מגירה צרה מדי

הרבה אנשים החזירו ציוד לאחרונה. מותו של ליאונרד כהן עשה כותרות, ואפשר בהחלט להבין מדוע. גם מי שלא מתחבר לקדרות והמלנכוליה חייב להודות שמדובר במשורר נפלא. גם ליאון ראסל נפטר. נכון, ראסל עשה קצת פחות כותרות. הוא היה לעיתים איש צללים ותרומתו היתה בדרך כלל מאחורי הקלעים או לפחות כמספר שתיים ולא בקדמת הבמה אבל תרומתו לעולם הרוק לא תסולא בפז. הנה רשימה חלקית של פרוייקטים ואמנים איתם הוא עבד: גיו קוקר, אלטון ג'ון, הביץ' בויז, ג'ורג' האריסון, רינגו סטאר, אריק קלפטון וגם הפיק אלבומים לבוב דילן, הרולינג סטונס, טינה טרנר ופרנק סינטרה. כאמור רשימה חלקית ביותר.

אבל אם להיות כן, מותו של ליאונרד כהן לא ממש הפתיע אף אחד. הבחור היה בן 82, לא בריא, ורק לאחרונה הוציא אלבום בו התכתב ארוכות עם עצמו ועם אלוהים בין השאר על מוות וחידלון. בראיון שנתן לאחרונה לאחר מותה של מריאן, אהובתו בימים רחוקים, והמוזה לשיר So long Marianne, הוא ציין שהוא הולך להצטרף אליה בקרוב. הוא ידע על מה הוא מדבר. גם ליאון ראסל לא היה ילד. מת במיטתו בגיל 74 לאחר כמה ניתוחים וסיבוכים רפואיים.

הייתי רוצה להתעכב הפעם על מוות לא צפוי וטרגי שהיה הרבה פחות מתוקשר, של אדם שמעולם לא קיבל את אור הזרקורים. אני מדבר על צ׳ארלי מגירה שמת בתשיעי לנובמבר, ביום שלאחר הבחירות. מסתבר שחוסר מזל היתה מנת חלקו לא רק בחייו, אפילו על מותו האפילה ההפתעה וההלם עקב היבחרו של טראמפ. זאת הזדמנות של אחרי הדקה התשעים לעשות הכרות לתושבי העמק עם איש שודאי לא היה מוצא את עצמו בשיחות הסמול-טוק של הסיליקון וואלי והיה הולך לשבת בשקט בפינה עם המשקה ביד.

אתם בטח שואלים: צ׳ארלי מי? אתם לא לבד, מדובר באמן משולי השוליים. שולי שולי השוליים. איש מיוחד שנפטר בגיל 44 בלבד בברלין והשאיר אחריו אשה וילד. בעצם יותר חייזר מאיש. טיפוס שעשה מוסיקה שלא קשורה לכאן ולעכשיו, נאמן לעצמו ולאמת המוסיקלית שלו ללא קשר לאופנות ולטעם הקהל. צ׳ארלי מגירה זה שם במה. שמו האמיתי גבי אבודרהם. הוא נולד בעפולה וגדל במושב גדעונה שבעמק יזרעאל ובבית שאן. מכיוון שגדלתי בעמק, אנחנו בעצם שכנים. אלא שאם מישהו מצפה לסנדלים תנכיות, חולצת סיום מחזור של איזו יחידה קרבית וכובע מצחיה עם לוגו של ג׳ון דיר, נכונה לו אכזבה. הכיוון הוא יותר ז׳קטים נוצצים ושיער משוח לאחור בברילנטין. צ׳רלי עזב את בית שאן ועבר, כמו צעירים רבים מעיירות שדה נשכחות, לתל אביב במטרה למצוא את דרכו.

אני מאוד אוהב את שם הבמה שהוא בחר לעצמו. המון אנשים כותבים למגירה, אבל יש כאלו שהמגירה צרה מהכיל, ויצירתם פשוט פורצת החוצה. גם מבחינה סגנונית קשה להכניס אותו למגירות, הוא התלבש ונראה כמו אלביס, עשה סרף-רוק כמו נער חוף קליפורני, רוקנ׳רול בסיסי ורוקבילי סטייל שנות החמישים, מוסיקת גארז׳ ופאנק רועש עם סאונד מלוכלך שכאילו יצא ממועדוני לונדון או ניו יורק בשנות השבעים.

צ׳רלי גם היה טבח ממש טוב,  ועל כך אף מעידים כמה מחברי בפייסבוק. הוא התחיל את הקריירה הקולינרית שלו במקום די מפוקפק יש לציין, שירות צבאי כטבח בכלא שש. בתל אביב גבי עבד כברמן וגם בישל בבית קפה שהיה שייך לחברו גרופר. מאוחר יותר עבד כטבח בצוות של אייל שני במתחם התדר בבית רומנו ולאחרונה עבד במסעדה בברלין. במשך כל השנים האלו לא ויתר על חלומו והמשיך ליצור מוסיקה.

את הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל כשהקים להקה בשם The Shnek עם חברו הטוב נתן גרופר. הם לא ממש ידעו לנגן והרפרטואר היה די מצומצם. כשגרופר הבין שפרנסה לא תצמח מעולם הרוקנ'רול הוא החליט לפתוח בית קפה. את ההקלטה הראשונה שלו הקליט צ'רלי בתל אביב בשנת 1999 תחת הלייבל החצי פיקטיבי בעל השם "שקר וכזב רקורדס". כמה מתאים. אלבומו הראשון נקרא Da Abtomatic Meisterzinger Mambo Chic ויש לו עטיפה נהדרת עם איורים על גבי ציור "הילד הבוכה" המפורסם.

בתחילת המילניום, במועדון "הפטיפון" פגש את מיכל קאהן, מי שהפכה להיות ״נערת ההפקר״, שותפתו ליצירה וגם חברתו לחיים במשך קרוב לעשור. עם השנים צ׳רלי החליף הרכבים: "צ'רלי מגירה ונערות ההפקר", "Modern Dance Club" (עטיפת האלבום "Love Police" של ההרכב הזה פרובוקטיבית ומכילה רמז לסצינת מין אורלי), "טרלללה בויז", וגם ההרכב בעל השם המדליק "Charlie Megira & The Bet She'an Valley Hillbillies".

עוד לפני שעבר לברלין נקבעה לו הופעה בבר ההופעות "הצימר". הקהל המצומצם שהגיע לראות אותו התבשר שההופעה בוטלה, צ'רלי תקוע בעבודה… ההמשך היה קצת פחות מדכא, הוא נחל הצלחה מסויימת באירופה, עשה סיבוב הופעות אמריקאי וחימם אמנים די ידועים דוגמת ג'וליאן קזבלנקס (סולן הסטרוקס) וג'יי ריטארד. האמת שבהופעות הוא גם נראה כמו שהוא נשמע, עם הג'ל בשיער, הנעליים המצוחצחות והז'קטים סטייל אלביס. לא מכאן ולא מעכשיו כבר אמרנו?

צ'רלי התעניין בפילוסופיה, בכתבי הברית החדשה ובכל מיני תורות ותיאוריות איזוטריות. המוסיקה שלו מתחבאת מאחורי חומת צליל שנותנת תחושה מעט הזויה או סהרורית. הסאונד חם אבל גם רחוק, חולמני ומהורהר כאילו נמצא מאחורי פרגוד חצי שקוף ומנסה לא להיות ברור מדי. אינני מכיר אף אמן ישראלי שיוצר כזה סאונד. אני  חושב שזהו סוד קיסמו וגם אחד הגורמים לחוסר ההצלחה המסחרית. יש לי הרגשה שרוב האנשים מעדיפים ליטוש, צליל נקי.

בשנתיים האחרונות, עקב התפוררות נישואיו, עבר צ'רלי לגור לבד. יום אחד הוא לא הופיע לעבודה במסעדה, דבר שעורר את דאגת חבריו, וכך התגלה ללא רוח חיים בדירתו. סיבת מותו, כמו רבים משיריו, לוטה בערפל. אני די משוכנע שהעולם הבא הפך להיות מקום הרבה יותר מעניין מאז שצ'ארלי מגירה התדפק על שעריו. יהי זכרו ברוך.

פלטת טעימות:

משהו מתחילת הקריירה: אתמול, היום ומחר

https://www.youtube.com/watch?v=AMES2-FErsU

השיר Turn around בהופעה חיה

https://www.youtube.com/watch?v=i4HIRLpyq8s

שרון קנטור מציגה… If you only knew

https://www.youtube.com/watch?v=6VPJRIbyWww

קצת פאנק הפעם, למרות שאלביס לא מת (אבל מייקל ג'קסון נשרף בסוף הקליפ)

https://www.youtube.com/watch?v=a_3JxAVFD3w

נכשלת באהבה (מתוך Rock-N-roll fragments)

https://www.youtube.com/watch?v=KuaqRZMLAYw

Tomorrow's gone כמה נכון… :-(

https://www.youtube.com/watch?v=DnMHDF7ztUI