התיש

אני רוצה לספר על אחד ממעשי העינויים המחרידים ביותר שהתרחשו בעולם. זה לא קרה בחשכת ימי הביניים,  במרתפיה האכזריים של האינקוויזיציה, או בידי קיסר רומאי סדיסט, אלא דווקא אי שם בתחילת שנות השישים. כן, אותו עשור של הפרחים בשיער והאהבה החופשית...

נזכרתי בסיפור די במקרה (אני כבר לא זוכר מה היה הטריגר, אבל זה היה במקלחת, נו מה…) וחשבתי שזה סיפור שראוי לשיתוף בקבוצת פייסבוק ישראלית בשם ״פסולת, או ההיסטוריה האפלה של האנושות״ (קבוצה די י גדולה, כמעט 30,000 חברים). אם זו לא היסטוריה אפלה, אז מה כן??? אזהרה: זה פוסט לא קל לקריאה ולא מומלץ לבעלי לב חלש.

הרפובליקה הדומיניקנית, על פני השטח נראית גן עדן

קצת רקע:

רפאל לאונידס טרוחיו (Rafael Leonidas Trujillo) היה רודן אכזר ומושחת ששלט ברפובליקה הדומיניקנית ביד רמה החל מ 1930 ועד למותו בהתנקשות ב 1961. טרוחיו (״התיש״) היה ידוע במשמעת הברזל והטרור שהשליט. הוא הוציא להורג על ימין ועל שמאל את כל מי שחשד בו כאיום על שלטונו וחילק את משאבי המדינה בקרב בני משפחתו ומקורביו. למשל אחד מבניו קיבל דרגת קולונל בצבא כשהוא עדיין זאטוט בן ארבע...

Rafael Leonidas Trujillo

לשרים וחברי הפרלמנט היה עושה מבחני נאמנות. קחו למשל את המקרה של ארמאדו גרסייה גוררו. טרוחיו סירב לרצונו של ארמאדו לשאת את חברתו לאישה מכיוון שאחיה היה קומוניסט וטרוחיו ראה בו אויב האומה. בכדי להוכיח את נאמנותו למנהיג, ארמאדו היה צריך לירות למוות בגבר כפות וכסוי ראש. לאחר שהרג את אותו אלמוני הוא נחרד לדעת שבעצם הוציא להורג את אחיה של אהובתו.

אגב, היו לטרוחיו מספר צדדים ומדובר בטיפוס מורכב. מצד אחד הוא הנהיג מדיניות הגירה פתוחה, קיבל בזרועות פתוחות יהודים ניצולי שואה מאירופה ויפנים שברחו ממולדתם בימי המלחמה, ומצד שני הנהיג משטר גזעני בוטה כלפי התושבים מהאיטי השכנה שהיגרו עקב המצב הכלכלי הגרוע במדינתם.

טרוחיו היה נשוי שלוש פעמים, היה ידוע בתאבונו המיני חסר המעצורים ובחיבתו למולאטיות צעירות, בעיקר עבות בשר ושופעות. הוא היה אונס או ״מקבל הסכמה״ מהמשפחות של הנערות בהן חשק, היה שוכב איתן פעם או פעמיים, זורק ועובר לנערה הבאה. בשלב מסוים היה לו אפילו עוזר מיוחד בקבינט שתפקידו היה לספק נערות צעירות (רובן בתולות) לרודן. הוא גם אהב לשכב עם נשותיהם של שרי ממשלתו ולהתבדח על כך אחר כך בפומבי.

בספרו ״חגיגת התיש״ מספר הסופר הפרואני חתן פרס הנובל לספרות מריו ורגס יוסה את סיפור חייו של טרוחיו וההתנקשות בו דרך סיפורה של אוראניה, עורכת דין ניו יורקית שאביה היה שר בממשלתו של טרוחיו (עד אשר סר חינו) השבה לרפובליקה לביקור אחרי שנים של גלות. אמנם סיפורה של אוראניה מומצא לצורך טוויית העלילה, אבל בסיפור מעלליו של טרוחיו, שריו ומפקדיו, ורגס יוסה נשאר נאמן לאמת ההיסטורית.

ב 30 במאי 1961, כשעשה ה״תיש״ פעמיו בשברולט בל-אייר הכחולה שלו לכיוון עיר הבירה, סנטו דומיניו, בכדי לפגוש את אחת מפילגשיו, הוא נתקל במארב מתוכנן שנערך על כביש צדדי שנחסם מבעוד מועד. על ההתנקשות בטרוחיו הופקד חוזה ״פופו״ רומן שהיה אמור לקחת את השלטון אחרי מותו של התיש. אלא שברגע האמת פופו השתפן ולא העיז לעשות את הצעד הדרוש. בנו של המנהיג המת, ראמפיס טרוחיו, חזר בבהילות  מפאריס אל הואקום שנוצר והחל במצוד נרחב ואכזרי אחרי המתנקשים ובני משפחותיהם. שושלת טרוחיו לא החזיקה מעמד זמן רב ובעזרת לחץ אמריקאי ובינלאומית, כולל פלישה של כוחות המארינס למדינה שאותת להנהגה שהחגיגה נגמרה, השלטון הוחלף בסופו של דבר להנהגה שפוייה יותר.

בני משפחתו של הרודן עזבו את הרפובליקה בסטייל. הם הפליגו חזרה לגלות בפאריס על גבי היאכטה המשפחתית Angelita (שנקראית ע״ש אחת מבנותיו של הדיקטטור). אגב, שנים מאוחר יותר היאכטה הוסבה להיות ספינת שעשועים בשם Sea Cloud ועדיין בשימוש.

Ramfis Trujillo

כשבניו של טרוחיו תפסו וכלאו את חוזה פופו רומן הם הוציאו עליו את זעמם באכזריות מחרידה.

הוא הוכנס לחדר העינויים, הופשט ונכבל לכיסא שהיה מקובע לרצפה והיה מחובר לכבלים חשמליים. לאחר שוקים חשמליים והצלפות בשוטים העשויים מאברי מין של פרים, הוא נחקר, ובמכונת כתיבה בכתב רווי שגיאות הודה בחלקו בהתנקשות. עפעפיו הודבקו בטייפ חזק לגבותיו כדי שלא יוכל לעצום לרגע את עיניו. במשך תקופה ארוכה הוא הוכה ע״י השומרים באלות בייסבול, סיגריות כובו על גופו, חלקים מעורו קולפו לשם השעשע וכל זה מלווה בשוקים חשמליים על ימין ועל שמאל. בכל פעם שהתעלף או נרדם דלי של מים קפואים הושלך עליו כדי להעירו. הוא הואכל בצואה של עצמו ושל אחרים. בשלב מסויים הוא סורס והוכרח לבלוע את אשכיו שנדחפו לפיו. את הסירוס עשו בעזרת מספריים לא חדות וחלודות כדי להעצים את הכאב. בשלב מסוים החליטו לתלוש את נייר הדבק שהחזיק את עפעפיו ובאותה הזדמנות גם תלשו את גבותיו. עיניו נתפרו עתה סגורות בחוט ומחט והוא הושלך לצינוק חשוך. כשניסה להתאבד ע״י הטחת ראשו בקיר או כשהצליח לטפס על הסורגים, להגיע לנורה ולאכול את שברי הזכוכית בתקוה ששטף דם פנימי יגרום קץ למכאוביו, הוא הובהל לרופאים ששהו במתקן העינויים, הושקה בחומר שגרם לו להקיא את תוכן קיבתו והוכנסה לו זונדה, הכל במטרה לשמור עליו בחיים להמשך העינויים.

באחד הביקורים של רמפיס טרוחיו במתקן כדי ״לדרוש בשלומו״ של פופו, אחרי כארבעה חודשים של עינויי תופת, הרופאים הודיעו לבן הגנרל שגופו של פופו לא יעמוד יותר בשוקים החשמליים ובקרוב לא ניתן יהיה להחזיק בו בחיים. רמפיס סירב לתת לו למות ״מוות טבעי״, שלף אקדח וירה בראשו את הירייה הגואלת.

José ("Pupo") Román