוער אילץ את החבורה לשנות את השם.

הלהקה היתה הראשונה שעשתה קאבר ללואי לואי של ריצ׳ארד ברי ( יחד עם הזמר Rockin’ Robin Roberts) שעד אז היה שיר נשכח למדי. החבורה הפכה אותו לשיר הופעות פופולרי והביצוע שלהם הוא זה שהיווה השראה לגירסה המפורסמת של ה Kingsman. אגב, חבורת גראז׳ניקים נוספת מהעיר שפעלה באותו הזמן, שמעה אותם ועשתה גם היא ביצוע מגניב ללואי לואי היתה The Sonics (להקה נפלאה שזכיתי לראות אותם לייב במועדון קטן בדאון טאון סן חוזה).

משם Dangel המשיך לסיאטל והקים את  The Rooks ולפי כמה מקורות אחרי שגם זו התפרקה הצטרף ל Time Machine (אבל יתכן שהסיפור של מכונת הזמן לא מדויק, חברי הלהקה שהתראיינו על הימים ההם לא ממש זוכרים אותו. אבל מכיון שהיו כמה גלגולים להרכב, לכו תדעו מה ומי היה ומתי). ב 67 הוא חבר לבסיסט בשם Joe Johnson, הם גייסו את הגיטריסט Joe Johansen (אני יודע, זה נעשה קצת מבלבל...) ואת המתופף Michael Marinelli ויחד הקימו להקה. מספרים שהגיטריסט ג'והנסון, שגם היה חבר בלהקת ה Adventures היה נערץ ע״י הפרחח הצעיר ג׳מי הנדריקס. באחת ההופעות הנדריקס בן ה 15 התחנן שג׳והנסן ייתן לו לנגן קצת בגיטרה שלו ונדחה בבוז. גם להקות כגון הסוניקס וקינגסמן העידו כמה הן העריצו את ג׳והנסן. מרינלי המתופף, שהיה חבר של הקלידן הווארד ווילס והגיע איתו מהחוף המזרחי, ג׳ימג׳ם גם עם ג'רי גרסיה, שהיה צריך קצת הפסקה מהמתים, רצה קצת לגוון בכיוון יותר ג׳אזי והופיע במועדונים קטנים (מרינלי אף ניגן מאוחר יותר באלבום הפיוז׳ן המשותף של גארסיה ווילס Hooteroll?). הבסיסט ג׳ו ג׳ונסון הגיע מ Sir Raleigh and the Cupons שם ניגן עם Dewey Martin שאח”כ הצטרף לבאפאלו ספרינגפילד. הלהקה הוציאה סינגל לשיר Tomorrow’s Gonna Be Another Day שכוסה ע״י המנקיז והפך להיות להיט גדול. 

טוב קצת התפזרתי, נחזור לענינינו. הלהקה החדשה שחוברה לה יחדיו נקראה The Unknown Factor והפכה ללהקת ליווי של כמה זמרים מקומיים (Patti Allen ואחריו Ron Holden). באחד הערבים הבריז רון הולדן והלהקה נתקעה ללא זמר. בחור צעיר ניגש ללהקה, הציג את עצמו (מסתבר שבן דודו למד בתיכון עם חלק מהחבר׳ה, קשרים אף פעם לא הזיקו) והציע את קולו. זה היה Pat Gossan שהיה הזמר בלהקה בשם Punch (שום קשר ליוסי בבליקי) ובסוף אותו ערב הפך להיות חלק מההרכב. הלהקה הפכה ללהקת הבית של ה Eagle Auditorium והם שינו את שמם ל Floating Bridge. שם הלהקה החדש נלקח מהגשרים התלויים המחברים את סיאטל עם ערי השינה שסביבה (וגם בגלל משחק המילים עם גשר הגיטרה, או כפי שהם טענו, זה פשוט נשמע להם cool). 

כשהופיעו ב 68 ב Sky River Rock  Festival קצרו שבחים והפופולריות של החבורה החלה גוברת. אנשים מהלייבל הקליפורני Vault Records (לייבל שהתרכז עד אז בסרף מיוזיק ורצה להרחיב את הפרוטפוליו) נכחו בפסטיבל והציעו ללהקה חוזה. הם חברו למפיק ג׳קי מילס, טסו לעיר המלאכים והקליטו את אלבומם היחיד (ס״ט). הבחירה בג׳קי מילס כמפיק היתה קצת משונה. ג׳קי היה במקור מתופף ג׳ז שניגן עם ענקים כגון דיזי גילספי ובני גודמן. הוא גם כתב את הפסקול לסרט Let’s make love בכיכובם של מרילין מונרו ואיב מונטן. מילס באותה תקופה גם עבד במקביל עם Kaleidoscope (האמריקאים) על אלבומם השלישי Incredible!. 

למרות מכירות חלשות של האלבום, חברי פלואטינג ברידג׳ הופיעו המון. הם חיממו את כל המוזיקאים הגדולים שהגיעו לאזור סיאטל: המודי בלוז, לד זפלין, ונילה פדג׳, בי בי קינג, ג׳ון מייאל, אם להזכיר כמה. הם גם הופיעו בכל הפסטיבלים הגדולים שנערכו בצפון מערב ארה״ב. אבל פתאום Dangel קם ועזב. המזומנים לא זרמו והיתה לו משפחה לפרנס. בנוסף לכך קצת נמאס לו מרוק והוא רצה לחזור לנגן ג'אז. החבורה המשיכה בלעדיו ונסעה לסן פרנסיסקו להקליט אלבום שני. הם הקליטו קטע בן 21 דקות בשם Ode To Crazy Ray (קרייזי ריי היה הרואודי שלהם) ונטען כי ג׳והנסן והגיטרה שלו הגיעו בו לשיאים חדשים (לצערי לא הצלחתי למצוא את הקטע ברשת) ועוד שירים, למשל אחד בשם Today’s Pig is Tomorrow’s Bacon. להרכב התווספו נגן חצוצרה, סקסופון ואפילו צ׳לו חשמלי אבל לרוע המזל הלייבל Vault נקלעו לקשיים כלכליים וגנזו את התכניות. ב 1970 הואן של הלהקה היה מעורב בתאונה ובהמשך גם כל הציוד נגנב. זה היה הקש ששבר את גב הגמל ובדצמבר 1970 חברי הלהקה התפזרו איש איש לדרכו. רובם צללו לתהומות ההתמכרות לסמים, חלקם המשיכו ליצור מוזיקה בצורה זו או אחרת, אבל כיום, מלבד הזמר פט גוסן  אף אחד כבר לא בין החיים. המאסטרים של האלבום הגנוז נמצאו במרתף של חברתו לשעבר של מנהלם באותה תקופה אריק נילסן. גוסן מספר שההקלטות שרדו למרות האיפסון הקלוקל והוא הצליח להעביר אותם באולפן מהמאסטרים לדיסק-און-קי שלו. הוא מקווה שמישהו ירים את הכפפה ויוציא את האלבום לאור. 

האלבום הראשון זכה לכמה הוצאות מחדש ואני ממליץ לכם בחום לנסות להשיג עותק. השירים שלהם גדושים ברוק/בלוז גיטרות פסיכדלי וסמיך ולעיתים אפשר לשמוע השפעה של אותו גיטריסט אפוף עננה סגלגלה אותו הזכרנו קודם ששמו כבר הלך לפניו. מלבד חומר מקורי הם גם עשו אחלה קאברים אינסטרומנטליים. זה מתחיל ב היי ג׳וד (כן , יש בזה משהו קצת צ׳יזי, על סף פופולריות זולה, אבל בעיני זה יצא ממש בסדר) ובהמשך האלבום גם עשו כבוד עם קאבר נהדר ל Byrds ול Stones כשחיברו את Eight miles high ל Paint it black.

זהו, הגענו למבחן. הוציאו עטים ודפים. לא משה, אסור עם עיפרון. זה מבחן עם חומר סגור אז לא להציץ למעלה (בוחן כבוד, אני לא בודק). בתום הזמן גלית תאסוף את הדפים. בהצלחה.

1. מה הקשר של בוב מארלי ויוסי בבליקי לסיפורנו?

2. מה מקור שם הלהקה?
3. מה היה להיטם הגדול של ה Wailers ?
4. מהם שמות חברי הלהקה ובאיזה הרכבים ניגנו?
5. מה זה חשוב? ומי בכלל יזכור משהו מכל זה? 

ועכשיו למוזיקה...

Three minutes and ten seconds blues

You've got the power

Crackshot