חד הקרן שנגמר לו הסוס

באחד מארועי הברנינג-מן פגשתי חד קרן. במחשבה שנייה זה כנראה היה איש שהתחפש. מה שהסגיר אותו היתה העובדה שדיבר אנגלית. הוא סיפר לי שהוא חבר בארגון ללא מטרות רווח שנקרא Save the Unicorns ושמדובר בזן נכחד וכדאי שנתגייס לפני שיהיה מאוחר מדי. יש אמת בדבריו, אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה בה נפגשתי פנים אל פנים עם חד קרן אמיתי ויש לי הרגשה שאני לא היחיד.

הסיפור הפעם, כפי שודאי כבר ניחשתם הוא על להקה בשם Unicorn. להקה שלא קיבלה את תשומת הלב הראויה. אני לא מדבר על חדי הקרן הקנדים, לא על היפנים וגם לא על השוודים, אלא על הלהקה הבריטית. אגב Unicorn זה בכלל חד-תירס, לא?

לא מדובר כאן בפסיכדליה כבדה (אם בכלל), גם לא באיזה משהו אקספרמינטלי פורץ דרך שישאיר אתכם פעורי פה. מדובר במוסיקה קליטה עם הרמוניות קוליות, השפעות רבות של הפולק והקאנטרי-רוק האמריקאי, משהו על הסקאלה שבין ה Byrds, באפלו ספרינגפילד ואפילו רחמנא ליצלן, האיגלז. אבל בניגוד לחיות שהזכרתי כאן, הם לא השכילו להסתגל לעולם המשתנה, לא הצליחו להתרבות ולהביא צאצאים, מה שכמובן מסביר את העלמותם מהנוף.

הלהקה הוקמה ב 1963 ע״י קן בייקר, פט מרטין ופיט פרייר שהיו חברים לספסל הלימודים בעיירה Send. אגב חבר נוסף שחלק איתם את ספסל הלימודים והוא גם קרוב רחוק של פט היה אחד, אריק קלפטון.

החברים היו מתכנסים באופן קבוע לג׳מג׳ם בביתו של קן ולשם כך פט היה גומע חמישה מייל על אופניו לכל כיוון. ערב אחד פט שכח את עצמו וכבר נהיה מאוחר וחשוך. כשאבא פט מרטין סיניור בא לקחת את פט מרטין ג׳וניור, הוא הגיע למסקנה שאם בנו כל כך אוהב לנגן, עדיף שיעשה משהו בנידון במקום שיסתובב עם פרחחים ברחוב.

אבא מרטין קנה לחבורה מערכת תופים, מגבר וכל מה שצריך וגם נידב את הגראז׳ המשפחתי, שקירותיו צופו בקונטיינרים של ביצים וכונה מעתה The Shed. עוד להקת גראז׳ של ילדודס בגיל התיכון יצאה לאויר העולם... החבר׳ה עזבו את בית הספר בגיל 17 והחלו מופיעים במועדונים מקומיים בעיקר כלהקת קאברים (הם מאוד אהבו לכסות את הבירדז) תחת השם The Late Edition.

לא אייסר אתכם בכל קורות הלהקה, רק אציין שבהמשך שמם שונה ל Unicorn ושב 1971 זכו בחוזה הקלטות והוציאו אלבום בכורה בשם Uphill all the way (אין ספק שהיתה אמביציה…).

ב1973 הם הוזמנו לנגן בחתונה של חבר. אחד האורחים בחתונה היה דיויד גילמור שהתלהב ממה ששמע, עלה לבמה וביצע איתם את Heart of Gold. גילמור סיפר להם שהוא פריק של פולק וקאנטרי אמריקאי אבל בפינק פלויד אין לו סיכוי להכניס את הכיוון הזה. הוא בדיוק סיים לבנות אולפן אצלו באחוזה הכפרית והזמין את הלהקה לבדוק את המקום.

כשהם הגיעו לחווה של גילמור ב Essex הופתעו לגלות מקום עם ציוד מדוגם ושלל גיטרות מרשים. זה היה אחרי שהצד האפל יצא ויחד עם פינק פלויד החל להמריא גם חשבון הבנק של גילמור וחבריו ללהקה הבומבסטית.  דיויד אמר לחדי הקרן להשאיר את הציוד בוואן, יש לו הכל. אחרי כמה מפגשים וצפייה משותפת בסרטים של מונטי פייטון הוא הפך להיות מנהל הלהקה ואף הפיק להם שניים וחצי אלבומים. גילמור אפילו עשה קאבר יפה לשירם There's no way out of here באלבום הסולו הראשון שלו. באופן אישי אני הכי אוהב את אלבומיהם השני והשלישי Blue Pine Trees ו - Too Many Crooks.

נראה היה שהם בדרך הנכונה. הם הגיעו לארה״ב, הופיעו בוויסקי א גו גו המפורסם (חיממה אותם מוזיקאית צעירה ולא מוכרת בשם פטי סמית׳), ואף סחפו קהל של 20,000 איש באיצטדיון בבוזמן שבמונטנה. קצת אחר כך יצאו לסיבוב הופעות יחד עם פליטווד מק, ניגנו לצד מאנפרד מן, קאמל והדובי ברדרז. ב 1977 אחרי ארבעה אלבומים ומלאנתאלפים הופעות נגמר להם הסוס :-)

לא מדובר במשהו שהעולם לא יכול בלעדיו אבל בסך הכל זו היתה חבורה מוכשרת שכתבה לא מעט שירים מצויינים ולמרות שחסתה תחת כנפיו של דיויד גילמור, די מהר נעלמה לתהום השיכחה. בואו, תנו להם צ׳אנס.

קבלו פלטת טעימות:

https://www.youtube.com/watch?v=4KklBhatssU

https://www.youtube.com/watch?v=BFV_O9iGz3g

https://www.youtube.com/watch?v=1n0ibCCFooM

https://www.youtube.com/watch?v=PDssNn8PvDU

https://www.youtube.com/watch?v=zUPMHg7jvSs