Down Under with Courtney Barnett

 G’day mates,

השבוע נפליג רחוק, אי שם למטה אל יבשת קטנה ונשכחת בה אנשים עומדים על הראש, חיות משונות מקפצות כשעולליהן טחובים בתוך כיסן ונושאי השיחה המועדפים הם ספורט, בר-בי-קיו ובירה.

אוסטרליה סיפקה לעולם לא מעט מוזיקאים, החל ברוק איצטדיונים סטייל DC/AC,  Jet, INXS ו  Midnight Oil  דרך הפופ של גברים בעבודה, Crowded House וגם קיילי מינו ואוליביה ניוטון-ג'ון, וכלה בשמאלץ נוטף הדבש של הבי ג'יז ו     .Air Supply זוהי כמובן רשימה חלקית למדי. אפשר להתעכב לרגע על ניק קייב למשל, אביר האופל, שהצלחתו בישראל גדולה בהרבה מההצלחה לה זכה ברוב חלקי העולם. האם אנחנו מכורים לשירי דכאון? או סתם יודעים להעריך איכות? אני באמת לא יודע, אבל ניק קייב הוא הרבה יותר מסתם זמר. מלבד אוסף מכובד של אלבומים, האומן הרב תחומי הזה גם מצייר, כותב ספרים, משחק, כותב ומביים סרטים ועוד.

במסגרת טיול התרמילאים שלאחר הצבא, התגלגלתי לאוסטרליה בה שהיתי כעשרה חודשים. יש בה ערים מקסימות, אנשים נפלאים ונופים מהממים אבל גם המון המון כלום. אפשר לחצות מדבריות על כבישים ארוכים ומשמימים כשעל אם הדרך עיירות קטנטנות וחסרות ייחוד. מה שמשותף לרוב העיירות הללו הוא הימצאותן של שלושה מוסדות חיוניים: כנסיה, מגרש גולף ובר. לפעמים בשביל השעשוע הייתי נכנס לבר מקומי בצהרי היום, ושואל בתמימות את יושבי הבר הקבועים על איזו בירה הם ממליצים? בד"כ היתה מתפתחת מלחמת עולם בזעיר אנפין. מסתבר שזה לא צחוק, יש נושאים בהם אדם צריך לדעת לעמוד על שלו ולא להתפשר. למה אני מספר את כל זה? מכיוון שאולי ה"כלום" הזה, ההתעסקות בשגרת חיי היומיום, ללא מלחמות קיום, מאבקי טריטוריה ודת, גרמה ליבול המוצלח הזה של אמנים המעדיפים לעזוב את הלאומי והפוליטי ולהתעסק באישי. הרי ההתעסקות באהבה ומערכות יחסים, בחלומות מול מציאות, בתפיסת ה"אני" ומקומי בחברה היא אוניברסלית.

   

השבוע אני רוצה להמליץ על , Courtney Barnett זמרת וגיטריסטית צעירה (27) ומוכשרת שהוציאה לאחרונה אלבום בכורים עטור שבחים בעל השם החביב: Sometimes I Sit and Think, and Sometimes I Just Sit

קורטני גדלה באזור חופיה הצפוניים של סידני ולמדה בקולג' אמנות. היא השתתפה בכמה להקות גארז' (למשל ה Immigrant Union שעשתה מוזיקת קאנטרי פסיכודלית) ופרצה לראשונה עם ה EP

 “How to carve a carrot into a rose”   (שנשמע לי כמו אחלה רעיון לחוגי היצירה של אשתי...). יש לה לא מעט טקסטים שנונים ומושחזים שמזכירים לי קצת את דילן בתחילת דרכו. קורטני היא רוקרית עם נוכחות שמזכירה בשירה שלה לעיתים את כריסי היינד מהפריטנדרס, לעיתים את פי ג'י הארווי (ששוה להקדיש לה פוסט בפני עצמו) ולעיתים את שריל קרואו. צורת ההגשה שלה יכולה לנוע בין רוק עצבני ונוירוטי, לשעמום של נערת פרברים, לטון סרקסטי של מישהי שמסתכלת על הכל מהצד.

קצת רכילות: היא חיה במלבורן עם בת זוג המבוגרת ממנה בלא מעט שנים ואפילו כתבה על כך שיר חביב בשם Numbers . די מדהים כמה התקדמנו בשנים האחרונות. העובדה שהיא חיה עם בת זוג כבר לא מרגשת אף אחד, וההתעסקות ה"רכילותית" היא בהפרש הגילאים. אגב בת זוגתה Jen Cloher היא זמרת בפני עצמה, אבל בניגוד לקורטני הרוקיסטית הבועטת, ג'ן היא זמרת פולק ענוגה ורכה.

שיר שאני מאוד אוהב בתקליט, והוא אחד השקטים בו, נקרא Depreston  והוא דוגמא נהדרת ליכולת שלה לספר סיפור דרך הפרטים הקטנים. אפשר ממש לחוש את הדכאון של הפרבר המנוכר והגיחוך בחלום הזעיר בורגני דרך סיור הנדל"ן הקטן הזה בו היא עוברת בין הפרקטיות של כיווני אויר וגודל הגרז' לחיים המלאים שהבית הזה הכיל בתוכו.

You said we should look out further, I guess it wouldn't hurt us
We don't have to be around all these coffee shops
Now we've got that percolator, never made a latte greater
I'm saving twenty three dollars a week

We drive to a house in Preston, we see police arrestin'
A man with his hand in a bag
How's that for first impressions? This place seems depressing
It's a Californian bungalow in a cul-de-sac

It's got a lovely garden, a garage for two cars to park in
Or a lot of room for storage if you've just got one
And it's going pretty cheap you say, well it's a deceased estate
Aren't the pressed metal ceilings great?

Then I see the handrail in the shower, a collection of those canisters for coffee tea and flour
And a photo of a young man in a van in Vietnam
And I can't think of floorboards anymore, whether the front room faces south or north
And I wonder what she bought it for

If you've got a spare half a million
You could knock it down and start rebuildin'

אם אתם לא נעולים רק על המוכר ופתוחים לשמוע משהו טוב תוצרת הדור הצעיר, קורטני היא דוגמא נהדרת למישהי שמביאה מבט רענן על המציאות בלי לשכוח את העבר ונותנת כבוד לרוקריות וותיקות שסללו לה את הדרך. ואם לא בא לכם לשמוע משהו חדש, אז אולי בפעם הבאה שאתם בסיור נדל"ן, שוקלים לקנות או לשכור בית, לפחות תהרהרו לרגע קט בחיים ובסיפורים שייתכן והבית הזה הכיל.

שבת שלום.

קטע קצת רוקיסטי: Pedestrian At Best 

 ואחד בעל השם המדליק Avant Gardener
(שימו לב בקליפ ל"דילן" שאחראי על לוח התוצאות, מזכיר משהו?...)