גברת מרושעת

את הפוסט הבא העליתי במקור לכוכב האפל (קבוצת הפסיכדליה הישראלית Dark Star ). זאת הפעם הראשונה בה פייסבוק מצנזרים לי פוסט. מסתבר שעטיפת האלבום נראתה לאח הגדול לא מוסרית. אני בטוח שאתם שמחים לדעת שמישהו שם למעלה שומר על נפשותיכן הרכות מפני תועבה. קבלו את הפוסט כלשונו (כולל תמונת התועבה, גוואלד): 

לא.הכל אפל בכוכב שלנו, אפשר למצוא כאן שמש קליפורנית מרצדת, פרחים בשער, צעירים יפים עם אישונים מורחבים עושים אהבה וחולמים על שלום ואחוה. זה טוב ויפה אבל אני רוצה לקחת אתכם לטיול בצד היותר אפלולי פה בכוכב. בואו נרד במדרגות השאול, אל מרתפים חשוכים בהם אזיקים, שרשראות וסדי עינויים חוברים יחדיו כדי למחוק כל זכר של ורוד מהחלום שלנו. ונוס בפרווה נותנת לנו לטעום את טעם הצלפת השוט ולדמם. הירונימוס בוש מזמין אותנו לביקור בשערי הגהינום בו חוטאים משופדים על כידונים היישר מעכוזם או נלעסים בידי חרקי ענק. אני רוצה לעשות לכם הכרות בתוך העולם האפלולי הזה עם גברת מרושעת במיוחד.

להקת Wicked Lady היתה להקה של הופעות חיות. מדובר בסוג של פאוור טריו. להקת קאלט

בריטית עם קהל קטן אך נאמן, שיכור, פרוע ומסומם ממש כמו חברי ההרכב עצמם. גם אלימות לא חסרה בהופעות הפרועות הללו. חלק לא מבוטל מקהל המעריצים היו אופנוענים קשוחים או סתם פורעי חוק שונאי ממסד. ההופעות היו כל כך פרועות עד שבשלב מסויים מועדונים סירבו לתת להם להופיע. רצה שמועה שבאחת ההופעות הם ניגנו רק שיר אחד שוב ושוב, עד שמישהו ניתק להם את החשמל.

האלבום The Axeman Cometh הוא לא אלבום אורגני. מדובר באוסף ג׳אמים שנערכו בין 69 ל 72 והוקלטו, כמה מתאים,  במרתף. החומר הוקלט בזמן החזרות, רק כדי שלא ישכח בין ההופעות. איכות ההקלטה רחוקה מלהיות מושלמת. ציוד ההקלטה פרימיטיבי למדי, השירה באה והולכת, אבל זה לא ממש מפריע. נהפוכו, האמת שהחיספוס והליכלוך ההפקתי מתאימים לסאונד של הלהקה כמו מזרק לוריד. רק תקשיבו לכל הפאזזז ולריפים ותבינו על מה אני מדבר. מדובר (לדעתי) בפנינת הארד פסייכ על גבול הרוק הכבד.

מי בלהקה? Bob Jefferies בבס ,Mad" Dick Smith" בתופים ו Martin Weaver בגיטרה ושירה. זה אותו מרטין שימשיך אח״כ ללהקת Dark .לא רק הסולן והנטייה לפסיכדליה כבדה סמיכה ואפלולית מקשרים בין שתי הלהקות. שתיהן יצאו במקור ע״י ה Kissing Spell.

האלבום נפתח חזק עם Run the night וממשיך עם War cloud שנשמע בהתחלה כמו שיר פולק תמים אבל מקבל תפנית בהמשך. לא יודע מה אתכם, אבל אני מוצא קסם בבוסריות הלא מלוטשת הזו.

יצא גם אלבום נוסף שריכז חומרים מאוחרים יותר בשם Psychotic overkill (גם שם לא ויתרו על הקטע של בחורה ערומה על העטיפה), אי אפשר שלא לשמוע, בעיקר בדברים המאוחרים יותר, את הדמיון לדיפ פרפל ובלק סבאת׳.

יאללה חברים, חיגרו חגורות, I'll see you on the dark side of the star.

לשמיעת האלבום: https://www.youtube.com/watch?v=cEOrHz3N38M