תזיז ת'תחת, יובל לפליטווד מק של פיטר גרין

לפני 50 שנה, ב 24 לפברואר 1968 יצא אלבומם הראשון של פליטווד מק (שנקראו גם Peter Green’s Fleetwood Mac ) הנקרא בפשטות ״פליטווד מק״. אני אוהב שלהקות לא נותנות לאלבום הבכורה שלהם שם אלא משאירות אותו סלף טייטלד. יש בזה מן הענווה. הרי אף אחד לא מבטיח להם שהם יצליחו ויהיו תקליטים נוספים. 

אלו היו ימי פריחתו של הבלוז הלבן בבריטניה. ימי הזוהר של ציפורי החצר, הבלוזברייקרז של John Mayall או Love Sculpture אם לשלוף כמה דוגמאות. הכל התחיל כשג׳ון מייאל פינה כמה שעות אולפן באולפני Decca שבלונדון לגיטריסט ה Bluesbreakers פיטר גרין.

פיטר, יהודי טוב שנולד בכלל כפיטר אלן גרינבאום קנה לעצמו שם בקרב חובבי הבלוז כשהחליף את אריק קלפטון בבלוזברייקרז וגם תרם לחבורה שני שירים באלבומם Hard road. פיטר גרין גייס נגנים ללהקה חדשה וניצל את זמן האולפן כדי להקליט ארבעה שירים. אחד הקטעים שהוקלטו היה קטע אינסטרומנטלי בשם ״פליטווד מק״ על שם חטיבת הקצב של ההרכב - המתופף מיק פליטווד והבסיסט ג׳ון מק׳ווי (קטע שלא נכנס לאלבום המדובר). כשגרין פנה אל השניים בהצעה להצטרף להרכב שהוא מקים, פליטווד, שבדיוק נזרק מהבלוזברייקרז, קפץ על ההזדמנות. מק׳ווי היסס ובינתיים סירב לעזוב את להקת האם עבור ההרפתקה החדשה. גרין היה בטוח ביכולתו לשכנע את מק׳ווי, לכן פירסם במלודי מייקר מודעה בה הוא מחפש ללהקה בסיסט זמני, ואף כינה את ההרכב ע״ש שני חבריו לסשן ההקלטות. בוב ברנינג התקבל כבסיסט בעקבות המודעה, וגרין גייס גיטריסט נוסף, ג׳רמי ספנסר להרכב. גרין לא רצה להיות הגיטריסט היחידי כי חשש שהוא ייחשב כמנהיג הלהקה, תואר ממנו סלד. גם שם ההרכב הוא דוגמא לצניעותו וסלידתו מאור הזרקורים. גרין פשוט רצה לעשות מוזיקה, לא עניינה אותו התהילה והוא ממש לא היה בעניין של עשיית כסף ממוזיקה (אתם ודאי מכירים את הסיפור הידוע על המעצר של גרין ב 77 עקב איום בנשק על הרו״ח שלו כשהלה רצה לתת לו כסף שהגיע לגרין מהתמלוגים לשיריו, לגרין יש גירסה אחרת להשתלשלות העניינים אבל בואו לא ניכנס לזה).

אגב, צמד הגיטריסטים הנ״ל יעלם מעולם המוזיקה לתקופה ארוכה זמן לא רב אחרי יציאת האלבום. גרין, ששיחרר אלבום סולו ב 1970, ייתכנס פנימה ויתמודד עם סכיזופרניה בעוד ספנסר יפרוש בכדי לשרת ספירות עליונות בכת ילדי האלוהים.

היו באלבום מספר קאברים. Shake your money maker של אלמור ג׳יימס, Hellhound on my trail של רוברט ג׳ונסון, no place to go של האולינג וולף ו got to move של מרשל שרון. האלבום קיבל ביקורות טובות וגם הצליח יפה מסחרית.  פליטווד מק של 68 היו בלוז בסיסי שנשמע כל כך שונה ממפלצת הלהיטים והאיצטדיונים שהלהקה נהפכה להיות מאמצע שנות השבעים. 

אגב, אם כבר מציינים יובל, בפברואר 68 הקליט פיטר גרין עם הלהקה שיר נוסף שיצא כסינגל אבל מן הסתם כבר לא הספיק להכנס לאלבום. שם השיר Black magic woman. מכירים?