שאריות

בוסטון היא אחת הערים היותר יפות בארה״ב. יש לה דאונטאון מרשים, תרבות מפותחת, אוניברסיטאות מצמרת הליגה והיסטוריה שמעטות הערים בצפון אמריקה יכולות לה. אממה, למרות כמות הגשמים המרשימה שיורדת בה, עדיין הדשא של השכן ירוק יותר.

בסוף שנות הששים היה מי שסבל מרגשי נחיתות והתקנא בסן פרנסיסקו על הסצינה המוזיקלית הבועטת. אמרגן/מפיק מוסיקלי בשם אלן לורבר ניסה ליצור "סצינה" בוסטונית שתהווה אלטרנטיבה חוף-מזרחית לצליל של סן פרנסיסקו וקדח במוחו את המונח Bosstown Sound. לא מעט להקות בוסטוניות שפעלו ב״מחתרת״ ועשו מוזיקה פסיכדלית (כאילו שאפשר היה לעשות משהו אחר בשנים 67-69)  דוגמת Ultimate spinach, Beacon street union או ה Freeborne הוגדרו כחלק מהסצינה.

איכשהו הסלוגן תפס וכיום כשאנו באים לתאר להקות בוסטוניות מאותה תקופה אנו מזכירים כלאחר יד את היותן שייכות ל״צליל של בוסטאון״. אבל האמת, היו חיים והיתה מוזיקה עוד לפני שמישהו טרח לייצר את ההייפ הנ״ל. 

אחת הלהקות שנפחה את נשמתה עוד לפני שה"סצינה" בכלל ידעה שהיא כזו היתה להקת "השאריות" או כפי שהאמריקאים נהגו לכנות אותם - The Remains. מי שהיה הכח המניע והיוצר העיקרי בלהקה היה Barry Tashian. הכל החל ב 1964 כשארבעה חברים שהריצו דאחקות יחד במעונות הקמפוס של אוניברסיטת בוסטון החליטו להקים להקה. הם ניגנו בעיקר קאברים של להיטי R&B, אבל גם קצת חומר מקורי שכתב בארי. בארי ניגן בגיטרה ושר, Bill Briggs על הקלידים, Vern Miller בבס ו- Chip Damiani בתופים.

החבורה הופיעו במועדון ה Rathskeller שהיה ממש מול המעונות וצברה קהל מעריצים בקרב הסטודנטים. שמם הלך לפניהם, הקהל גדל וההצלחה היתה מהירה למדי: בתחילת 65 כבר היה להם חוזה בלייבל Epic, הם הופיעו נון-סטופ ברחבי ניו אינגלנד ועד סוף אותה שנה שני סינגלים ששיחררו הפכו ללהיטים - Why do I cry וגרסת כיסוי ל Diddy wah diddy של בו דידלי. השנה הסתיימה בהזמנה להופיע בספיישל הכריסטמס של אד סאליבן שהביא לחשיפה מול 14 מיליון צופים ברחבי ארה"ב, מה שהוביל למעבר של הלהקה לניו יורק סיטי. 66 נראתה אפילו עוד יותר מבטיחה, הם הקליטו את אלבומם הראשון (סלף טייטלד), עברו לקליפורניה וקיבלו הזמנה לחמם את הביטלס בסיבוב ההופעות האמריקאי, חלום רטוב לכל הדעות (סיבוב שהפך להיות האחרון בהיסטוריה של החבורה הליברפולית, אבל את זה כולם יודעים). לרוע המזל, ממש לפני שהחל סיבוב ההופעות, פרש צ'יפ המתופף וברגע האחרון נמצא מחליף בשם  N. D. Smart. תכל'ס, ההופעה של ה Remains היתה טובה בהרבה מזו של החיפושיות, שאפילו לא טרחו להכניס חומרים מאלבומם האחרון Revolver, ניגנו כדי לצאת ידי חובה ורק חיכו שהסיוט יסתיים מול הקהל המצווח של המעריצים (ובעיקר המעריצות).
פרישת המתופף שינתה משהו בדינמיקה של הלהקה והוייב כבר לא היה כמקודם. זה לא שהמתופף החדש היה פחות טוב, אבל זה כבר לא היה חבורת סטודנטים מהמעונות שמנגנים יחד בשביל הכיף. לאחר הסיבוב עם החיפושיות, באמצע 66  הלהקה התפרקה, וכששוחרר האלבום כבר לא היה מי שיקדם אותו ובאופן לא מפתיע הוא נשאר על המדפים בחנויות התקליטים יתום. 

למרות שייתכן ולא שמעתם עליהם (אני נתקלתי בהם רק כשהתחלתי לחפור לפני שנה כשכתבתי על המופע האחרון של החיפושיות ב Candle Sticks), רבים מתושבי בוסטון והסביבה שחיו בעיר באותן שנים יגידו לכם שמדובר בלהקה ידועה למדי. בקנה מידה מקומי הם בהחלט עשו גלים.
בשנים 64 עד תחילת 66 הפסיכדליה עדיין היתה בשוליים ולא קיבלה את קידמת הבמה וזה בהחלט ניכר בסגנון. אפשר לשמוע כאן השפעות רבות של הפלישה הבריטית (Why Do I cry למשל יכול להשתלב בקלות בכל אחד מאלבומיהם הראשונים של הביטלס, ו- I can't get away from you נשמע כמו קלאסיקה של הסטונס) ובכלל אפשר לשחק כאן ב"את מי זה מזכיר?"... אבל עזבו שטויות, יש כאן יופי של שירים שיכולים להתחבב בקלות על הגאראז'ניקים שביניכם.
זה לא סוף הסיפור. בארי התחתן עם המוסיקאית הולי ויחד הם המשיכו בקריירה מוזיקלית כצמד Barry and Holly Tashian ועשו בעיקר קאנטרי, פולק ובלוגראס. המתופף השני, Norman D. Smart הצטרף אחרי הפרישה ללהקת Mountain וגם הופיע איתה בוודסטוק.

ברבות השנים, ההתעניינות המחודשת בלהקות אבודות משנות הששים לא פסחה גם על השאריות שהתאחדו, יצאו לסיבובי הופעות ואף הקליטו אלבום חדש ב 2002 בשם Move on. ב 2004 הם הונצחו במחזמר בשם "All Good Things" בפסטיבל הפרינג' בניו יורק, וב 2007 יצא מחדש אלבום הבכורה וקיבל סופרלטיבים מכאן ועד קאמצ'אטקה (מרק קמפ מהמגזין Paste טען שאם הם לא היו מתפרקים כל כך מהר ייתכן והם היו תופסים את מקומם של הרולינג סטונס בהיכל התהילה של הרוק, ויש שיגידו "אז אמר"…). ב 2008 יצא דוקומנטרי על הלהקה בשם America's Lost Band. הסיפור הסתיים סופית שוב בגלל המתופף צ'יפ דמיאני (לכו תסמכו על מתופפים), אבל הפעם זו לא ממש אשמתו, המסכן חטף ב2014 שבץ מוחי ומת.