אדון כמעט

קר החורף בניו יורק, ובשנות הששים, למי שלא היה גרוש על התחת יכל למצוא מחסה באיזה בית קפה ולשתות קפה דלוח וזול כל שעה רק כדי שלא יזרקו אותך החוצה. אחד הטיפוסים בחורף הניו יורקי הקפוא אי שם בסוף שנות הששים היה ג'נקי ג'ון. לג'ון,  ספק אדם ספק רוח רפאים, היתה נוכחות כל כך מינימלית שכשהוא נכנס לחדר היתה תחושה שמישהו הרגע יצא... תקשיבו איך אנחנו נכנסים לסיפור עם הליין של הבס, כמו באיזה סיפור בלשי,  ואיך הכל מתפתח עם אורגן ההאמונד הנפלא.

https://www.youtube.com/watch?v=efMzZ7CJCmU

את השיר Junkie John  כתב Tim Dawe במסגרת הפרוייקט\להקה\שם אלבום (לא לגמרי ברור) בשם PENROD. השנה:1969, המקום: סן דייגו. האלבום יצא בלייבל Straight של פרנק זאפה והרבי כהן (לייבל שהוציא תחת חסותו מלבד אלבומים של פרנק זאפה וה Mother of Inventions גם לקפטן ביפהארט, אליס קופר, טים באקלי ועוד).כל כך מתאים לזאפה לקרוא ללייבל שמוציא את הדברים הכי לא שגרתיים ועקומים Straight...

כהן שמע את טים והלהקה במועדון "הטרובדור" בלוס אנג'לס, נדלק על המקום ושלח את Jerry Yester לנסות ולהפיק להם תקליט בסן דייגו. Yester, שהיה מוסיקאי בפני עצמו והוציא יחד עם אשתו Judy Henske את Farewell Aldebaran (וגם הפיק אח"כ אלבום לתום וויטס), היה מובטל באותה תקופה ולא יכל לסרב להצעה. מלבד טים הלהקה כללה את   Chris Kebeck בגיטרה, Don Parrish בבס, Claude Mathis  בתופים ו Arnie Goodman  על הקלידים (ארני הוא אחיו של הכנר ג'רי גודמן שהיה חבר בהרכב Flock  משיקגו וגם ניגן עם ג'ון מקלאפלין ותזמורת המהווישנו). יסטר סיפר שההקלטות לקחו לא יותר משבוע-שבועיים ושלחלק מהשירים לא היה צריך יותר מטייק אחד או שניים. הוא גם סיפר שטים היה בחור מאוד נגיש, זורם ונחמד בניגוד להרבה מהאמנים איתם יצא לו לעבוד בקריירה שלו.

בסוף שנות הששים החלו לשדר שידורי רדיו FM. בניגוד לשידורי ה AM הממלכתיים, תחנות רבות ששידרו ב FM הרשו לעצמם חופש פעולה מוסיקלי והשמיעו קטעים יותר אלטרנטיביים. ג'נקי ג'ון הושמע לא מעט בכמה תחנות והיה לו סיכוי להצליח מסחרית. לרוע המזל, הגוף שאחראי על השידורים בארה"ב, ה FCC (אותו גוף ששנים מאוחר יותר בעקבות חשיפת השד המפורסמת של ג'נט ג'קסון בסופרבול, החליטו להגן על הציבור התמים מפני שיקוץ ותועבה ולהשהות את שידורי המחצית בסופרבול בכמה שניות ולאפשר צנזורה מהירה), אסר השמעת שירים שהוזכר בהם קשר כלשהו לסמים והשיר ירד מהפלייליסטס.

הרבה אנשים השוו את טים דאו לטים באקלי (אולי בגלל הקול וסגנון השירה ואולי סתם כי יש להם אותו שם פרטי והם הקליטו באותו לייבל...) ומאוחר יותר רצו באינטרנט שמועות (שהתבררו כלא נכונות) שטים היה חבר בלהקת Iron Butterfly. התקליט Penrod נחל כישלון מסחרי. זה אלבום לא אחיד ברמתו וקצת מבולבל אבל הוא מכיל לדעתי כמה פנינים.

ב 1976 Dawe הוציא אלבום נוסף  יחד עם חברים מ It’s a beautiful day , שגם הוא לא הצליח מסחרית.  בזאת פחות או יותר הסתיימה הקריירה המוסיקלית שלו. סוג של אדון-כמעט. טים פנה לקריירה אקדמית והוא כיום דוקטור לפיזיקה ומלמד סטודנטים בסן פרנסיסקו. בראיון איתו פעם אמר שהוא שוקל לכתוב ביוגרפיה בה יספר כיצד כמעט והפך לכוכב רוק שיקרא  "An unauthorized autobiography of an unknown superstar"