May the Fourth be with You

רבים חגגו אתמול את אהבתם למלחמת הכוכבים, והכל בגלל ההתחכמות המילולית  

May the fourth be with you

אבל תכל׳ס הרביעי במאי מציין את אחד הארועים האפלים בהיסטוריה האמריקאית. אתמול ב 1970 נורו למוות ארבעה סטודנטים (ונפצעו עוד תשעה) באוניברסיטת קנט כשכל אשמתם היתה השתתפות בהפגנה נגד הרחבת המעורבות האמריקאית מוייטנאם לקמבודיה (ריצ'רד ניקסון החליט להזרים כוחות לקמבודיה כמה ימים קודם לכן). מה ש 13 שניות של אש, בהן רוקנו 67 מחסניות ע"י מספר קטן של שוטרים מכוחות המשמר הלאומי הספיקו לעולל. אחרי אותו יום אמריקה כבר לא תהיה כשהיתה. 

שניים מבין ההרוגים אפילו לא היו פעילים בהפגנה, סתם באו לצפות מרחוק בבלגן בקמפוס. באמריקה כמו באמריקה, כוחות המשמר שפתחו באש והרגו את הסטודנטים, זוכו בטענה שהם חשו מאויימים וירו מתוך הגנה עצמית. זה לא שלא היו מהומות, בימים שקדמו לרצח, סטודנטים ושאר מתנגדי המלחמה התעמתו עם שוטרים, ניפצו שמשות של חנויות, התחרעו על מכוניות ובכלל עשו ונדאליזם. כמה קיצונים אפילו הציתו סניף בנק. אבל ברגע הירי לא נשקפה סכנה לכוחות, הקורבנות לא רק שלא היו חמושים, הם היו רחוקים מאוד מהיורים. עד היום מתנהל וויכוח האם היורים קיבלו הוראה לפתוח באש או שעשו זאת על דעת עצמם. 

סנדרה שאוור (Sandra Scheuer ), סטודנטית יהודיה בת 21 מהעיירה יאנגסטאון שבאוהיו, כלל לא השתתפה בהפגנות כשהכדור פילח את גופה. היא בסך הכל היתה בדרך לעוד שיעור ועמדה בצד וצפתה בהפגנה. 

אגב, לא רק סנדרה, שלושה מתוך ארבעת ההרוגים היו יהודים. ג׳פרי מילר היה יהודי מניו יורק שהיה פעיל במאבק והשתתף בהפגנת המחאה, הכדורים השאירו אותו בן 20 לנצח. מילר נורה ממרחק של יותר ממאה מטר, כנראה היורה הרגיש שנשקפת סכנה לחייו ממבטו החודר של הסטודנט.

אליסון קראוס, היתה יהודיה, ילידת קליבלנד, כולו בת 19. וויליאם שרודר, היחיד שלא היה יהודי מהנרצחים, היה סטודנט לפסיכולוגיה שהגיע מסינסינטי. גם הוא כמו סנדרה בכלל לא השתתף בהפגנות, סתם צפה בהכל רחוק מהצד.

צלם בשם ג'ון פילו נכח בהפגנה ועדשתו תיעדה נערה צעירה בת 14 רוכנת מעל גופתו של ג'פרי מילר. התמונה הזו נהפכה אייקונית, פורסמה באינספור כתבות ונכנסה לדפי ההיסטוריה. כמאמר המשפט השחוק (אבל נכון), תמונה שווה יותר מאלף מילים.

עבד איתי פעם בחור בשם פול (אנקדוטה לא קשורה: כמה חודשים אחרי שהוא עזב, למדתי שבחייו הפרטיים הוא בכלל היה פולה, ואני בכלל לא ידעתי שבכל הסיפורים שהוא סיפר לי על טיולים ומסעות דייג, הוא שכח לציין שאת הכל הוא עשה לבוש בבגדי אשה... למה לא? שיהיה לו בכיף). בקיצור, פול היה נשוי להיפית הארד קור מבוגרת ממנו בעשר שנים (שגם היתה מיודדת עם טימוטי לירי). כשהיא שמעה על הרצח באוהיו, היא החליטה שהיא לא מוכנה לחיות במדינה חשוכה שמתייחסת ככה לאזרחיה, עזבה הכל וחיה למשך יותר מעשור במקסיקו, בבקתה ללא חשמל או מים זורמים. הסיפור הזה רק מראה כמה טראומטי היה הארוע הזה בעיני לא מעט אמריקאים. 

הרצח הוביל גל הפגנות ענק, השבית קמפוסים, ולדעתי היווה נקודת תפנית במאבק המחאה ליציאה מוייטנאם.

נעשו סרטים, נכתבו ספרים וגם חוברו שירים על היום האפל הזה. אולי המפורסם שבהם הוא ״אוהיו״ של ניל יאנג שבוצע ע"י קרוסבי סטילס נאש אנד יאנג. 

אגב ניל מתייחס בשיר ספציפית למותה של סנדרה. הוא עושה זאת דרך עיניו של ידידה טום גרייס, שותפה לכיתה שליווה אותה לשיעור ורץ לידה כשהחלו היריות. ניל שר:

"What if you knew her,

And found her dead on the ground?

How can you run when you know?"

אם חשבתם שבזה נגמרה הברוטליות של כוחות השיטור כלפי הפגנות סטודנטים, תחשבו שוב. בתי הגדולה לומדת באוניברסיטת UC Davis שליד סקרמנטו. לפני כמה שנים (נובמבר 2011) נערכה הפגנת סטודנטים בקמפוס של ה Occupy movement (בין השאר במחאה על העלאת שכר הלימוד). ההפגנה היתה לא אלימה והסטודנטים ישבו וסירבו להתפנות. שוטרים החלו לרסס את הסטודנטים שישבו על המדרכה ב pepper spray  ללא שום איום. הגדיל לעשות שוטר אחד שהרים בכח את ידיו של אחד הסטודנטים ודחף ספריי פלפל היישר לפניו. הארוע תועד, שודר בכל ערוצי הטלויזיה ויצר סקנדל מקומי למשך יום או שניים. מהר מאוד הסיפור נשכח והמדיה עברה לאייטם הבא. 

אבל למרות האמור לעי"ל, אני רוצה להאמין שבכל זאת הזמנים משתנים וארוע כמו הרצח בקנט לא יחזור שנית. כזה אני, טיפוס אופטימי...