Tuesday, March 22, 2016

איפה המח שלי? יומולדת 28 לרוזה הגולשת

28 שנים עברו, מי היה מאמין. חייל שבוז בדרך הביתה מגיע לתחנה המרכזית בעפולה ופשוט נשאב לתוך חנות התקליטים היחידה באזור - ״סגנון וצליל״. הימים היו ימי תחילת האינתיפאדה הראשונה. רבין הורה לנו לשבור ידים ורגליים. צויידנו באלות, מגיני פנים, גז מדמיע וכדורי גומי ונשלחנו לרדוף אחרי ילדים בני עשר שמיידים אבנים. עם כל הציוד הכבד לא היה לנו שום סיכוי מול הפספוסים קלי הרגליים שמכירים כל סימטה. וגם כשתפסנו אותם, מה כבר אפשר לעשות עם ילד בן תשע או עשר? לתת לו לכתוב מאה פעמים ״אין לזרוק אבנים על חיילים״?. אגב, מאוד התאכזבתי לראות את חוסר הכבוד של אותם זאטוטים לצבא ההגנה הכי מוסרי בעולם. כנראה הם נרדמו בשיעורי ציונות. הכי מגוחך היה לנסות להילחם בדגלי פלסטין שהיו תלויים בכל פינה. לפעמים הנשים היו תולות את הכביסה כך שהבגדים יסודרו לפי צבעי הדגל. אולי היה צריך לאסור לתלות כביסה בחוץ. הבאתי דגל לאחי הצעיר והוא תלה אותו מעל המיטה ליד פוסטר של ג׳ים מוריסון והדלתות.


חזרה לתחנה המרכזית בעפולה. על מדף ה״חדשים״ נתקלתי בעטיפה מעניינת בצבעי חום-לבן כמו תצלום דהוי ועליה רקדנית פלמנקו חשופת חזה. לא יכלתי להסיט את מבטי מהחזה המפואר ובחנתי את התקליט מקרוב. מסתבר שהאלבום יצא בלייבל 4AD, להם זכרתי טובות מאלבומיהם של קוקטו טווינס, This Mortal Coil ועוד. ביקשתי מהמוכר שישמיע. בבת אחת חטפתי כזאת שטוזה למח. איך שהגיטרה של פרנק בלק התחילה להפגיז ב Where is my mind שכחתי מהמדים, מהשעתיים ביציאה ומהמאבק לשחרור פלסטין ונשאבתי למערבולת צלילים פרימיטיבית סמיכה ומבעבעת. היו לי כמה שקלים בארנק וקניתי אותו בלי להתלבט יותר מדי.
לא ממש היה לי מושג אם שם הלהקה פיקסיס ושם האלבום סרפר רוזה או להיפך. אלו היו הימים לפני שאל גור המציא את האינטרנט, ולא היה מאיפה להשיג אינפורמציה שהיום נראית כל כך טריויאלית. יותר מאוחר אותו אל גור גם יביא לעולם את ההתחממות הגלובלית. חבל שלא הסתפק בהמצאתו הראשונה ועזב אותנו בשקט…
כמה חודשים מאוחר יותר קראתי איזו ביקורת קטנה בעיתון על האלבום ולמדתי שזו להקה חדשה מבוסטון.

מים רבים עברו בקישון, הספקתי לראות אותם פעמיים בהופעה ואפילו להתאכזב, הם התפרקו, חזרו, ושוב נפרדו, אבל כל זה לא ממש חשוב. את חויית הגילוי הראשונית, את מה שהצלילים שבקעו מהרמקול בחנות התקליטים העפולאית עשו לי,  ואת החזה המרשים של רוזה הגולשת, אף אחד לא יכול לקחת ממני.




No comments:

Post a Comment