ילדי הצ׳כונה

אחת מאטרקציות התיירות הפופולריות במדינת אורגון היא העיירה אשלנד המארחת כל קיץ פסטיבל שייקספיר בעל שם עולמי. טוב, זה לא חוכמה, את שייקספיר כולם מכירים. אני בספק אם מישהו מבאי הפסטיבל טרח לעצור בעיירה הקטנטנה הנמצאת רק כמה מיילים צפונה בואכה Medford העונה לשם המפוצץ Phoenix. עיירה עלק, בקושי קיבוץ.

״העיירה כולה היתה בעצם שדרה אחת ארוכה. עשרים בתים בכל צד. לפני כל אחד מהבתים היתה גדר עץ, ככה שאם היית לוקח מקל ורץ איתו כשהשפיץ שלו עובר בין עמודי העץ ועושה רעש נוראי, היית יכול לעבור את כל העיירה בפעם אחת. וזה באמת מה שהילדים היו עושים רוב הזמן. אם היית מתחיל לרוץ מצד שמאל של הכביש לכיוון צפון, הבית האחרון בשדרה, זה ששלבי העץ שלו היו אחרונים ואחריהם היה המקל שביד שלך מתחלק, היה הבית של חסידה שוויד. רוב הילדים העדיפו לרוץ בצד שמאל, כי בצד הימני חי נחמיה הירש, שהיה קצת משוגע, ולפעמים היה יוצא החוצה עם רובה, וצועק עליהם שהם ״טורקן״ ומאיים לירות בהם״

(מתוך ״סיפורה העצוב של משפחת נמלים״, אתגר קרת)

כשנמאס לילדי העיירה לרוץ עם המקל בין הגדרות הם עברו לנגן בתופים או גיטרה.

לילדה Dyan Hoffman היו הורים משקיענים. הם קנו לה פסנתר כמתנת כריסטמס (איך עוטפים פסנתר ושמים אותו מתחת לעץ??? בטח היה להם עץ ענקי באותה שנה) ושלחו אותה ללמוד מוסיקה קלאסית. הילדה, שגם ידעה לשיר, אף כתבה בינה לבין לעצמה כמה שירים. בתיכון ניגשו אליה חבורת בנים מקומית שהקימה להקה בשם Navarros והציעו לנערה הבלונדינית להצטרף. למרות שלא היה לה שום מושג ברוקנרול, יצר ההרפתקנות גבר והרביעייה החלה לג'מג'ם ולעשות בעיקר מוזיקת  סרף וקאברים. בחור בעל בית קולנוע ומועדונים באזור שמע אותם, התלהב ונתן להם להופיע אצלו במועדונים. הוא רצה שישנו את שמם וכך נולדה Neighb'rhood Childr'n. זה לא היה השינוי היחיד, המתופף ג'ון מוריסון קיבל זימון בדראפט הידוע לשמצה ויצא להגן על המולדת מפני לוחמי הוייטקונג האכזריים שצבאו על יערות פורטלנד (אוקי, לא בדיוק, קצת הלאה משם). בקיץ 67 קלטו ילדי הצ'כונה לאן נושבת הרוח ושמו פעמיהם לסן פרנסיסקו. לאחר כמה חילופי נגנים בלהקה (לא אלאה אתכם בשמות, במילא לא זוכרים) ולא מעט הופעות במועדונים בעיר,כולל הופעה בפילמור (הם השתדלו לא להילחץ מהעובדה שביל גראהם ישב על שרפרף וצפה בכל ההופעה מפינת הבמה) החבורה הוחתמה בלייבל Acta, לייבל קטן עוד יותר מהמקום ממנו באו... והוקלטו חמרים לאלבום. 

הלהקה קנתה ואן והופיעה בלי סוף ברחבי ארה"ב. הם גם חיממו לא מעט להקות דוגמת Beau Brummels וה Grass roots ואף יצאו לסיבוב משותף עם ה Turtles. גולת הכותרת היתה הזמנה לחמם בסקרמנטו את The Who. ילדי הצ'כונה מספרים שלפני המי עלתה להקה לא ידועה מסן דייגו שגנבה את ההצגה כשניגנה קטע ארוך וכבד בשם In-A-Gadda-Da-Vida.

האלבום לא יצא בהרבה עותקים וגם לא מכר מי יודע כמה, אבל בגל הפריחה המאוחר של הפסיכדליה הוא התגלה מחדש בידי שולי הפנינים ומחירו של עותק מקורי היה גבוה מאולסי פרי. לקראת סוף העשור החבורה התחילה לקחת כיוון דתי. הם שינו את שמם ל White Horse והקליטו אלבום שני שהיה פחות פסיכדלי ויותר אקוסטי באופיו. לרוע המזל הלייבל שהיה אמור להוציא את האלבום נסגר והוא לא ראה אור יום. ב 1970 נגמר ל White Horse הסוס והלהקה התפרקה. בשנת 97 יצאה קומפילציה בשם Long Years in Space (ע"ש אחד השירים באלבום הבכורה) שכללה מלבד את שירי האלבום הראשון, לא מעט קטעי בונוס שלא ראו אור לפני כן, כולל ביצוע לא שגרתי ללואי לואי.

שירתה של דיאן מזכירה לא מעט את גרייס סליק ובכלל אפשר למצוא דמיון לג'פרסון איירפליין ולעוד להקות שהסתובבו בשכונה, אבל היה להם את השפיץ שלהם. קחו למשל את הביצוע המשעשע של Over the rainbow או את ההשתוללות המגניבה ורוויית האסיד ב Chocolate angel. באופן כללי מדובר בחומר מאוד מגוון, בחלק מהשירים הסאונד הוא גראז'י, דיאן נותנת יופי של ריפים על אורגן הפרפיסה, ולחובבי הפאזזז שביניכם הגיטרה של Rick Bolz  תספק את הסחורה. ממתק.

https://www.youtube.com/watch?v=kJ3-fttTIeU

https://www.youtube.com/watch?v=ZWl-4b-_Lwc

https://www.youtube.com/watch?v=Y_O5f1mha1Y