בשרות הטכנולוגיה

בשנת 1899 עמד ציארלס דואל (Charles H Duell) בראש משרד הפטנטים האמריקאי. תפקיד חשוב לכל הדעות. מר דואל כבר מזמן לא איתנו, אבל ציטוט אחד שלו כנראה לא יישכח לעולם: "everything that can be invented has been invented". האמנם? רק לחשוב על כמות האנשים שמתעוררים כל בוקר, אם זה בחממות הטכנולוגיות בישראל, בסיליקון ואלי, בבנגלור או באוקראינה, כשהדרייב שדוחף אותם להצטרף לבילוי המפוקפק בפקקים הוא איזו אפליקציה או שיפור טכנולוגי שיעשה את עולמנו למקום טוב יותר.  זה נכון לא רק לעולם ההיי-טק, ואפילו יש מקרים (נדירים יש לאמר) שאלבומים נוצרים ככלי לקידום שיפור טכנולוגי. כזה היה סיפורו של האלבום Visions של חבורה בשם Prufrock. 

בתחילת 67 הפיק טום לובין (Tom Lubin) אלבום באולפן נידח ב Ojai שמחוץ ללוס אנג'לס בשם Two:Dot Studios על מכשיר ארבעה ערוצים. כשבעל האולפן החליט לשדרג לציוד חדיש בן שמונה ערוצים, הוא הזמין את טום להקליט בכדי להדגים את פלאי הטכנולוגיה. מדובר היה בלא סתם ציוד שמונה ערוצים, אלא במילה האחרונה, משוכלל יותר מהציוד בו השתמשו הביטלס באותו זמן בכדי להקליט את סרג'נט פפר באולפני אבי רואוד. לובין גייס חברים והחל בהקלטות ללא יומרות גבוהות במיוחד, בעיקר בשביל הכיף. כך נולדה Prufrock. לקראת סוף השנה היה מספיק חומרים לאלבום שייצג את חזונו של בעל האולפן, והשם שנבחר היה Visions . אפשר היה לנסות לקדם את האלבום עם סיבוב הופעות, למשוך קהל, ליצור באז ולהפוך לדבר הגדול הבא, אבל מה, שניים מחברי הלהקה סירבו בכל תוקף להופיע והעניין גווע. 

לא עבר זמן רב וטום החל לעבוד כעוזר מפיק באולפני Gold Star. הבחור ניצל הזדמנות בה היה ללא פיקוח באולפן ויצר ששה אצטטים של האלבום ההוא, פשוט כדי שלא יעלם לתהום השכחה. הוא חילק עותק לכל אחד מחברי הלהקה וגם השאיר אחד לסטודיו. בנוסף הוא גם עשה דמואים של כמה מהשירים באלבום עבור מפיץ ששמע את השירים והתלהב, אבל תכלס שום דבר לא קרה. בזה היה יכול סיפורנו להסתיים. אבל הזמן לא עומד מלכת, גלים באו, התנפצו למרגלות המזח בסנטה מוניקה ושבו אל הים, ולפתע ב 2006, כמו בקבוק המגיח מבין הגלים שנים אחרי שהושלך אחר ייאוש בצידו השני של האוקיינוס, צץ Demo של השיר Too Young מהאלבום על אסופת קטעים נדירים באוסטריה. עברו עוד מספר שנים ותמונה של האצטט נכנסה לאיזה ספר אספני תקליטים נידח, כשעל האצטט מצויין שמו של טום לובין כמפיק האלבום. שולה פנינים שויצרי עם חולשה לחמרים משנות הששים ובעל לייבל משל עצמו, שבסך הכל הכיר את אותו שיר בודד ששוחרר קודם, נתקל בתמונה, עשה חיפוש מהיר בגוגל והגיע למקור. בוקר אחד פותח לובין את תיבת הדואר האלקטרוני שלו ונתקל באימייל הבא: "Dear Sir, Are you the Tom Lubin who produced and engineered the band Prufrock in 1967....?" אותו אימייל העיר בטום נשכחות, הוא ניגש לאולפן והעביר את אותן הקלטות נידחות לעולם הדיגיטלי. כששמעו על כך בלייבל RD, החליטו להוציא סופסוף את האלבום לאור, וכדי להשאר נאמנים למקור ולתקופה, בחרו להוציא אותו בויניל בלבד. מדובר באלבום לא קשה לעיכול עם שירים קצרים, מלודיות בכלל לא רעות ומבחר מגוון של סגנונות. בחלק מהשירים יש שילוב מעניין של כלי נשיפה, ובאופן כללי מדובר באלבום מהנה למדי. החבורה הכניסה קטעי קישור בין חלק מהשירים, וגם עשתה כמה דאחקות. הם אמנם לא מצחיקים כמו חבורת הסוטים האנגלית (The Deviants) אבל בהחלט ניכר שזה אלבום שנעשה מתוך כיף ולא תחת איזה לחץ לייצר להיטים ולהצליח מסחרית. עטיפת האלבום די מזעזעת לטעמי ונראה כאילו נעשתה בהשראת הדרדסים או דובי כפת לי, אבל עזבו את הקנקן, מה שבפנים בהחלט שווה האזנה.

מזל שאותו בעל סטודיו החליט לקדם את הטכנולוגיה החדשה באולפן, מזל שיש כיום שולי פנינים חסרי מנוח, מזל שיש את מנוע החיפוש של גוגל וגם מזל שבימינו לא מסובך במיוחד להוציא אלבומים נידחים כאלה. אם נחזור לאותה אמרה מפורסמת של ראש משרד הפטנטים שצוטטה אינספור פעמים. מסתבר שמדובר בקשקוש גמור. לא היו דברים מעולם, אותו צ׳ארלס דואל בהחלט היה גאה בהמצאות החדשות ובפטנטים שהוגשו על שולחנו. לפני כמה שנים בחור חרוץ החליט לחקור את מקור האימרה והגיע למסקנה שהיא נאמרה כנראה כבדיחה במגזין הומוריסטי בשנת 1899 בקטע העוסק בצפוי לנו במאה החדשה שעומדת בפתח. איזה ממציא גאון תוהה באוזני ילד: ״האם אין איזה פקיד היכול לבחון פטנטים?״ והילד עונה לו: ״אין בכך צורך אדוני, כל מה שניתן היה להמציא כבר הומצא״.