Jesus was a crossmaker - The sad story of Judee Sill

את הסיפור הבא אני רוצה לעלות כבר די הרבה זמן, מחכה שיתפנה לי קצת זמן לצלול לעולם הכל כך מיוחד של אשה שהיא חידה בלתי פתורה, אוסף של ניגודים כמעט בלתי אפשרי. אישה בעלת מראה שברירי שעוטפת אותנו בקול מלאכי מלטף, אבל עם סיפור חיים קשה ומטורף. אני לא חושב שהכוכבים האנרכיסטים ביותר של עולם הפאנק והרוק דוגמת סיד וישס או איגי פופ עברו בחייהם חצי ממה שהיא עברה ברוורס… 

כששומעים את האלבומים שלה, קשה להאמין שהבחורה שכתבה אותם שדדה תחנות דלק, ישבה בכלא, היתה מכורה להרואין ואף עסקה בזנות כדי לממן עוד מנה של סם. אבל מצד שני, המוסיקה שלה לא היתה נשמעת ככה לולא חייתה את אורח החיים שחייתה.

אני מדבר על Judee Sill . אוי ג׳ודי, ג׳ודי, מאיפה להתחיל?

ג׳ודי נולדה בסטודיו סיטי, קליפורניה, ברביעי באוקטובר 1944. אביה היה יבואן של חיות אקזוטיות, בעיקר זוחלים. היא זוכרת אותו כסוג של אינדיאנה ג׳ונס. הם היו נוסעים לחפש זוחלים במקסיקו ובדרום אמריקה והיא העריצה אותו. הם לא היו עשירים אבל לאביה היו קשרים בהוליווד, בעיקר כי סיפק חיות אקזוטיות לסרטים.

הם עברו לאוקלנד שם ניהלו הוריה בר. ג׳ודי אהבה לנגן על הפסנתר שהיה בבר, סופגת את האוירה מסביב של השיכורים והקטטות. לא בדיוק הסביבה בה גדלים ילדים בגיל הגן. הוריה אהבו לשתות, אבל איכשהו הצליחו לתפקד ולנהל את העסק. 

אביה מת כשהיתה בת 8 ואחיה היחיד (שהיה בוגר ממנה בכ 10 שנים) ניסה להמשיך את העסק המשפחתי ללא הצלחה יתרה.

אימה נישאה למאייר קומיקס בשם Ken Muse והמשפחה עברה חזרה לדרום קליפורניה והתמקמה בביתו רחב המידות של קן בהוליווד. קן היה מאייר מצליח שאף זכה בפרס בזכות איוריו של טום מטום וג׳רי. איש עשיר וטיפוס בעייתי עם התקפי זעם (מה שמסביר את העובדה שהוא בחר בטום החתול המרושע  ולא בג׳רי הקטן הנרדף...). ג׳ודי תיעבה אותו. היא הפכה לנערה מתבגרת מורדת ובעייתית ובבית היו ריבים תכופים שעברו לא אחת לפסים אלימים. בהחלט ייתכן שהמציאות לא היתה לגמרי שחור ולבן. אני מניח שקן ניסה ליצור קן משפחתי, ריפד אותו (לפחות במזומנים) והיה מתוסכל מהעובדה שאלפי ילדים שואבים הנאה מדמויות הקומיקס שהוא מאייר, ורק ביתו החורגת מתייחסת אליו בכל כך הרבה בוז. אפשר לומר שהתיעוב והמרד כלפי אביה החורג זרע את מה שעתיד להפוך להיות סיפור חייה. ג׳ודי בעצם מרדה נגד סמכות ומוסכמות כל חייה הקצרים.

בגיל 15 פגשה בחור די מפוקפק עם נסיון בשודים מזויינים. החל ביניהם רומן והיא סיפרה להוריה שהיא התחתנה איתו (נתון קצת בעייתי מבחינת החוק בהתחשב בהיותה קטינה). אני לא אופתע עם האקט הזה היה יותר בכדי להרגיז את הוריה מאשר מהרצון לרכב לעבר השקיעה עם אביר חלומותיה. הם החלו לשדוד תחנות דלק יחד. סוג של בוני וקלייד. היא היתה ניגשת לדלפק ואומרת את המשפט עליו התאמנה רבות מול הראי: hands in the air, open the register, don’t call the police. 

את השטרות שהיא שדדה היא גילגלה והשתמשה בהם כדי להסניף… 

לא עבר זמן רב והם נתפסו. היא נשפטה לתשעה חודשים במוסד לעברייניות צעירות. כלפי חוץ היא היתה תלמידה למופת, אבל בתוך תוכה היא הייתה מורדת אמיתית. היא למדה לנגן על אורגן בכנסייה של המוסד (בית הספר ניסה להכניס את פורעות החוק הצעירות לחיק הנצרות).  ג׳ודי סיפרה ששעות הנגינה באורגן היו רגעי האושר היחידים שלה במוסד המדכא. כשהמוסד עשה להורים הופעה לכבוד חג המולד, ג'ודי נבחרה לשיר עם המקהלה. בקטע סולו ב"שיר האסיר", בניגוד למה שנעשה בחזרות, היא שינתה את המילים ושרה:

"if I had the wings of an angel, over these prison walls I would fly, I'd fly to the arms of my darling and there I'd be willing to die,"  

הקהל הגיב בתשואות, הנהלת המוסד קצת פחות.
אגב, בעלה שודד תחנות הדלק (בהנחה שהוא אכן היה בעלה), שכנראה היה מכור לחיים על הקצה, מת זמן לא רב אחר כך כשעשה ראפטינג על ה Kern river כשהוא דלוק על LSD. מה שאומר שעוד לפני גיל 18, כשסביר להניח שלפחות חלק מחברותיה עדיין בבתוליהן, ג'ודי כבר הספיקה להיות אלמנה.

אחרי שהשתחררה מהמוסד היא נרשמה לקולג׳ במגמת אמנויות שם גם המשיכה את לימודי הפסנתר, והחלה לנגן במועדונים בשלישיית ג'ז.

אימה מתה מסרטן ב 65. באותה תקופה ג׳ודי לקחה LSD באופן יומיומי. היא עזבה את הבית ועברה לגור עם ספק הסמים שלה. כשעזבה את הבית גם החלה לעבוד במפעל שמייצר בצורה מסחרית תמונות כאילו אוריגינליות שאפשר למצוא במוטלים ובתי מלון. היא חתמה בשם Jamin’ Jali שזה בעצם מסווה ל  ״ג׳אם אנד ג׳לי״... מצחיק שבדיוק אתמול, במסגרת איזו חופשה קצרה שעשינו לעצמנו באיזור Bodega bay תוך כדי ארוחת בוקר ב״וילה״ המפונפנת בה שהינו, דיברנו על התמונות הכאילו מקוריות שהיו תלויות על הקירות ותהינו מי מייצר אותם. 

ג'ודי ירשה קצת כסף אבל הכל הלך על סמים, בעיקר הרואין. היא חיה בדירות עלובות בסן פרננדו ואלי ובאותה תקופה אף התפרנסה מזנות בכדי לממן את צריכת הסמים. בנוסף היא גם זייפה צ'קים ובסוף נתפסה ונכנסה לכלא. בכלא נודע לה על מות אחיה (הוא מת בתאונת דרכים במרכז אמריקה), דבר ששבר אותה לגמרי. היא נשארה בודדה בעולם ללא אב, אם או אח, רק אב חורג אותו שנאה שנאת נפש..

ב 66 התחתנה עם נגן ג'ז בשם Robert Maurice "Bob" Harris. הם עברו לתקופה ללאס וגאס ויחד צללו עמוק לעולם ההרואין (ב 72 הם התגרשו).

כשחזרה מוגאס התמקמה איזו תקופה באזור Laurel canyon, אותה שכונה מפורסמת עוד מימי שנות הששים העליזות. שכונה בה ניגנו, יצרו, התמסטלו ושכבו כל המי ומי. מי לא עבר שם? פרנק זאפה, ג'וני מיטשל, קרוסבי, סטילס נאש ויאנג, רוג'ר מגווין וכריס הילמן, גים מוריסון, קרול קינג, האיגלז, דה מאמאס אנד דה פאפאס, ועוד רבים וטובים. הסצינה המוזיקלית קיבלה אימג' מעט חנני של מוזיקה רכרוכית של לבנים. על הסצנה הזאת אולי ארחיב בהזדמנות אחרת. חזרה לסיפורנו. 

ג'ודי החלה לכתוב שירים והשמיע אחד מהם, Lady-O לג׳ים פונז חבר ה Turtles, ה Leaves ואמהות ההמצאה. הוא התלהב והצבים קנו אותו ממנה. מזל, כי באותה תקופה היא היתה תפרנית ממש. באחת מהופעותיה סיפרה שהיא חיה אז בשברולט 55 יחד עם עוד חמישה אנשים, ישנים בתורות… היא החלה להשמיע לו עוד שירים והוא עודד אותה להמשיך ליצור.

בימי הקולג' היא סיפרה לחברתה הטובה שהיא תהיה מפורסמת ותמות לפני גיל 40. ב 71 החיים החלו להאיר לה פנים ועשה רושם שהחלק הראשון בנבואה מתגשם. 

כנראה בזכות הקשרים של אביה מימים עברו היא פגשה בדיויד גפן. גפן בדיוק החליט להקים לייבל שיפיק אלבומים לאו דוקא מתחום הרוק. ג'ודי היתה הראשונה שהוחתמה בלייבל החדש - Asylum, לייבל שבהמשך ינפיק אלבומים לאמנים כגון ג'קסון בראון, ג'וני מיטשל, בוב דילן ותום וויטס, אם להזכיר כמה. היא הוציאה אלבום בכורה (סלף טייטלד) ואפילו הופיעה על שער הרולינג סטון. אך האלבום נחל כישלון מסחרי.

על עטיפת האלבום היא מצולמת בפרופיל וצלב בולט על דש בגדה. בשיריה יש לא מעט איזכורים מעולם הנצרות, אבל למרות הצלב ושיר עם שם כמו Jesus was a crossmaker לדעתי זאת תהיה טעות לנסות לגייס אותה לשורות זרם השירה הדתית. היחס שלה עם אלוהים והדת היה מאוד מורכב, ממש לא כזה של המאמין מהעדר ההולך אחרי הרועה. בואו ניקח למשל את השיר Jesus was a cross maker שיצא כסינגל ונוגן ברדיו. זה שיר ממש לא נוצרי. הוא נכתב על החבר שלה באותה תקופה, John David Souther (שהיה חבר באיגלס לתקופה מסויימת) שכנראה היה רודף שמלות ידוע, ונטש אותה עבור אחרות. ג'ודי דפקה על דלתו ב 7 בבוקר, העירה אותו, אמרה לו שיש לה שיר בשבילו וניגנה לו את השיר כשהיא יושבת על קצה מיטתו. אגב היא סיפרה פעם שהמשפט ממנו נלקח שם השיר נכתב פשוט כי התחרז יפה עם המשפט הקודם: He's a bandit and a heart breaker. אני לא מבין הרבה בעולם המושגים הנוצרי אבל גם אם זה נכתב כלאחר יד, בעיני יש כאן רעיון מעניין. אני רואה בעיני רוחי את ישו, בנו של הנגר מנצרת מייצר צלבים עליהם ייצלבו אנשים בסבל ועינויים נוראיים, ובעצם גוזר במעשהו גם את דינו שלו עצמו. אאוץ׳, נכנסה יפה באותו חבר נוטש...

גם Soul food אלבומה השני שיצא ב 73 וקיבל ביקורות מצויינות נכשל מסחרית. באותה תקופה היתה לה מערכת יחסים עם המשורר David Omer Bearden שאף תרם מילים לאלבום וג'ודי הקדישה את האלבום לכבודו. היא חיממה את גורדון לייטפוט (ושנאה את זה, היא הרגישה שהקהל שלו ממש לא בקטע של החמרים שלה) וגם חיממה את CSNY .

יחסיה עם גפן עלו על שרטון. היא טענה שהוא לא מספיק מקדם את אלבומיה וסירבה להמשיך לצאת לסיבובי הופעות. את דיויד גפן זה מאוד הרגיז. בהופעה באנגליה היא כינתה אותו בכינוי גנאי המתייחס לעובדה שהיה הומו. גפן שמע על התקרית וזרק אותה מהלייבל (בביוגרפיה שכתב, ספר בעל למעלה מ 600 עמודים, הוא הזכיר אותה במשפט אחד בקושי). האמת, זה כינוי קצת בעייתי וצבוע (אפילו באוירה הלא ידידותית להומואים של תחילת שנות השבעים) בהתחשב בעובדה שהיא עצמה הייתה דו מינית והיו לה רומנים עם מספר נשים. אשה של ניגודים כבר אמרנו? ב 74 החלה לכתוב חומרים לאלבום שלישי שנגנז ויצא רק לאחר מותה בשם Dreams Come True (אלבום כפול הכולל הקלטות ביתיות, דמואים וחמרים לא גמורים). מעניין שדוקא האלבום הזה היה פחות אפל ויותר אופטימי מקודמיו. גם שם האלבום יכול לרמז על כוונה לשינוי. נראה היה שהיא מנסה להתנקות ולשקם את מסלול החיים ההרסני אותו חיה. היא התעניינה במיסטיקה ועסקה בקריאת קלפי טארוט. ג'ודי גם אהבה מאוד חיות וגידלה כל מיני יצורים נדירים, אולי סוג של נסיון לשמר את זכרונם של אביה ואחיה הגדול. אבל כדברי המשורר, מי שנדפק פעם אחת... שורה של תאונות דרכים ונפילות גרמו לה לכאבי גב איומים שהחזירו אותה למשכחי כאבים ולסמים. ג'ודי צללה עמוק יותר ויותר לעולם ההרואין והקוקאין ולבסוף מתה מאובר דואוז בדירתה שבווסט הוליווד ב 23 לנובמבר 79 כשהיא בת 35 בלבד. אם כן למרות שחלקו הראשון של נבואתה מימי הקולג' לא ממש התגשם, חלקו השני אכן התממש. בתעודת הפטירה רשמו שהתאבדה, אבל ככל הנראה זה לא היה הסיפור. הפתק עם השורות שנמצא ליד גופתה היה התחלה של שיר חדש ולא פתק התאבדות. מותה לא זכה לכותרות. אף אחד לא זכר מי היא (גראהם נאש, שעבד איתה, סיפר שכששמע על מותה הוא מאוד התפלא. הוא היה בטוח שהיא מתה כבר לפני חמש שנים). אפרה פוזר באוקיינוס השקט בידי קומץ חברים.

Judee Sill with David Omar Bearden

למרות שקל לסווג את ג'ודי סיל כזמרת "לאורל קניון" דוגמת ג'וני מיטשל או קרול קינג, אני חושב שההגדרה הזאת חוטאת ליצירה שלה. יש לה צליל מאוד ייחודי ולעיתים קרובות היא עוברת מסגנון לסגנון באותו שיר. אפשר לשמוע השפעות של R&B, באך, פולק ומה לא,  והכל משתלב לאיזו יחידה הרמונית שמיימית. ייתכן ואת ההגדרה הכי טובה של המוזיקה שלה היא טבעה בעצמה כשאמרה שזה ״קאנטרי קאלט בארוק״. 

קחו למשל שיר גוספל פסיכדלי שכתבה בשם Enchanted Sky Machine המספר על צלחות מעופפות הבאות לקחת את האנשים העדינים ולהצילם מפני יום הדין. 

באלבומה השני, Soul Food, יש מספר שירים מצמררים ביופיים. רק תקשיבו להרמוניה הקולית ב The Kiss ולמה שהיא עושה עם נגינת הפסנתר. תענוג. עוד דוגמא מצויינת ליכולת כתיבת השירים הנפלאה שלה נמצאת בשיר The Donor. 

עם השנים יותר ויותר אנשים החלו להכיר את המוזיקה שלה. יצאו קומפילציות מאוחרת, שוחררו קטעים שהוקלטו בהופעות, שיריה קיבלו גרסאות כיסוי ואפילו נכתב עליה לפחות שיר אחד (ב 2016 הוציאו Case/lang/veirs אלבום ובו שיר שכתבה  Laura Veirs בשם Song for Judee). 

 חבל שהיא לא זכתה לראות את כל זה, או לפחות להיות נוכחת ביציאתו של אלבומה השלישי - Dreams Come True.