הסיפור הפעם הוא על קנאת אחים. יש בו הרבה אמוציות, לכלוכים הדדיים, זריקת חפצים, ריבים שמגיעים לפיצוץ ונטישה דקות לפני שהאורות כבים וצריך לעלות לבמה, ובקיצור, כל מה שמפרנס טבלואידים ומייצר כותרות צהובות בעיתונים. הסיפור הזה הוא על אחת הלהקות הכי מצליחות בשנות ה-90 ובעיקר ספורם של שני אחים - ליאם ונואל גאלגר. יש לי הרגשה שאת הלהקה הזו לא ממש צריך להציג וכולכם מכירים. אני מדבר על Oasis.
התרוץ להעלאת הנושא הוא תקליטו האחרון והמצויין של נואל גאלגר ולהקתו High Flying Birds, ואולי גם הזמנה במסגרת הפינה "המלצות השבוע" להופעה שלו שתערך בסן פרנסיסקו בשבוע הבא במועדון The Warfield (יום שני ה 18 במאי). אגב, באותו הערב תערך הופעה של U2 בסן חוזה. אולי פעם אכתוב טור על המגלומניה של בונו, פעילותו המבורכת באפריקה, הקשר לחברת אפל והסקנדל שנוצר סביב הפצת אלבומם האחרון, אבל כרגע אנחנו באנגליה של שנות התשעים ולא אירלנד של שנות השמונים.
האחים נואל וליאם גאלגר (יחד עם אחיהם הבוגר פול) גדלו במנצ'סטר ועברו ילדות לא קלה. האחים (בעיקר הגדולים פול ונואל) חטפו לא אחת מכות נמרצות מאביהם השיכור. לאחר מספר שנים הצליחה אמם להחלץ מבעלה האלים אבל את צריבת ההתעללות על נפשותיהן של הילדים כבר מאוחר היה מכדי למחוק. עוד בגיל צעיר פיתח ליאם התנהגות אנטי חברתית והראה אנטגוניזם בולט בעיקר כלפי אחיו האמצעי, נואל. כנערים מתבגרים הגאלגרים היו פרחחים לא קטנים ובילו הרבה יותר שעות מחוץ לכתלי בית הספר מאשר בתוכו. הם הסתבכו לא אחת עם המשטרה ואילולא היו מתעלים את זעמם בלהקת רוק, ישנו סיכוי סביר שהיינו מוצאים אותם חברים באיזו כנופיית רחוב ואולי אף בבית הכלא.
נואל הושעה בגיל 13 לחצי שנה מבית הספר לאחר ששדד פיצוציה מקומית. בכדי להעביר את שעות השעמום בבית הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה. הלהקה האהובה עליו היתה The Smiths ובעיקר הגיטריסט ג'וני מאר. בגיל 15 הוא הועף סופית מביה"ס אחרי שזרק שק קמח על המורה.
ליאם הקים עם כמה חברים את להקת The Rain ואח"כ שינו את שמם ל Oasis. בזמן שנואל עבד כטכנאי ופועל במה של להקה אחרת, הוא קפץ לראות את אחיו מופיע עם אואזיס במועדון מקומי. ליאם הציע לנואל את תפקיד מנהל הלהקה, אך נואל לא ממש התלהב ממה ששמע וסירב להצעה. מאוחר יותר הוא קיבל את הצעתם להצטרף להרכב מתוך מטרה לנגן חומרים שהוא עצמו כתב למגירה ולטייפ במהלך השנים. הצטרפותו של נואל הפיחה רוח חיים בלהקה ושינתה את אופייה לכיוון הרבה יותר ישיר ופשוט. נואל הפך להיות הכותב והיוצר העיקרי בלהקה והצליל שלהם הושפע רבות מהביטלס, הסטונס, המי, הקינקס ולהקות חדשות יותר דוגמת הסטון רוזז ו-U2. הדינמיקה לא היתה פשוטה - פתאום מופיע האח הגדול, תופס את ההנהגה ומשתלט. לא סתם חברי הלהקה הדביקו לו את הכינוי הסרקסטי "הצ'יף"...
בעולם הרוק, למזל יש תפקיד חשוב, ולא אחת יד המקרה מפרידה באכזריות בין הצלחה פנומנלית לכשלון צורב. בראשית דרכה הוזמנה אואזיס להופיע במועדון בגלאזגו, סקוטלנד. חברי הלהקה התפרנים ניסו לגרד כמה גרושים ממשפחה וחברים בכדי לממן את הנסיעה ואת הובלת הציוד וכמעט וויתרו. למזלם, מפיק ידוע שבא לראות להקות אחרות באותו ערב כל כך התלהב מחבורת הצעירים הלא מוכרת ממנצ'סטר שעוד באותו הערב הציע להם חוזה. כמה חדשים אח"כ יצא תקליטם הראשון Definitely Maybe ובעקבותיו הוקלט ב 1995 האלבום (What's the story? (morning glory עם הלהיטים Wonderwall ו Champagne Supernova. האלבום נהיה להצלחה אדירה והפך אותם בבת אחת לדבר הכי חם בשוק. תקליטם השלישי Be Here Now עשה היסטוריה באנגליה מולדתם ושבר את כל שיאי המכירות. מבקרי הרוק הכתירו אותם כלהקה מובילה בסגנון ה "בריט-פופ" לצד להקות כגון The Verve. Supergrass, Pulp ועוד.
Champagne Supernova: https://www.youtube.com/watch?v=tI-5uv4wryI
Wonderwall: https://www.youtube.com/watch?v=6hzrDeceEKc
ההצלחה המטאורית, ההופעות נון-סטופ ברחבי העולם והצפיות האדירות נתנו את אותותיהן על חבורת הצעירים הסוררת. חברי הלהקה חגגו בגדול וענו על כל קלישאות הרוקנרול - הרבה סמים ואלכוהול, סקס מזדמן וחדרי מלון הרוסים שנראו כמו אחרי שואה גרעינית. הריבים התכופים בין האחים עשו כותרות בצהובונים. במהלך סיבוב הופעות בארה"ב, בזמן הופעה בלוס אנג'לס, ליאם החל לעלוב בקהל האמריקאי ובאחיו נואל ואף זרק על אחיו טמבורין. לאחר סיום ההופעה הריב התלהט עוד יותר, הוטחו כיסאות ונואל עזב הכל בעצבים ונסע לסן פרנסיסקו. רק לאחר שידולים רבים הוא שוכנע לחזור ללהקה ולהמשיך בסיבוב ההופעות.
נעשה לרגע הפסקה. אתם זוכרים את קרב האיתנים בין תיסלם לבנזין? או את מלחמת החתולות בין עופרה חזה וירדנה ארזי? אתם זוכרים את "תקרית הדיו" המפורסמת בו ירדנה המסכנה חטפה סילון דיו שנורה מאקדח מים ע"י מעריצה שרופה של עפרה חזה, בעת ההופעה, והרסה לה את השמלה? משום מה יש אנשים שלא יכולים סתם לאהוב להקה או זמר, תמיד הם צריכים, ממש כמו בכדורגל, גם לשנוא את הלהקה ה"מתחרה". זו לא המצאה ישראלית. בשנות הששים הנוער נחלק למעריצי הביטלס כנגד מעריצי הרולינג סטון. בשנות השמונים נאלצנו לבחור בין פרינס למייקל ג'קסון ולקחת צד במלחמה בין מדונה וסינדי לאופר. באנגליה של שנות התשעים היתה מלחמה עקובה מדם, קשה אף יותר ממלחמת פוקלנד, בין Oasis ל Blur. לדוגמא נואל נאלץ להתנצל לאחר שאיחל מעל גבי העיתון לדיימון אלבר, סולן להקת בלר, שיחטוף איידס וימות...
השנים עברו ואואזיס המשיכה להקליט, אר יחסי האחים רק הלכו והתדרדרו. לעיתים תכופות נאלצה הלהקה לבטל הופעות עקב ריבים מאחורי הקלעים. ב 2009 הצהיר נואל שהוא עוזב את הלהקה משום שלא יכול יותר לעבוד עם אחיו. אואזיס נסתה להמשיך בלעדיו, שינתה את שמה ל Beady Eyes והתפרקה בשנה שעברה בעוד שנואל פנה לקריירת סולו. עד כמה שידוע לי, עד היום הם עדיין לא מדברים.
אלבומו האחרון של נואל הוא סוכריית רוקנרול אמיתית. אלבום שכייף לשים בפול ווליום בנסיעה על הכביש המהיר. יש באלבום השפעות ביטלסיות ורולינג סטוניות לרוב. התקליט נפתח בשיר Riverman שמזכיר בפתיחה את Wonderwall של להקת האם, ובהמשך מתפרץ סקסופון שכאילו יצא מתוך התקליט Wish you were here של הפינק פלויד. אין באלבום איזו חדשנות פורצת דרך, סתם שירים טובים שעושים טוב בלב ונעים באוזניים.
אני מזמין את מי שהאהבה לרוק בדמו ולא חושש מקצת גיטרות דיסטורשן, לבוא ולראות את האח לבית גאלגר המוכשר הזה, שלמרות כל הסכסוכים המשפחתיים, האלכוהול והסמים, הבן זונה עדיין מריח כמו רוח נעורים.
שבת שלום.
כמה קליפים מתוך אלבומו האחרון:
The Dying of the Light: https://www.youtube.com/watch?v=5jKUf3ppgnA
In the Heat of the Moment: https://www.youtube.com/watch?v=FIIZnZ-pgDI
No comments:
Post a Comment