זכרונות ילדות ממנשקה קדישמן:
מנשקה השמן, בבטן יש לו בן. איך קוראים לבן? מנשקה השמן...
אתחיל בזה שבשבילי הוא תמיד יהיה מנשקה. ככה קראנו לו בקיבוץ וככה זה ישאר צרוב בזכרוני. לא ממש הכרתי אותו, הייתי צעיר מדי בזמן שהוא גר במשק אבל מותו הזכיר נשכחות. אני זוכר למשל את הצריף הרעוע ליד מחסן הבגדים ששימש לו כסטודיו לאחר יום רעיית צאן בחברת הכבשים ידידותיו.
הנה כמה אנקדוטות: יום אחד הוא עשה כסף ממכירת איזו יצירת אמנות והחליט, ככה בספונטניות, לצ׳פר את כל הקיבוץ בפלאפל שקנה בעפולה.
מנשקה קנה מכונית חדשה, אקט מעט נובורישי בקיבוץ של שנות השבעים. ביאס אותו הקטע הבורגני, חסר הייחוד והנשמה של ״אוטו חדש״ והוא ״לכלך״ את מכוניתו בכתמי צבע אקראיים.
הוא היה חבר של כמה מההורים של בני כיתתי. לפני מסיבת בר המצוה שלנו הוא שאל את אותם בני כיתה ברי מזל אם הם מעדיפים כמתנה כסף או ציור? כולנו פינטזנו על אופני ספורט ראלי עשרה הילוכים, שהיו הדבר הכי חם בשוק, ככה שברור שהילדים העדיפו כסף. אבל מה, לא היה נעים להם להעליב את האמן, אז הם אמרו ציור. עכשיו הם תקועים עם אוריגינל של קדישמן על הקיר בסלון. מסכנים...
אחותי סיפרה לי אתמול שהוא נתקל במקרה בציור שלה בסטודיו של ברני פינק, מאוד התלהב ופירגן לה על כך.
בקיצור איש מיוחד שההצלחה הבינלאומית לא עלתה לו לראש. כנראה שבתוך תוכו הוא תמיד נשאר רועה צאן. לבד עם הכבשים והטבע רחוק מהשטיקים של עולם האמנות המודרני.
נוח בשלוה איש יקר
.
No comments:
Post a Comment