טריפ

בחופש הגדול של כיתה ז׳ עבדתי בקיבוץ בשדות האמריליס. בזמן שאני מעשב בערוגות האינסופיות ומחכה בקוצר רוח לסיים ולטוס להספיק לראות את ״האיים האבודים״, שמעתי שיחה אקראית בין שני חבר׳ה ״גדולים״ מחברת הנעורים. ״תגיד, מה הטריפ שלך?״ שאל אחד, ״לא יודע, למה?״,ענה השני,  ״הטריפ שלי זה לרוץ ערום בשדות״ אמר הראשון. לא ידעתי מה זה ״טריפ״, וגם לא הבנתי מה מונע מהבחור להוריד את הבגדים בו במקום ולהתחיל לרוץ, זה סך הכל די פשוט, אבל זה לא באמת היה כל כך חשוב, בעוד כמה דקות טוני, אנה וסו ינג יצטרכו להתמודד עם הקיו שחור הגלימה מטיל האימה. זה חשוב!

כמעט בכל פעם שאני מביט בעטיפת האלבום של Morning Dew אני נזכר בזוטה הסתמית הזו. כנראה שיש משהו מאוד משחרר בלרוץ עירום בשדות (צריך לבדוק את זה פעם…), על אחת כמה וכמה כשאהובת ליבך נמצאת בזרועותיך. אבל גם אם לא, וזה נראה יותר טוב בברושור מאשר מרגיש במציאות, דבר אחד בטוח, האלבום הזה הוא אחלה טריפ.

מורנינג דיו הגיעו מהעיר Topeca שבמדינת קנזס. חברים עוד מהתיכון או מהלימודים באוניברסיטת Washburn, הם עברו הרבה שמות וגלגולים עד שהתייצבו על טל הבוקר:

The Impax, The Runaways, The Durations

ובהשפעת החיפושיות, הציפורים, הצבים והצרצרים הם אף נקראו לזמן קצר The Toads. השם Morning Dew נבחר לאחר ששמעו את שירה הנפלא של בוני דובסון והוא נבחר בגלל שבלהקה היה אחד M, הוא הגיטריסט, הזמר וכותב השירים מאל רובינסון, ו D ייצג את שלושת האחרים שלכולם קראו דון - דון סליגר המתופף, דון שפרד הבסיסט ודון אנדרסון, גיטריסט (אגב מאל סיפר בראיון למגזין It’s psychedelic baby שהבחירה נעשתה בעקבות הביצוע של הגרייטפול דד, אבל זה לא מסתדר כרונולוגית, הלהקה בחרה את השם ביוני 66).

מדינת קנזס, עם שדות החיטה, הכותנה, והתירס הנצחיים והחורף הארוך והקר, היא מקום מעניין בערך כמו סצינת חיי הלילה של מלכישוע. חייתי שם כמה חודשים (בקנסס, לא במלכישוע)  ואני ממש לא מתגעגע. בקנזס סיטי יש לפחות קצת אקשן בספינות הקזינו על נהר המיזורי, אבל מה כבר יש לעשות בטופקה? לא פלא שבעיר צמחו המון להקות שהתחרו על הזכות להופיע במספר מצומצם של מועדונים.

בהתחלה הלהקה עשתה בעיקר קאברים של בוב דילן, The Byrds, הביטלס ו Lovin Spoonful אבל בקיץ 66 רובינסון החל לכתוב חומר מקורי. בסוף 66 וב 67 הם הקליטו כמה סינגלים והחלו לעורר עניין במערב התיכון. הם הופיעו הרבה, חיממו להקות דוגמת הצבים או Strawberry alarm clock, השתפשפו והשתפרו. הרבה דברים קרו באותה תקופה בעולם המוזיקה וחברי הלהקה לא נשארו אדישים. הם החלו להתעניין יותר ויותר בפסיכדליה (שמעו בפאלו ספרינגפילד, ציפורי החצר, קצפת, הנדריקס) ופיתחו צליל כבד יותר. רובינסון אף גילה את נפלאות הפאז.

החבורה נסעה לתפוח הגדול בתקוה לזכות בחוזה הקלטות. לקח לא מעט זמן, אבל בסוף הישועה הגיע מהלייבל Roulette בזכות סוכן שהכיר אותם עוד מקנזס והם חתמו על חוזה להקלטת שני אלבומים. הם החליטו לזרוק את החמרים הישנים ולהקליט אלבום המורכב כולו מחמרים חדשים. כשקיבלו את האור הירוק להקלטה הם העמיסו את הציוד על הרכב וחזרו לניו יורק בלי גרוש על התחת. שלושה ימי אולפן זה כל מה שהם קיבלו, לא היה כמעט זמן לריטייקים. החבורה שוכנה במלון אלברט (באותו הזמן גם לד זפלין שהתה באותו מלון) והתחננו לבעלים של הלייבל, יהודי בשם מוריס לוי, למקדמה בכדי שיהיה להם ממה לאכול. אחרי הרבה נדנודים הם קיבלו צ׳ק של $1000. זאת היתה הפעם האחרונה בה הם ראו מהלייבל שכר לעמלם. תמונת העטיפה נלקחה מסטוק תמונות של צלם מקצועי שגר בבניין בו גר אותו סוכן שסידר להם את החוזה (מוריס התבכיין שהוא מעולם לא השקיע כל כך הרבה כסף בצילום עטיפה לאלבום). האלבום, שיצא ב 1970, נקרא At Last כדי לשקף את התלאות שהם עברו עד הוצאתו. נאמר לחברי הלהקה שהודפסו 10,000 עותקים אבל שרובם הלכו פייפען בשריפה שפרצה במחסן. לכו תדעו אם זה נכון, מה שבטוח זה שהמכירות לא הרקיעו שחקים.

חבל שכך. יש כאן יופי של שירים. זה נפתח עם Crusader's smile שנדבק ולא יוצא מהראש. תקשיבו גם ל Then came the light הנהדר עם הטוויסט בעלילה בסוף השיר, לפאזזז המצויין ב Cherry street (שומעים את ההשפעה של Cream), ל Upon leaving הנפלא ולהשפעה של בו דידלי ב Young man. אני גם מאוד אוהב את Gypsy ובעצם כמעט את הכל… יש לאלבום גם צדדים יותר רגועים. קחו למשל את Something you say, רובינסון סיפר שביתו רצתה לנגן את השיר הזה בחתונה שלה.

עברו לא מעט שנים עד שהחלה שוב התעניינות והאלבום הפך לפריט מבוקש בקרב אספנים.

אחרית דבר: ב 1970 נכנסו חברי Morning dew לאולפן בקנזס להקליט את אלבומם השני. עולם המוזיקה לא עמד מלכת וגם חברי הלהקה (שבינתיים עברה כמה חילופי נגנים, כולל תוספת של נגן קלידים) החלו ליצור צליל נסיוני ומורכב יותר והושפעו מהפרוג שהחל מתפתח. ההקלטות שנשלחו לניו יורק נפלו על אזניים ערלות. מסתבר שהלייבל הסתבך עם החוק ולאף אחד לא היה אנרגיה וכסף לממש את החוזה. מוריס הואשם בהעלמת מס, בישול ספרים, וקשר עם המאפיה (הוא ישב בכלא ושם גם מת בשנות ה 80). רק בשנות התשעים סופסוף שוחרר האלבום תחת השם המפתיע The second album (אני לא מכיר את האלבום הזה). הלהקה התפרקה בקול ענות חלושה באביב 71.

ב 2010 יצא אלבום בשם No More 1966- 1969 שמכיל את ההקלטות המוקדמות שלהם.

מה הם עושים היום? מאל רובינסון עבד עד הפנסיה בחברת ביטוח, נשאר לחיות ב Topeca ומנגן פה ושם בלהקת קאברים. דון סליגר המתופף עבר לחוף המערבי, הפך למחנך ועבד במשרד החינוך של אורגון, פרש לגמלאות וחי בפלורידה. דון אנדרסון (רית'ם גיטר) הפך להיות רואה חשבון וכמו מאל נשאר בטופקה. הוא גם ניגן בלהקה מקומית בשם Past Tense. דון שפורד הבסיסט עבד עד הפרישה בחברת אנרגיה. הוא לא נגע בגיטרה  מאז אותה אפיזודה חולפת של סוף שנות הששים ותחילת השבעים.

לשמיעת האלבום במלואו